שפת אמת, במדבר, קרח ט׳Sefat Emet, Numbers, Korach 9
א׳תרמ"ג
1
ב׳בפסוק המעט מכם כו' ואהרן מה הוא כו'. דאיתא ויקח קרח לעצמו לקח. דאיתא האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד ושלך שלי ושלי שלי רשע. כי בנ"י כל אחד מסייע לחבירו והחסיד תולה מעשים טובים שלו בזכות אחרים. והרשע סובר שכל העולם ניזון בשבילו. וכאשר ראינו בגיאותן של עדת קרח. ואהרן אדרבה לא ענה כלום והאמין כי בכח הרבים עובד את עבודתו כי הוא שלוחן של כלל ישראל. וזה שרמז להם מרע"ה המעט מכם כלומר אילו בחי' עבודת הלוים הי' מצד עצמותן ג"כ דיו והותר ואדרבה בזכות משה ואהרן המה ניזונים. ובאמת כל עבודת הכה"ג הוא ע"י הביטול לגמרי להשי"ת. ולכן כל העולם כולו תלוי בו כמ"ש תולה ארץ על בלימה מי שהוא כאין כמ"ש ואהרן מה הוא. וחז"ל דרשו מי שבולם פיו בשעת מריבה וזה נתקיים ממש כאן באהרן שלא פתח פיו במריבה זו. ומסתמא א"י להיות בולם פיו רק כשהוא אין ממש. וזהו עצמו הי' העדות על אהרן הכהן. ויתכן לרמוז בוקר ויודע ה' כי מקודם לא הי' נודע צדקת אהרן עד אחר מחלוקת הזו והי' נסיון לשניהם ואהרן עמד בנסיון וקרח לא עמד כי באמת המחלוקת הי' צריך להיות רק שהי' צריך להיות לשם שמים והי' מתקיים כדאיתא בזוה"ק פ' בראשית במאמר יהי רקיע וכמ"ש במ"א באורך מזה. ולכן אח"ז נתעלה אהרן. וכמ"ש באאע"ה אחר הנסיון עתה ידעתי כו'. ז"ש בוקר ויודע כו'. ולכן אמר להם כי לא שייך כלל קנאה על אהרן שכל כחו הוא הביטול וז"ש ובקשתם גם כהונה כי לא שייך כלל לבקש כהונה שזה ניתן רק למי שאינו מחזיק עצמו לכלום:
2
ג׳בפסוק בוקר ויודע ה' כו' דרשו חז"ל כשם שהבדיל בין בוקר לערב כו'. דהנה קרח הי' אדם גדול כמ"ש חז"ל שהי' מנושאי הארון. אכן ידוע שיש בחי' עובדא ומילולא כמ"ש בזוהר תרומה אורייתא מאן דבעי זכה אבל מלה דקיימא בעובדא כו' צריך סייעתא דשמיא. וזה הי' בחי' הכהן עובד ה' וכל העולם נתחדש בכל יום בעבודתו בביהמ"ק. ז"ש אשר יבחר לשון עתיד דכתיב מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר. כי בכל יום יש דרך חדש. כדאיתא במדרשות בכל יום הקב"ה מחדש הלכה הגה מפיו יצא כו'. והירא ה' לאמיתו מראין לו הדרכים המתחדשים בכל יום. וגם מי שאינו במדריגה זו כמו אנחנו בגלות עכ"ז ע"י היראה זוכין לכוון כפי מה שמתחדש בשמים. אכן בזמן המקדש הי' בהתגלות. בפרט משה ואהרן שכל העולם נשען עליהם. וע"ז כתיב חסדך ואמיתך תמיד יצרוני זה בחי' משה ואהרן שע"י הכה"ג נמשך חוט של חסד בכל יום לעולם. וזה הי' העדות על אהרן בכל יום ויום שהמשיך אור חדש לעולם. וזה שאמר מרע"ה בוקר ויודע ה' כו' איך יכולין לערר על הכה"ג הרי כל יום ויום מעיד עליו כנ"ל. ויתכן לומר שגם זה נרמז במדרשם ז"ל בפסוק ויעש כן אהרן שלא שינה. מלשון השנות החלום. שלא היו ב' ימים באופן אחד ובכל יום המשיך אור חדש בהדלקות הנרות. וז"ש כן כי בשמים כך הוא והדלקה הוא המשכת אור והיינו כשהוא בהתחדשות כנ"ל. נחזור לדברינו שיש ב' בחי'. פנימיות והוא התורה. וחיצוניות הוא תיקון המעשים וזה בעבודת ביהמ"ק ניתקן כראוי. ולזה צריכין מתנה משמים שאינו בכח אנושי. וגם הפנימיות תלוי בזה לכן עכשיו שאין לנו ביהמ"ק א"י לתקן העשי' כראוי. וזה שכ' בוקר כו' שקיום העולם והעובדא תלוי בהכהן כנ"ל. [ואפשר זה רמז חז"ל נפשע מקרית עוז כי התורה פנימיות נק' עוז ותיקון הנ"ל הוא קרית עוז בחי' שלום כמ"ש במ"א] וזהו העדות של מטהו יפרח שביד הכה"ג לתקן גם החיצוניות ולהטות הכל אליו ית' כמ"ש שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו:
3
ד׳ובגמ' ובמד' בקהלם אל תחד כבודי בעדת קרח פי' דכתיב ויקהלו על משה ועל אהרן. אבל לא הי' כניסי' לשם שמים ולא נתקיים כי כח האסיפה לבוא לאחדות ולעורר השורש של יעקב אבינו כחן של בנ"י. וזהו סופה להתקיים פי' לעורר הסוף והתכלית אחדות הגמור. אבל בקהלם אל תחד ולא באו להאחדות. וזהו שאמרו כל העדה כו' קדושים כו'. אמת הי' שבכח התאספות בנ"י מעוררין הקדושה והאחדות והשראת השכינה כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף. אבל צריכין סיוע שיוכלו להתאסף ולהתאחד. וזה הי' בכח מרע"ה ועבודת הכה"ג. לכן כשרצו להתאסף חוץ מכחם לא הועילו כלום:
4