שפת אמת, במדבר, במדבר י״חSefat Emet, Numbers, Bamidbar 18
א׳תרמ"ח
1
ב׳במדרש מי זאת הנשקפה כו' עמ"ש בפ' תצוה בשם מו"ז ז"ל עמ"ש בזוה"ק מי זאת תרין עלמין נינהו כי מי לשון נסתר וזאת נגלה ולבנ"י הכל אחדות אחד שיודעין שגם הטבע דבוקה בשורש הנסתר ע"ש. ואיתא שמא דקוב"ה סתים וגליא ואורייתא סתים וגליא וכמו כן ישראל יש בהם בחי' סתים וגליא. והנה זה הספר במדבר הי' על התגלות הקדושה במנין השבטים והדגלים. הנשקפה כמו שחר הוא בחי' אברהם מי העיר ממזרח שהוא התחלת התגלות הקדושה. יפה כלבנה יצחק חושך ולילה. ברה כחמה יעקב שנק' שמש. איומה כנדגלות הם השבטים והדגלים שהוא התרחבות הקדושה בי"ב גבולים. וכ' בפ' ויחי וזאת אשר דיבר להם כו' שהוא בחי' עולם הדיבור והנהגת הטבע. ולכן כחן של הי"ב שבטים מתפשט עד סוף כל הדורות כמ"ש שם אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ובמד' צדקתך כהררי כו'. גם בזה הפסוק נכלל כל המדריגות צדקתך הוא בחי' אברהם העיר ממזרח צדק כו'. משפטיך תהום רבה בחי' יצחק. אדם בחי' יעקב. ובהמה בחי' הי"ב שבטים כמ"ש גור אריה אילה שלוחה בנימין זאב כו' כענין שנא' עומד על שנים עשר בקר. והי"ב שבטים הם עמודים שמלכות שמים חל עליהם ועל ידיהם נמשך כל ההנהגה. כי בחי' האבות הוא למעלה מעוה"ז. ובחי' השבטים הוא סוף המדריגות שנקרא אחרית הימים. ובכללות בנ"י נתקיים כל אלה המדריגות כמ"ש במד' צדקה שאתה עושה מפרסמת כו' שמקודם היו בנ"י כמלאכים ממש כמ"ש אני אמרתי אלהים אתם. ואחר החטא שהוא משפטיך הי' התיקון בבחי' אדם ובהמה. כמ"ש וזרעתי כו' זרע אדם ובהמה. וכ' אדם אתם כו'. ובדורות אחרונים אמרו אם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים כו' ועתה לה' הישועה שעבר עלינו כל המדריגות עד אדם ובהמה תושיע ה':
2
ג׳ודור המדבר הי' הכנה לכל הדורות כמ"ש וזכרת כו' הדרך אשר הוליכך כו'. ובמד' דורש נחש עקרב וצמאון מלכות בבל מדי יון אשר אין מים אדום ע"ש בילקוט. והד' דגלים היו הכנה לכל ד' רוחות השמים כמ"ש כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. ובמנין הראשון כתיב לבית אבותם לגלגלותם הוא דביקות בשורש האבות בחי' דאתכסיא. והדגלים היו בחי' אתגלייא ורמזו במדרש מה אני יש לי תלוי ראש כו' ע"ש דהיינו כנ"ל שיש בישראל ב' הבחי'. מי זאת. סתים וגליא. בחי' יעקב וישראל כדאיתא בספרים ישראל לי ראש. יעקב י' עקב:
3
ד׳ובמדרש נרננה בישועתך כו' וישע ה' כו' נתאוו בנ"י לדגלים והקב"ה מילא משאלות לבם ע"ש. דאיתא המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו דכתיב אז תתענג כו' פירוש כדכתיב וכבדתו כו' ממצוא חפציך. שצריכין לבטל חפצינו מפני השבת שהוא רצונו ית' וממילא כשאדם צריך איזה מבוקש ומפני רצונו ית' מונע מלבקש. ממילא ממלאין לו משאלותיו אפילו לא התפלל עליהם וכמו כן הי' בקבלת התורה. שהי' מעלתם של בנ"י למעלה ממלאכי השרת כדכתיב אני אמרתי כו'. אכן לב יודע מרת נפשו ולכן לבות בנ"י היו מתאוין לדגלים שהוא מדריגה שלמטה מקבלת התורה מפיו ית"ש. ועכ"ז בטלו בני ישראל רצונם ומסרו נפשם שהרי יצאה נשמתן באמת. כדכ' נרננה בישועתך דייקא כמ"ש המד' ויושע ה' כו'. וכיון שראו שכן רצונו ית' נמשכו אח"ז הגם שנתאוו כו' ומילא השי"ת משאלותם. ונאמר עוד עפ"י מ"ש עוד במד' יפה את רעיתי כתרצה כו' דאיתא במשנה עשה רצונו כו' שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך כו'. פי' כשבנ"י עושין רצונו ית' בשמחה כענין הנ"ל נרננה בישועתך אפילו אין עדיין רצונם מסכים כענין שנאמר משכני כו' כבהמה נמשכנו אחריך. אז מסכים הקב"ה לרצונם ג"כ. וז"ש כתרצה שהשי"ת רוצה ויפה בעיניו ככל אשר חפצים בעצמם. ולכן הדרך שבחרו להם בנ"י הסכים השי"ת עמהם וז"ש שיעשה רצונך כרצונו: ;במדרש ימצאהו בארץ מדבר כו' דאיתא תורה נק' במדבר אם אינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו זוכה לתורה כו' דכתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך כו'. פי' מה שנמשכו בנ"י אחריו ית' קודם שקיבלו התורה ולא הי' להם דעת שלימה. זה עדות של אהבה הקבועה בנפשות בנ"י אליו ית'. ונק' אהבת כלולותיך כי בזה הכל שוין. וכדכתיב ויענו כל העם כו' ואיתא במכילתא לא קיבלו זה מזה ע"ש. היינו כנ"ל שזה היא אהבה קבועה בלבות בני ישראל. וזה הזכות מסייע לכל הדורות כדכתיב זכרתי לך כו'. וזה ענין הקדמת נעשה כו'. וכן הוא בכל פרט ישראל כשניער משנתו ומקבל מיד עול מ"ש קודם שזוכה לדעת שלימה מביא לו זה הדעת אח"כ:
4