שפת אמת, ויקרא, תזריע כ״גSefat Emet, Leviticus, Tazria 23
א׳תרנ"ח
1
ב׳אשה כי תזריע. אחז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ובזוה"ק כד אתערותא דלתתא איתער בקדמיתא כו'. וזה נתקיים בא"א ע"ה כמ"ש חז"ל אשר התהלכתי לפניו. וזה רמז זריזין מקדימין למצות שמוכנים ומשתוקקין אל המצות. ולכן ניתן לא"א מצות מילה קודם מתן תורה מרוב השתוקקותו להתקרב אל הש."י. וכ' ומצאת את לבבו נאמן ואחז"ל ג' מציאות מצא הקב"ה. מציאה היא בהסח דעת ולכן בנח כ' מצא חן שהוא מצא בהסח הדעת שבא לו התעוררות הדעת מלמעלה. ובאברהם מצא הקב"ה כביכול בהסח הדעת. וכן הוא המדה שמשהה לצדיקים כדי שיתעוררו הם מעצמם. ועליו כ' מי הקדימני ואשלם. וכן איתא במד' נשא. והנה סיום הפסוק מי הקדימני כו' תחת כל השמים לי הוא. והלא לה' אלקים השמים ושמי השמים ומה תחת כ"ה לי הוא. אבל הרמז כי אין חדש תחת השמש ולכן א"א לאדם להקדימו בשום עובדא כי כל המעשים בהכנות הבורא שכבר הכין לו. אבל מי שיש לו כח למעלה מן השמים כמ"ש באברהם הבט נא השמימה ואחז"ל שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע הוא יכול להמשיך דרך חדש לעולם. וזה מצות המילה בשמיני שהוא למעלה מן הטבע. כמ"ש מי יעלה לנו השמימה. ולכן נק' אדם הגדול בענקים ועליו נאמר לבבתני כו' באחד ענק. כמו הענקים שמעניקין חמה בקומתן כמו כן א"א נתעלה למעלה מן החמה. ובזה נתקיים משפיל גאים עדי ארץ. דהיינו הנפילים שהיו מלאכים אדירים ולפי שנתגאו משפילם עדי ארץ. וא"א ע"ה שאמר ואנכי עפר ואפר מגביה שפלים עדי מרום. וזה הכח נשאר לכל בנ"י כמ"ש במד' כה יהי' זרעך שבירך אותו הקב"ה שכל צאצאיו יהיו כמותו. ובוודאי יתקיים ברכת ה' ועתיד כל איש ישראל להיות כאברהם. ומילה עדות ע"ז כמ"ש ועמך כולם צדיקים:
2
ג׳והנה באמת מצות מילה היא מן התרי"ג מצות. וא"א להתקיים מצות מילה בשלימות רק באמצעות התרי"ג מצות. ולכן היא ברית שגי' תרי"ג עם המילה. ובאמת אברהם עצמו קיים כל המצות עד שלא ניתנו. אבל עיקר שלימות מצות מילה בבנ"י שניתן להם התרי"ג מצות ובתוכם מצות ביום השמיני ימול. אבל לא"א ניתן המצוה מקודם. ועליו נאמר אחות לנו קטנה כו' אם חומה היא כו'. פי' שזה הי' התחלת המצוה בקטנות. לכן לא ניתן מצות פריעה שהוא התגלות אור המילה. ואח"כ כשזכו בנ"י אחריו נגמר המצוה בשלימות. וע"ז כתיב לבית יעקב אשר פדה את אברהם. כי ישמעאל הי' ג"כ נימול אבל הי' רק לשעה. דלת היא כו' לוח ארז. אבל בבנ"י אני חומה כו' כמוצאת שלום. ונבנה אח"כ על המילה טירת כסף שהיא כל המצות שבאו בזכות המילה מצוה ראשונה לבנ"י. ולכן כתי' שש אנכי כו' כמוצא שלל רב. שע"י המילה זכו אח"כ לכל המצות. וא"א ע"ה הי' המתחיל. ואי לאו דדלא לן חספא לא אשכחנן מרגניתא. ולכן מברכין במילה ב' ברכות. להכניסו מלבד על מצות המילה. ויש חלק לא"א בכל מצות מילה שבנ"י מקיימין. וע"ז כתי' שכרך הרבה מאוד. ויתכן עוד לומר כי באמת כל תרי"ג מצות תלוין זה בזה כידוע. וא"א ע"ה ששש על המצוה מאוד וידע והאמין כי במצות ה' כלול הכל. ולכן המשיך עי"ז כל התרי"ג מצות והוא ללמד על הכלל כולו כי בכל מצוה כפי רוב השמחה ואמונה שיש לאדם בעשיות המצוה יכול לבוא בזה לכל המצות. רק פתח המילה כבר נפתח ע"י א"א. שעל ידה המשיך כל המצות. אבל באמת הוא ללמד על כל המצות כנ"ל. והיינו דתנן הוי רץ למצוה קלה ששכר מצוה מצוה שמצוה גוררת מצוה כו':
3
ד׳בענין הנגע צרעת. ובמד' שאת ספחת בהרת דורש על הד' מלכיות ע"ש. דכ' ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והי' לד' ראשים. ודרשו ג"כ על הד' מלכיות. והנה האדם הושם בג"ע למעלה מהתחלת הפירוד לד' ראשים. לעבדה ולשמרה אמרז"ל במ"ע ומל"ת. כי עבודה לפתוח השורש. ענג. נהר יוצא מעדן להשקות כו'. ושמירה שלא יתפשט ביותר במקום הנפרד לד' ראשים. כי משם יש המשכה לד' מלכיות. והם ד' מראות נגעים. ואיתא בזוה"ק כי נגע היפוך ענג כמ"ש אין למעלה מענג ואין למטה מנגע. ואמר שם כי המבטל עונג שבת מתהפך ענג לנגע. וכמו כן נאמר כי צרעת היפוך עצרת כי ביו"ט כ' עצרת כנופיא היפוך הפירוד. וזה הי' הכח [*של] בנ"י בעליות רגלים מה יפו פעמיך בנעלים כי היו מעצרין השפע הבא בג' רגלים על התבואה ופירות האילן ועל המים שלא יתפשט יותר מדאי כנ"ל. וצרעת היפוך עצרת כנ"ל:
4