שפת אמת, במדבר, קרח י״חSefat Emet, Numbers, Korach 18
א׳תרנ"ג
1
ב׳במדדש אח נפשע מקרית עוז. דכתיב וזאת התורה אשר שם משה. כי התורה נעלמה מעיני כל חי וארוכה מארץ מדה ונקראת תורת אמת כמו שאומרים ה' אלקינו אמת ותורתו אמת. אמת הוא כולל הראש והסוף והאמצע. וכל מיני צירופים שיש בכל תיבה ובכל פסוק בפ"ע וכל פרשה בפ"ע וכל סדרה וכל חומש וכל התורה כל הצירופים אמת ואין להם חקר וגבול וקצבה כי קוב"ה ואורייתא כולא חד. אכן זאת התורה המסודרת לפנינו שם משה לפני בנ"י. והוא הסדר שמיוחד לכלל ישראל כמ"ש מורשה קהלת יעקב. ולכן הגם שיש פרטים רבים שמתגלה איזה צירוף חדש בתורה לפי השעה והמקום כמו שמצינו הוראת שעה. וכענין שאמרו במשנה אין לך אדם שאין לו שעה ודבר שאין לו מקום. אבל אלה הדרכים צריכין להתחבר לשורש התורה שהוא סדר הקבוע לעולם. ובודאי קרח ועדתו הי' להם איזה צעד בתורה אבל הי' לו להבין לבטל עצמו למשה רבינו ואז הי' מוציא אל הפועל זה הדרך שהי' מיוחד לו וז"ש במד' שמרד וירד מכבוד שהי' בידו. ורחוק לומר שהי' רודף כבוד בעלמא אבל אין כבוד אלא תורה וכתיב ויקח קרח קיחה הוא דברי תורה כמ"ש לקח טוב נתתי לכם. אכן סיום הפסוק תורתי אל תעזובו. פי' הענין כמ"ש במ"א בשם הרב הק' ר' בער ז"ל פי' הפסוק אשרי אדם עוז לו בך עוז זו תורה ולימוד התורה צריך להיות בדביקות באלקותו ית"ש כו'. ובמד' תרומה לקח טוב יש לך מקח יש בו שדות כרמים כסף זהב כו'. יש לך מקח שאינו יודע מה לקח יש לך מקח שהמוכר נמכר עמו כו' ע"ש. וכל אלה הדרכים צריכים להיות. שהגם שאדם יכול ליקח הכל ע"י התורה מ"מ צריך לזכור ולהבין כי אינו יודע מה לקח. וכי שורש התורה גבוה מעל גבוה. וכי יש דביקות בתורה באלקותו ית"ש. ואיתא בזוה"ק פרשה זו הנחמדים מזהב ומפז כו' ומתוקים מדבש. מילין דאורייתא תאיבין לעילא תאיבין לכולא כו'. פי' המשל זהב ופז ודבש. דיש הנאת הערב לפי שעה כמו דבש. ויש הנאת המועיל כמו זהב ופז הגם שאינו מרגיש המתיקות מ"מ הנאתו רבה מזה שהוא לזמן יותר מהנאת הדבש. והתורה יש בה הקבלה שאדם יוכל לקבל ולהבין ומרגיש מתיקות ונעימות התורה. אבל שורשה למעלה. ויותר מכין האדם לעצמו בשורשו למעלה על ידי העסק בתורה ממה שמרגיש בעוה"ז. וע"ז כתיב אורך ימים בימינה עולם שכולו ארוך. בשמאלה עושר וכבוד הוא החלק שמרגישין למטה. וקרח נתדבק רק בחלק הלקיחה שלמטה ועשה מטפל עיקר. וכתיב ויקח כו' בן יצהר קהת לוי. כי כמו שיש מדריגות בתורה כמ"ש לעיל. כן הוא בבנ"י אבות ושבטים וע' נפש וכלל ישראל. כי אורייתא וישראל כולהו חד. והתורה שנתדבק בה קרח עלה רק עד לוי. ותורת משה כתיב בה קהלת יעקב. תורת אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב ואין אמת אלא תורה כמ"ש לעיל. וזהו עצמו ענין מ"ש חז"ל שאמר קרח טלית שכולה תכלת פטורה מציצית וכן בית מלא ספרים פטור ממזוזה. אבל להמשיך הקדושה ממדריגה שלמעלה א"א רק נקודה אחת. ואיתא בגמ' תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסה"כ ולמה לא אמרו מיד דומה לכסה"כ. אבל הם מדריגות חלוקות יש תכלת דומה לים ובפנימיות יותר דומה לרקיע ואח"כ לכסה"כ והארה של כסה"כ הוא בחי' יעקב שצורתו חקוקה תחת כסה"כ ויש לכל איש ישראל חוט אחד מזה. אבל כולה תכלת הוא מדריגה שלמטה. ואיתא חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב. ומו"ז ז"ל אמר בשם הרב מפרשיסחא ז"ל דהפי' שיהי' עכ"פ במעשיו דביקות והתקשרות במעשה האבות. ובזה פגם קרח. לכן כ' ויקח ואתפליג. וכן מ"ש כל העדה כולם קדושים וזה אמת. אבל יש קדושה למעלה מקדושה ומקדושה עליונה א"י למשוך רק ע"י כה"ג אחד ומזבח אחד וכן בית שכולו ספרים אבל אינו קדוש כמו המזוזה והכל ענין אחד:
2
ג׳איתא בזוה"ק אהרן ימינא קרח שמאלא כו'. ולכן הי' צריך קרח לבטל עצמו אל אהרן וזה הי' תנופת הלוים כמ"ש בזוה"ק פקודי דבזהב כ' זהב התנופה ולא בכסף כי מדה"ד כל מה שמתפשט למטה מוסיף דינים תקיפין ולכן צריכין להרים ולהעלות מדה"ד לשורשו ובזה נימתק. אבל מדת החסד כל מה שמתפשט יותר למטה מתרבין החסדים ומתקיים העולם. ונראה שלכן הטביע הקב"ה להיות טבע אש עולה למעלה ומים יורדין למקום נמוך. כי עוה"ז יסודו רק על המים כמ"ש רוקע הארץ על המים. וכתיב עולם חסד יבנה. ומדה"ד ג"כ אחד מעמודי העולם אבל הוא לפרקים ולפי שעה. וזהו רמז תפוחי זהב במשכיות כסף. שהעיקר מדת החסד רק שנסבך עמו מדה"ד. ולכן עיקר שם לוים להיות טפלים להכהנים כמ"ש ונלוו עליך שכן הוא מדתם בשורש להיות מדה"ד טפל למדה"ח. ולכן מה שנתקנא קרח באהרן טעה טעות גדול ולא ידע כי בזה ההכנעה אל אהרן בזה יבוא על מקומו ושורשו. והנה זה תכלית האדם שימצא מקומו ושורשו. ומשה רבינו ע"ה הוא בחי' התורה ורצה לעשות שלום ביניהם כי התורה נותנת מקום לכל המדות. כמו שיש בתורה חסדים ומשפטים. ונמצא גם בתורה הוראת שעה. ואיתא בנשיאים שהקריבו קטורת מבחוץ והי' הוראת שעה שדרשו חז"ל ע"ז יפה כו' רעיתי כתרצה בשעה שאתם מתרצים לי וכאן נשתתפו הנשיאים שרצו לעשות מזה סדר קבוע וזה לא יוכל להיות כנ"ל. [ובס' לקוטי תורה כתב פי' הגון על מאמרם ז"ל כשהי' הלל כפוף לפני שמאי הי' קשה לבנ"י כיום שנעשה העגל. וצריך ביאור. ופי' הוא ז"ל כי בהתפשטות הדינים אחוזים הקליפות והסט"א וזה הי' חטא העגל כמ"ש ודי זהב. ולכן הלכה כב"ה כי החסד צריך לגבור כמ"ש לעיל. וכשגבר שמאי היו יראים שלא יהי' אחיזה לסט"א. ולכן לעתיד כשיתבערו אלהים אחרים יהי' מדה"ד עיקר ע"ש. ולפי זה נראה כי ביום כלות משה שכלו המזיקין כמ"ש במד' ובזוה"ק דכפית לסט"א בע"כ ע"ש. לכן נתקבל הקטורת מבחוץ. אבל כתיב ויהי ביום רמזו במד' שם שהיה גלוי לפניו כי ישתתפו אח"כ במעשה קרח ע"ש. והיינו כנ"ל שרצו אח"כ לעשות מזה קבע וזה לא יתכן. כי מעשה זה הוא רק לפי השעה כמ"ש. ונמצא כזה בדבריהם ז"ל אלו הי' נותנין קורטוב של דבש בקטורת אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין מפני שהתורה אמרה כל שאור כו'. ובנשיאים דרשו אכלתי יערי עם דבשי שהי' הוראת שעה כנ"ל. ואפשר זה כוונת חז"ל במה שניחם הקב"ה לאהרן שלך לעולם קיימת כי קרבן הנשיאים רק לפי שעה כמ"ש]:
3