שפת אמת, במדבר, בלק י״בSefat Emet, Numbers, Balak 12
א׳תרמ"ה
1
ב׳במדרש זש"ה הצור תמים פעלו כו'. הענין הוא כי הקב"ה ברא העולם להיות נתלה מדריגה במדריגה עד שיוכל להיות דביקות לכל ברי' כפי הביטול שלה למדריגה שקודם לה כענין ד' בחי' דצח"ם והדומם יש לו התקשרות בצומח והצומח בחי והחי במדבר והמדבר בבנ"י שלהם עיקר הדיבור והוא באמת בחי' הנבואה ששייך לבנ"י בפרט שהיו מוכנים בהר סיני להיות כולם נביאים וכן יהי' לעתיד כמ"ש ונבאו בניכם ובנותיכם. והוא שלימות הדיבור כדכתיב בורא ניב שפתים. וכמו שהי' עיקר הבריאה ויפח באפיו כו' ויהי כו' לנפש חי' לרוח ממללא וזה הכח נשאר בבני ישראל שנק' אדם אתם כו'. ויש בחי' ממוצעת בין כל המדריגות כידוע. ולכן נמצאו חסידי אומות העולם שיהי' יכולת להיות להם דביקות אם היו מבטלין עצמם לבנ"י וכן בלעם הרשע אם הי' מכיר את מקומו לבטל עצמו לבנ"י הי' לו דביקות בנבואה של אמת. אך הרשעים ממאנים לשמוע ולקבל האמת ולכן כאשר הרגישו הארת הקדושה נעשו עוד שונאים לבנ"י. כמ"ש במ"א שיש לבנ"י ב' המדריגות יעקב וישראל. שבחי' יעקב הוא להתערב בין האומות ולהוציא בלעם מפיהם ולקרב את אשר רוצה להתקרב. אבל בחי' ישראל הוא מקום שאין שום מגע נכרי כלל. ודורות הראשונים הבינו תמיד העת לקרב ולרחק. ובודאי הרשעים בלק ובלעם ראו שיכולין להרע לבנ"י כפי מה שראו הארת הקדושה כדכ' וירא בלק. אכן מיד כשחזרו בנ"י וברחו למקומם הנעלם לא עלתה בידם להרע להם מאומה כמ"ש במ"א ע"פ לך עמי בוא בחדריך כו'. וזה עצמו הרמז שפתח ה' פי האתון. לומר שהגם שנמצא בו הנבואה ידע בנפשו כי אינו מוכן לזה בעצם. וכמו שנפתח פי האתון להיות מדבר לפי צורך השעה. כמו כן בחי' הנבואה שהי' באותו רשע לאיזה צורך ולטובת בנ"י. אבל לא הי' מוכן לזה בעצם כנ"ל:
2
ג׳בפסוק וישם ה' דבר בפי בלעם דרשו חז"ל שנתן רסן לתוך פיו כו' ע"ש וי"ל כי שימה הוא לשון סידור כמו ושמו כו' איש על עבודתו. והנה כל כחו של אותו רשע הי' להיות כלי מוכן לרעה. וכמו שהצדיקים יכולין לשנות דברי נבואתם מרעה לטובה כי הכל תלוי במקבלי הנבואה כמו שיש טעמים בכל הדברים. שהטעם מהפך פי' הדיבור כידוע. כן הרשע רצה לפרש הדברים לרעה כמ"ש ודבר מה יראני והגדתי לך פי' שימשוך המראה לטובת בלק. אך הקב"ה סידר הדברים שלא יוכל לעקום פיו ולשונו כלל. והרשע הבין זאת. ולכן אמר ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה שראה שלא יוכל לשנות הדברים כלל. וכן רמזו חז"ל בפסוק וטעם זקנים יקח על בלק ובלעם שניטל מהם בחי' הטעמים כנ"ל:
3
ד׳במשנה כל שיש בו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אע"ה וג' דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע כו'. גילו לנו חז"ל כי אותו הרשע הי' היפוך מצדקת אבינו אברהם ע"ה. והענין הוא עפ"י מ"ש חז"ל בפסוק מה אקוב לא קבה אל כו'. כי הרשע הי' מכוין רגע זעמו של הקב"ה דכ' ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע. וכ' חסד אל כל היום. וכל זה למעלה זעמו רגע. והרשע כל מגמתו למצוא אותו הזעם. אבל הצדיקים מכוונים למצוא עת רצון בשמים. כמ"ש ואני תפלתי כו' עת רצון. ולא עוד אלא שזוכין למצוא החוט של חסד בעוה"ז שבעוה"ז אדרבא על דינא מתקיים עלמא רק שנמצא בכל יום חוט של חסד. והצדיקים מגמתם למצוא אותו הנקודה של חסד ועת הרצון. ובאמת כל הזעם רגע שיש למעלה היא ע"י הרשעים כדאיתא כשעובדין לחמה הקב"ה כועס כו'. וכמו כן החוט של חסד שנמצא בעוה"ז הוא ע"י הצדיקים ואאע"ה זכה להוציא מכח אל הפועל החוט של חסד להיות נמצא בעולם. כמ"ש ע"י שאמר אם מחוט כו'. וזה שאמר התנא שע"י אותן הג' מדות טובות מתלמידיו של אאע"ה זוכין למצוא החסד בכל יום בעוה"ז להמיחלים לחסדו. והרשע ע"י מדות הרעות הוציא מכח אל הפועל זעמו של הקב"ה למעלה. ומ"מ מצינו כי מדה טובה מרובה והצדיקים שזוכין למצוא חסד ה' בעולם אין כל הרשעים יכולין לבטל מהם כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה כו' אם יתן כו' כל הון ביתו כו'. וכן העיד אותו הרשע אם יתן לי בלק מלא ביתו כו'. אבל הזעם רגע בשמים כשהרשעים רוצים להתגבר בו מונע הקב"ה הזעם כדאיתא שלא הי' כועס כל אותן הימים כדכ' למען דעת צדקות ה'. והנה מלחמה זו היא בכל יום. וגם בפרט כל נפש מישראל שצריכין לעורר מדת החסד בכל יום. וכמו כן הרשעים ויצה"ר מתגברי' בכל יום לעורר הדינין. וז"ש חז"ל שרצו לקבוע פרשת בלק בק"ש:
4