שפת אמת, במדבר, במדבר כ״זSefat Emet, Numbers, Bamidbar 27
א׳תרנ"ז
1
ב׳במדרש איש על דגלו הה"ד אשא דעי למרחוק כו' כי הנה נשמות בנ"י המה משורשים בשורש העליון ונשלחו למטה וקשר הקב"ה הנשמה ונפש בגוף. וצריך האדם להשתוקק אל מקורו ולזכור מאין בא ואעפ"כ יאמין באמונה שלימה כי זה מקומו שלמטה שבראו הקב"ה בכאן זהו עיקר תקונו. זה לפועלי אתן צדק. וע"ז כתיב בכל מאודך בכל מדה ומדה שמודד לך כו'. הגם כי יהי' האהבה בכל לב ונפש לחזור להתדבק בשורש העליון. עכ"ז צריך להיות בחי' רצוא ושוב. ואדרבא מתוך שנשתלחו נשמות בנ"י למקום רחוק. יש בהם עוד יותר השתוקקות ורוממות הדעת למעלה למעלה. ואיתא בזוה"ק בפסוק בשוא גליו אתה תשבחם מכאן מאן דכסיף למינדע אע"ג דלא יהבי לי' רשותא שבחא הוא לגבי' כו'. זה אשא דעי למרחוק ואעפ"כ לפועלי אתן צדק להאמין שזה המקום שהכין ומדד לו אחד האמת זה הדרך הטוב לו. ויעקב אע"ה דכתיב בי' תתן אמת ליעקב ראה איך כל שבט ושבט ניתן לו מקום המיוחד לו כמ"ש במד' כאן. וכן הוא בכל פרט איש ישראל. וב' אלו הם בחי' פרישה והגבלה. פרישה וקדשתם היום ומחר אשא דעי כו'. והגבלה לפועלי אתן צדק כנ"ל:
2
ג׳ב"ה מפ' במדבר ולחג השבועות
3
ד׳במדרש הקרב את מטה לוי הה"ד צדיק כתמר יפרח מה תמרה יש לה תאוה אף הצדיקים יש להם תאוה ומה תאותן (אל) הקב"ה כו'. כי הנה נמצא בלב איש ישראל אהבה להקב"ה אך שצריכין להוציא זאת התאוה מכח אל הפועל. והוא בכח הבריתות ברית הלשון והמעור מאחר שנק' ברית הוא התקשרות ודביקות בהקב"ה. ולכן ר"ת מי יעלה לנו השמימה מיל"ה כי בכח ברית מילה נמצא זה ההשתוקקות לעלות השמימה. וע"ז כתיב צדיק כתמר יפרח וכ' ועמך כולם צדיקים בכח ברית מילה. ולפי שבני לוי שמרו זה הברית נתדבקו בו ית'. וכתיב מי לה' אלי ויאספו אליו כו' בני לוי וכ"כ מלאו ידכם היום לה' ר"ת מיל"ה. וכ"כ שמרו אמרתך ובריתך ינצורו. וכן איתא במד' שהפרו ברית מילה ולוים שמרו הברית. ואפילו אם היו נימולים מ"מ הפרו ברית מילה היינו התקשרות ודביקות שיש ע"י שמירת הברית כראוי. וכמו כן ע"י ברית הלשון שהוא התורה זוכין לזו האהבה כמ"ש כרת עמנו ברית בחורב. ואמו"ז ז"ל פי' הפסוק לתאוה יבקש נפרד כי אפילו מי שנפרד מן הדביקות צריך לבקש זאת התאוה. ובכח היגיעה בתורה בכל תושיה יתגלע ויוציא מכח אל הפועל התאוה הטמונה בלבו ודפח"ח. וכ"כ תורת ה' משיבת נפש. ולכן נקרא התורה כלי חמדה שבכחה לעורר החמדה בלב איש ישראל. וכן איתא בספרי ואהבת את ה' כו'. מה האהבה והיו הדברים האלה כו'. שמתוך דברי תורה באין לזו האהבה וכמו כן בשבת שנק' ברית מתגלה בו האהבה כמ"ש ז"ל ויכולו הוא לשון תאוה. ונקרא חמדת הימים שהוא החמדה בבחי' הזמן. וכמו כן בבחי' המקום א"י נקרא ארץ חמדה:
4