שפת אמת, במדבר, חקת ב׳Sefat Emet, Numbers, Chukat 2
א׳תרל"ב
1
ב׳במדרש מי יתן טהור מטמא לא אחד כו' מי צוה כן מי גזר כן כו' אמרות ה' אמרות טהורות. כו'. ודאי לא בא הכתוב לומר שגוף המאמר טהור כי הקב"ה טהור ומשרתיו טהורים. רק הפי' שמאמרו ית' מטהר האדם כמ"ש לא פרה מטהר רק חקה חקקתי כו' כי [מאמר השי"ת מטהר הכל והוא כמו השקה שמטהר שבא הדבר לשורשו כי] כל העולם נברא רק במאמר השי"ת כמ"ש בעשרה מאמרות כו'. רק שבעוה"ז נסתר ונעלם חיות הפנימיות שהוא מאמרו ית'. והעצה עי"ז שמתבונן האדם מי צוה כו' גזר כו'. זה שייך על כל דבר שיש בעל הבית ומשגיח על הכל כמ"ש מי הוא בעל הבירה. ובאמת יש ב' נפלאות בקיום עוה"ז א' מה שיוכל להיות כח לסט"א להתנגד למאמריו ית' זה פלא גדול שנתן השי"ת וע"ז כ' מי גזר כן. ומי צוה הוא הכח שנתן השי"ת לישראל שיוכלו להמשיך חיות מאמרותיו תוך עוה"ז הנסתר. וזה מי צוה שהשי"ת נתן כח לחבר ולדבק הכל להקב"ה ע"י המצות כמ"ש במ"א. וע"י התבוננות הנ"ל מחזיר הכל לשורשו ובא טהרה. וזה שנקרא חוקה כמ"ש חק נתן ולא יעבור שהוא הבריאה והטבע שהכל בכח מאמרו ית' וכח המאמר נחקק ומקיים הכל. ולשון חקיקה וכתיבה הוא בדבר המתנגד כמ"ש אש שחורה ע"ג אש לבנה. וזה הכח מהתורה שנגנז גם בכל מעשה גשמיי נק' חוקה כנ"ל. וע"ז נברא האדם להמשיך חיות הנ"ל בכל דבר ע"י התבוננות כנ"ל. ואיתא חק לישנא דמזוני כמ"ש (לתת) [*ואכלו] את חקם כו'. שנקודה הנ"ל מקיימת כל העולמות ונותנת תמיד חיות ושפע ברכה לכל דבר והוא נקודה המדבקת הכל בשורש החיות כנ"ל:
2
ג׳באר חפרוה שרים כו' אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' הבאר שהוא תורה שבע"פ שצריכין למצוא מעצמו הארת התורה הגנוזה בכל דבר כו'. שרים הם המושלים ביצרם. כרוה נדיבי עם ע"י ששומרין הנדיבות והרצון שבלב רק להשי"ת עי"ז יכולין למצוא בכל מקום הארה הגנוזה. במחוקק ע"י כח החק שנתן השי"ת בכל דבר שצריך האדם לשמור עצמו שלא לצאת מחיות הפנימיות מחוקה הנ"ל לחוץ. ועכ"ז במשענותם שג"כ צריך האדם לידע כי אינו זוכה לשום דבר רק ע"י שבוטח בהשי"ת כי הוא עוזר לכל דבר כמ"ש מתנה כו':
3
ד׳ברש"י לפי שמונין את ישראל מה טעם יש בה כתיב חוקה כו' אין לך רשות להרהר כו'. אין מובן התירוץ. אך כי ודאי יש טעם לכל חקה רק שא"א להבין הטעם עד שמקבלין המצוה כחוקה בלי טעם. וע"ש זה נק' חוקה. כי כן רצונו ית' לקיים המצוה בלי ידיעת הטעם. וכפי האמונה ורצון לקיים המצוה בלי ידיעת הטעם כמו כן זוכין אח"כ לקיים בידיעת הטעם. כי הטעם הוא דבר רוחני שאין בו ממש וכפי שאדם מתרחק מגשמיות יוכל להרגיש טעם חוקי השי"ת. וכ"כ במד' תינוקת שלא טעמו טעם חטא ידעו לדרוש במ"ט פנים כו'. וכן מבקשין יגלה לן טעמי כי הטעמים נסתרים כנ"ל. ועבודת האדם להביא הטעמים לידי גילוי. ובשבת מתגלה יותר כי שבת הוא בחי' הטעמים של ימות החול. [וכן עבודת האדם בחול צריך להיות כדי שיוכלו לעלות בש"ק] ופשוט שבשבת מתגלה פנימיות של כל דבר והוא הטעמים כנ"ל וז"ש טועמי' חיים זכו כו':
4
