שפת אמת, ויקרא, תזריע ג׳Sefat Emet, Leviticus, Tazria 3
א׳תרל"ד
1
ב׳פ' שבת תזריע מצורע ר"ח אייר
2
ג׳במד' אחור וקדם כו'. הטעם שנברא האדם אחר כולם כי בכל הנבראים יש חיות הקודש מהש"י. והעולם השפל קיבל מקודם חיות כולם. והי' זה הכנה שיוכל לקבל קדושת נשמת האדם שהוא גבוה מכולם. ואמר ר' שמלאי שכמו כן תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה כו'. פי' שיש בכל איש ישראל בחי' נפש הבהמיות. כמ"ש בספרים שהאדם כלול מכל הנבראים דצח"מ והוא למעלה מכולם. ומ"מ צריך מקודם לתקן נפש הבהמיות ואח"כ נשמתו. וביותר ביאור כי יש ב' בחי' באדם. א' מצד הטבע וזה בשעת היצירה שנברא אחר כולם. אך לאדם ניתן התורה שיוכל להשלים מעשיו לטוב בעבודתו בעצמו. וגם בענין הזה יש לו להקדים תורת בהמה כו'. ומצד ב' בחי' אלו יש לאדם מעלה גבוה מבחי' קדמונו של עולם כמ"ש ישראל עלו במחשבה. ובחי' זו נפתח בש"ק כמ"ש שער החצר הפנימית כו'. ביום השבת יפתח הוא בחי' הנ"ל מצד הבריאה. וינפש אבדה נפש הבהמיות כיון שזוכין לנשמה יתירה כי כל המדרגות מנר"נ יש תמיד באיש ישראל והבן. וביום החודש יפתח הוא כשאדם במעשיו מעורר התחדשות מצד התורה כמ"ש החודש כו' לכם. זכה אומרים לו אתה קדמת כנ"ל שהוא מיישר דרכיו ומתקן תורת בהמה כו' אח"כ זוכה לבחי' נשמתו שהיא בחי' קדם. ע"י התחדשות כנ"ל. ואם לאו יתוש קדמך כשאינו מתקן כלום:
3