שפת אמת, במדבר, חקת כ״דSefat Emet, Numbers, Chukat 24
א׳תרנ"ח
1
ב׳מפ' חקת בלק
2
ג׳בענין שירת הבאר עלי באר ענו כי פתיחת הבאר תליא בהתעוררות בנ"י. דכתי' שתה כו' מבורך כו'. פרשנו כי בור הוא מים מכונסין והרמז להנהגת הטבע שכבר הוכן במעשה בראשית להתנהג כל דבר לפי הטבע. אבל נוזלים מתוך בארך הוא פתיחת המקור והשורש בחי' מעין והוא בחי' השבת שהוא שורש כל הברכות כדאיתא בזוה"ק דלא אשתכח בי' מנא אבל כולהו ברכאין תליין בי'. והוא ההפרש בין בור לבאר. כי מים מכונסין הם במדה. והוא בחי' הטבע. וכן מדת אנשי עוה"ז למלאות תאוותם כפי אשר תמצא ידם. אבל בנ"י החפצים לצאת מן הטבע נגלה להם שורש המעין ולכן פי הבאר נברא בע"ש ביה"ש. הרמז כפי מה שמקבלין את השבת ומבטלין כל המלאכות ומצפין להשפעת קדושה מלמעלה נפתח פי הבאר. ואין עושין מלאכה ולא אשתכח בי' מנא רק פתיחת המעין ולכן מעין מטהר בכל שהוא והוא הברכה מכל בכל כל. ובכל ש"ק יוצא הארה מהמעין למלאות הבור בששת ימי המעשה כי כל הנהגת הטבע כמו בור קטן כדאיתא בס' חובת הלבבות ע"ש סוף שער ב'. וזה הבאר חפרוה שרים פי' מוז"ל השולטים על יצרם אבות שלא שלט בהם יצה"ר לכן פתחו הבאר שהוא הנהגה למעלה מן הטבע:
3
ד׳ואיתא במשנה מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של אאע"ה כו'. שאאע"ה נטע אלה הג' מדות בבנ"י כמ"ש אשר יצוה כו' בניו כו' וע"י ג"ד הללו יוצאין מהנהגת הטבע כנ"ל להיות נמשך אחר הנהגה עליונה. כי האדם כולל רוחניות וגשמיות וכמו כן סדר הבריאה דכתי' אתה עשית כו' השמים כו' ואתה מחי' את כולם הם ב' הנהגות הנ"ל. וכמו כן האדם עפר מן האדמה כו' ויהי כו' לנפש חי' כו'. וכפי הכנת האדם לקבל הארת הנשמה ולבטל הגופניות כך נמשך אחר ההנהגה העליונה כנ"ל. ולכן אברהם אע"ה שהי' בו ג' דברים הללו הי' הוא עצמו שורש הברכות כמ"ש והי' ברכה. ובלעם הרשע שיש בו ג' דברים אחרים הוא באמת שורש הקללה. כי עיקר הברכה בהתדבקות אל השורש. וכל רצון אותו הרשע לבטל ג"ד הנ"ל כדי להתמשך אחר הטבע ועוה"ז. ואיתא שביקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים. ונראה כי בכח ג' דברים הללו זכו ישראל להיראות פני ה' ג' פעמים בשנה. והרמז חג המצות נפש שפילה לחם עוני כי החמץ מתעלה ומצה שפילה בחי' נפש. וחג השבועות זמן מתן תורה רוח נמוכה לכן קבלו התורה כמים שיורד למקום נמוך לכן ניתנה תורה בהר סיני נמוך מכל ההרים. וחג הסוכות בחי' עין טובה לכן הקריבו בנ"י ע' פרים מול השבעים אומות בעין טובה שלהם. וקבלו ג' ברכות בג' רגלים ע"י הג' מדות טובות שהי' בהם. ואותו רשע בלעם רצה לקללם ג"פ ולבטל מהם הג' מדות הנ"ל. והקב"ה הפך הקללה לברכה ובירך אותם ג"פ:
4