שפת אמת, במדבר, קרח י׳Sefat Emet, Numbers, Korach 10
א׳תרמ"ד
1
ב׳במדרש אח נפשע מקרית עוז. דכתיב ה' עוז לעמו יתן והוא התורה ה' יברך את עמו בשלום והוא ההכנה שנמצא בכללות בנ"י להיות מתוקנים ומוכנים לקבל התורה וגם זה ברכה מה' ואינו בכח עצמותם וזה נק' קרית עוז. וזה בחי' התיקון במעשה ע"י עבודת אהרן הכהן במקדש. וזה שהקדימו בנ"י נעשה לנשמע שהבינו זאת שצריכין מקודם לתקן העשי' להיות מוכנים לקבל התורה להיות מקודם נמשכים אחר הנהגת מלכותו ית' כמ"ש אשר דיבר ה' נעשה. דיבור הוא הנהגה. וזה עושי דברו. וידוע מ"ש בזוה"ק תרומה אורייתא מאן דבעא זכה אבל עובדא כו'. וזה שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כדאיתא בגמ' מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים כנמסרו לו מפתחות הפנימיים ולא החיצוניים בהי עייל כי יראת שמים הוא תיקון העשי' והוא בחיצוניות לכן היא עבודה יתירה מלה דקיימא בעובדא. כמ"ש האלקים עשה שייראו מלפניו. וע"ש בגמ' פ"ב דשבת אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שהוא תיקון הבריאה. ועוד בגמ' שם חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. פי' תיקון המקום השייך לכל אחד אשר נברא בעבורו כענין אין לך אדם [*כו'] שאין לו מקום והוא תיקון המעשים כנ"ל זה ענין הדירה ותיקון הגוף. ואח"כ הוא כלי מוכן לפתוח לו שערי בינה ולקבל דברי תורה. ויתכן לומר שזה הי' עונש הבליעה חיים שאולה. והיינו הגם שהי' להם אחיזה בתורה שהי' חכם גדול מנושאי הארון אבל לא הי' להם דירה ומקום ומציאות בעולם כלשונם ז"ל דלית לי' דרתא. דכ' נר מצוה ותורה אור א"כ המצות שהם בעובדא רמ"ח מצות נגד האיברים הם כלים והכנה לאחוז בו אור תורה כענין הנר שאין האור יכול להיות במציאות בלי כלי ונר. וזהו שרמזו חז"ל שערערו על מצות ציצית ומזוזה שהם תקונים במלבוש ובדירה להמשיך הכל אחר נקודה הקדושה וזה פתיל תכלת. והמה אמרו טלית שכולה תכלת כו'. כמ"ש כולם קדושים. ובמ"א בארנו שבמדריגת בנ"י בהר סיני הי' כן למעלה מן הטבע כו' אבל אח"כ נפלו ממדריגתם והוצרך להיות תיקונים בעולם תוך הטבע מלה דקיימא בעובדא. ובזה הי' כח אהרן הכהן עובד ה' שניתן לו השלימות מהשי"ת במתנה. ולכן הי' הבירור ע"י קטרת שהוא ענין התקשרות כל העולמות לעולם העליון. וזה הי' חסר לעדת קרח. דכ' שמן וקטרת ישמח לב שמן הוא החכמה. והתורה רמז להמנורה. ובזה הי' כח קרח כמ"ש במדרש בפסוק בן יצהר כו'. אבל כ' ובהעלות כו' יקטירנה וכן בהיטיבו שצריך לחבר הקטרת להנרות ודא בלא דא לא אזלא גם בקטורת כתיב לדורותיכם שהוא תיקון החיצוניות והדירה כנ"ל:
2
ג׳במשנה מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים זו מחלוקת קרח. פי' שהי' לקרח ענין מיוחד אם הי' מחלוקת שלו לשם שמים. לכן כל החטא הי' כמ"ש יקח קרח שהי' הכוונה רק לגרמי'. ובאמת הכל צריכין סיוע מלמעלה ומי שסומך ובוטח בעשרו הוא יפול. כי הגמר והשלימות הוא בכח השי"ת כמ"ש עושה שלום כו' וכ' שלום שלום לרחוק ולקרוב כו'. פי' דיש ב' בחי' בעבודת ה' בריחוק ובקירוב. ושניהם צריכין סייעתא דשמיא. יש מי שמרחק עצמו ושפל בעיניו והוא מדה טובה אך שצריך להיות במדה וצריכין עזר ה' שלא להתרחק יותר מדאי ויש בחי' התקרבות ואם הוא מתוך אהבת השי"ת ואהבת האמת ואהבת התורה הגם שהוא כמו גיאות מ"מ אם הוא לש"ש מסייעין לו להיות במדה ושלא יבוא לידי גיאות ח"ו. וזה שלום לרחוק ולקרוב שהקב"ה מקבל כל העובדים לשמו ית' ומסייע להם להביאם לדרך האמת והשלום במדה. וכן מצינו באהרן שריחק עצמו כמ"ש קרב אל המזבח שהי' בוש. ובקרח מצינו שקירב עצמו יותר מדאי. כמ"ש המעט מכם כו'. אבל העיקר הי' צריך להיות לשם שמים ואז הי' נעשה שלום ביניהם:
3
ד׳בענין אות המטה של אהרן בתוך מטותם לרמוז כי ע"י התכללות בנ"י אז עבודת הכהן העובד ה' עושה פירות. וז"ש בתוך מטותם שבאמת פעולת הצדיק אינו בכח עצמו רק שמאסף כל חלקי עבודת הפרטים ומוציא אותם מכח אל הפעולה. כי הכל עובדים ה' אך לזכות לעשות פרי למעלה לא כל אדם זוכה לכך. וז"ש אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ומדקדקין דהול"ל פרי מעלליו יאכל. אך באמת כולם צריכין להחזיק טובה להצדיק שהוא מוציא מעשיהם מכח אל הפועל שיזכו לאכול פרי מעלליהם כנ"ל. וזהו הי' נחמה לבנ"י שיש לכולם חלק במעשה הכ"ג. וכעין זה הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שהרמז ויצץ ציץ ויגמול כו' כמו שיש באילן פרחים וציצים ופירות כן יש לכל ישראל חלק. זה בפרח וזה בציצים. אם כי הכהן הוא העיקר כו':
4