שפת אמת, ויקרא, תזריע ב׳Sefat Emet, Leviticus, Tazria 2
א׳תרל"ב
1
ב׳במד' אחור וקדם צרתני כו'. כי האדם הוא צורה של כל העולם. לזאת כלול מכולן. וכשהוא נמשך ח"ו אחר חומר שלו גרוע מכולן לאשר צורה שלו קדושה ביותר. וגם ע"י שהוא עושה הכל ברצון ושכל. ולא ככל הנבראים שפחיתות שלהם בעצם שלהם. ובאמת חומר האדם גם מכל הנבראים. כי האדם נברא שישלים א"ע במעשיו. וע"י שישלים חומרו הגרוע מכולם. יביא וימשיך קדושה לכל הנבראים מגדול ועד קטן. לזאת כולם קדמו לבריאת האדם. רק אם זכה ובא לשורשו. הוא קודם לכל: עוד עי' אחור וקדם כו'. מ"ע ול"ת. שסור מרע בחי' אחור שזה ג"כ א' מכוונת בריאת האדם להיות בטל להניח רצונו ושכלו עבור רצון הבורא. וקדם הוא בחי' עשה טוב. כל אשר תמצא ידך כו' עשה. והעיקר להיות כל מעשה האדם דבוק בשורשו והתחלת חיותו שהוא מהש"י. ועי"ז מקרב הכל לקדמונו של עולם כמ"ש סוף מעשה במחשבה תחלה. כמ"ש במ"א פי' קדם במחשבה ואחרון למעשה. וז"ש פליאה דעת ממני כו'. שהרצון להיות מקושר עד מקום שלמעלה מהשכל. ולזאת הי' בריאת האדם בנס. והלא הי' יכול הקב"ה לעשות תולדת האדם ע"פ טבע. והרי בלידת האדם נס נגלה. כמ"ש במדרשים ז"ל וכנראה לעינים. רק שהרצון להיות התחלת בריאת האדם במקום הנפלאות. שיוכל להתדבק תמיד בשורשו העליון שלמעלה מהטבע כנ"ל. וז"ש אשא דעי למרחוק שהוא מקום הנפלאות שאינו מושג כנ"ל:
2