שפת אמת, ויקרא, צו י״חSefat Emet, Leviticus, Tzav 18
א׳תרנ"ח
1
ב׳אין צו אלא זירוז מיד ולדורות א"ר שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. דאיתא זריזין מקדימין למצות. פי' להיות זריז ליתן הראשית אל הקב"ה כדילפינן מזריזותא דאברהם וישכם בבוקר. כדאיתא בס' הישר לר"ת. סימן האוהב. להקדים דבר הנאהב לו לכל הדברים. וזאת מדת אברהם ואחריו אהרן כמ"ש ובער כו' בבוקר בבוקר. וגם פי' מקדימין למצות לפניהם ממש להיות קדימה אצלי לעשות רצון הבורא מכל נפשו ומאודו. והנה עיקר המצוה לעשות רצון המלך בלי השתתפות רצון עצמו. ולכן העולה שכולה כליל היא ראשונה לכל הקרבנות. כי בכל הקרבנות יש חלק לבעלים וגם הוא לכפרה. אבל עולה כולה לגבוה. והגם שמכפרת על עשה מקופיא מכפרת ולא מקיבעא כדאיתא בגמ'. והיינו כשהקביעות לשם שמים בלבד ממילא נמשך כפרה ג"כ. אבל העיקר לגבוה. וכמו שהוא בתפלה מקודם ג' ראשונות סידור שבחו של מקום וכן בג' אחרונות ובינתים בקשת צרכי האדם. כן הי' בתמיד של שחר העולה ראשונה כנ"ל. וכמו כן בערב עלי' השלם. להיות הראשית ואחרית לגבוה. וזה ענין הזריזות. ולכן צו הוא זירוז כי מי שיש לו דביקות וחיבור אל השורש עד שאינו יכול לשכוח מזה שיודע שזה עיקר שנברא ע"ז לעשות רצון הבורא. לכן מיד בקומו נזכר בעבודת ה'. וכפי הזריזות בשחר כך נמשך כל היום. וכמו כן לדורות כאשר אבותינו עשו בזריזות רצון הבורא ית"ש נשאר כן לדורות כמ"ש זירוז מיד ולדורות. ומ"ש ר"ש במקום שיש חסרון כיס י"ל כפשוטו גם כן בדורות הללו שכלה פרוטה מן הכיס. שעניות מעביר על דעת קונו לכן צריכין לזרז ביותר לזכור כי נברא לעשות רצונו ית' ולא יהי' נטרד מעבודת הבורא ע"י צער גופו ופרנסתו:
2