שפת אמת, במדבר, בלק י׳Sefat Emet, Numbers, Balak 10
א׳תרמ"ג
1
ב׳בפסוק הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. פרש"י כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם וכשהאומות שמחין נוטלין חלק. הענין הוא כי עיקר תכלית המבוקש של איש ישראל הוא הביטול אליו ית' וזהו סוף ותכלית תשוקת בנ"י. וזה לבדד ישכון שהוא עיקר המנוחה שלהם וזה אות השבת שמבטלין כל המעשים והמלאכות והוא מנוחה של בנ"י להראות כי כל התכלית ביטול המעשים. וכל המעשים ובקשת פרנסה וקיום הבריאות רק כדי לבוא להמנוחה כמו חול מכין לשבת. ולכן כיון שכל רצונם האחדות ממילא לא שייך כלל להאומות להתדמות אליהם. וגם איך יתכן לקלל אותם שאין מבקשים טובות עצמם רק לבוא לביטול אל האחדות לה' אחד. וזהו שאמר לו אותו הרשע כי מה שבנ"י אוכלין גם בעוה"ז אבל הכל הולך אחר הרצון והמחשבה והמבוקש. ובזה אין לאומות דמיון להם. וז"ש ובגוים לא יתחשב. וכיון שכל עוה"ז טפל אצלם לכך אינו בחשבון. כלשון המשנה אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב שהיא עיקר נחלתם. וכמ"ש תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים. הן הוא לשון יחידי כמ"ש במד' הן בלשון יוני אחת. כי אין שום עם יכול לבוא להאחדות רק בנ"י. וכן בפסוק הן עם כלביא יקום. פי' שיש לבנ"י התחדשות בכל יום כמ"ש אשר כו' מצוך היום בכל יום כחדשים. וכמו שבנ"י מקבלין מלכותו ית' בכל יום כן הקב"ה בוחר בבנ"י בכל יום כמ"ש הבוחר בעמו ישראל ולא אשר בחר רק בכל יום מתחדש אהבת ה' לבנ"י. ואין שום אומה [* שיש] להם כח בהתחדשות רק בנ"י. ולכן אין שייך לקלל אותם כי בכל יום מתחדש להם בחירה חדשה כנ"ל:
2