שפת אמת, במדבר, במדבר כ״טSefat Emet, Numbers, Bamidbar 29
א׳תרנ"ט
1
ב׳במדרש צדקתך כהררי אל צדקה שאתה עושה מפורסם במקום ובזמן ע"ש. כי הזמן והמקום לבושים גשמיים וביציאת מצרים הי' גאולה וחירות אל הפנימיות וז"ש במדבר כו' באחד לחודש כו' בשנה כו' לצאתם מארץ מצרים. ולא כ' לצאת בני ישראל. לרמוז כי המקום והזמן גם הם יצאו מארץ מצרים. וכ"כ יצאו כל צבאות ה' והנה כל הבריאה הוא צבאות ה' שהכל לכבודו ברא רק שהכל תלוי בנפשות בנ"י וכשנגאלו יצאו כולם מן המיצר והסתר הטבע. כי עולם שנה ונפש הכל ענין אחד. ובמד' שהוציא הקב"ה את אברהם אע"ה למעלה מכיפת הרקיע וא"ל כה יהי' זרעך ונתקיים ברכה זו בימי משה והנכם כו' ככוכבי השמים ע"ש. לכן נמשלו בנ"י לכוכבים כי הכוכב ממונה על הטבע ויש בו כח מלמעלה מהטבע. וזה רמז כוכב. כ"ב אתוין הם יסוד הטבע וכ"ו רומז לשם הוי"ה. וכמו כן נפשות בנ"י יש בהם ב' הבחי' משם הוי"ה וכח הכ"ב אתוין. והקב"ה קיים הבטחתו לאברהם אבינו שחתם אות ברית קודש בכל איש ישראל שזה עדות שיש בו חלק משם הוי"ה ובכח זה הם מתעלין לשמים כמ"ש מי יעלה לנו השמימה. ובזה הכח קיבלו התורה כמ"ש במד' ויקרא אליו ה' מן ההר בזכות אברהם. מתנות באדם אברהם שנק' אדם הגדול בענקים. ה' מן ההר לאמר ר"ת מיל"ה:
2
ג׳ואמרו במד' משל הצדיקים בדירתן כו'. דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך הוא בחי' היראה שעובד מיראה צפון לו החלק בג"ע אבל העובד מאהבה איתא בתנא דבי אליהו שיש לו ב' חלקים בעוה"ז ובעוה"ב. וכן הוא במשנה תלמידיו של אברהם אע"ה אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב. פי' שגם בעוה"ז נגלה להם הקדושה. ועל בחי' זו מסיים הפסוק פעלת לחוסים בך הם אוהבי ה' כמ"ש בצלו חמדתי וישבתי. וזוכין להשראת השכינה ביניהם וזהו נגד בני אדם. וע"ז נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה כמ"ש במדרש כי הרשעים מחשיכין העולם במעשיהם ואין אני והוא יכולין לדור. אעפ"כ גברה אהבת הצדיקים שיתגלה הקדושה בעולם ומים הרבים לא יוכלו לכבות אהבת הצדיקים:
3
ד׳ובמדרש ראו דבר ה' המדבר הייתי כו' ע"ש. פי' דבר ה' הוא הנהגת הבורא ית' שכפי מה שהאדם מבטל עצמו לגמרי כמדבר ויודע שאין לו מקום בעולם אז השי"ת נותן לו המקום. ובנ"י באמת אין להם מקום בעוה"ז. ויחנו במדבר. שהבינו זאת שאין להם מקום בעוה"ז ולכן כ' ושמתי מקום לעמי כו'. וזכו לדגלים שזהו עיקר שורש כל המקומות וכן הוא המדה:
4