שפת אמת, במדבר, במדבר כ״וSefat Emet, Numbers, Bamidbar 26
א׳תרנ"ו
1
ב׳במדרש איש על דגלו נתאוו בני ישראל לדגלים להיות ניכרים כמלאכי השרת ע"ש. כי בני ישראל נבראו להעיד על השי"ת ולפרסם הנהגתו ית"ש בעולם כמ"ש אתם עדי נאום ה'. פי' נאום ה' הוא התורה ובנ"י צריכין להיות בעצם תורה כדאיתא אורייתא וישראל כלהו חד ואז הם עדות על השי"ת. ובאמת ספר במדבר נתיסד על זה כי מקודם קיבלו התורה בחי' דיבור ואח"כ במשכן ודגלים הי' מלה דקיימא בעובדא וזה בחי' במדבר. ואיתא במדרש התורה ניתנה במדבר חנם שכל א' יכול לזכות לתורה. ד"א אם אין אדם עושה עצמו הפקר כמדבר אינו זוכה לתורה. ולכאורה דבריהם סותרין זא"ז. אבל הענין כמ"ש בזוה"ק תרומה אורייתא מאן דבעי למיזכה בה זכה. אבל מלה דקיימא בעובדא צריכין למקני באגר שלים ע"ש. ולזה אין זוכין להיות בעצם תורה עד שנעשה הפקר כמדבר ואז נקרא עושי דברו כמלאך שאין בו רק שליחות הבורא ולזה נתאוו בני ישראל להיות ניכרים ששמו ית' נקרא עליהם ועל זה כתיב שימני כחותם להיות ניכר רשימת אותיות התורה בעצם האדם:
2
ג׳במדרש צדיק כתמר יפרח צדיקים יש להם תאוה ומה תאותם הקב"ה נפשי אויתיך כו'. והלא הרשעים מלאים תאוה. אך היא תאוה חיצוניות ובמקרה. וצדיקים באים לתאוה אמיתית בעצם. דאיתא קנאה תאוה וכבוד מוציאין האדם מן העולם שהם מדות שהנפש מתעורר בהם א"כ יש בהם פנימיות. וכשם שהם מוציאין הרשעים מן העולם העליון. כך הצדיקים בתאותם וקנאתם לכבוד ה' מוציא אותם מעוה"ז וע"י התשוקה מתדבקין בעולם העליון. והרשעים כתיב בהם בפרוח רשעים כמו עשב שהוא תחלת צמיחת הקרקע להשמדם עדי עד. אבל הצדיקים מייגעין עד שזוכין לעורר האהבה הגנוזה בנפשות שהם נמשכין אחר מקורם ובוראם. ובאמת זה מדת הצדיק יסוד עולם. כי הנפש נמשך אחר השורש אבל ערלה מכסה ובהסרת הערלה מתדבק הנפש למעלה בכח ברית מילה כמ"ש מי יעלה לנו השמימה. ולכן כ' נפשי אויתיך בפועל יוצא ולא כתיב אותך כמ"ש דיוק זה בזוה"ק אחרי. ולפימ"ש הפי' שהצדיק מייגע עצמו למצוא זאת. התאוה וזה אויתיך שפעלתי להטות הנפש לזו התאוה. ובגלות כתיב חולת אהבה אני:
3