שפת אמת, במדבר, קרח י״זSefat Emet, Numbers, Korach 17
א׳תרנ"ב
1
ב׳בעזה"י מפ' קרח
2
ג׳בפסוק ויקח קרח ואתפליג דאיתא בזוה"ק שחלק על שלום שבת שמא דקוב"ה ע"ש. דאיתא שמא קדישא סתים וגליא וכן אורייתא וישראל. וזה פי' שמו של הקב"ה שלום כי כל מעשיו בסתים וגליא פנימיות וחיצוניות. וכמו כן יש בבנ"י צדיקים בהתגלות ויש בנסתרות. ובודאי הי' קרח ועדתו אנשים גדולים והיו נראין בהתגלות כאלו הם גדולים מאהרן הכהן. אבל כח הפנימיות גובר וזה הי' הסימן פרח מטה אהרן שיש לו חלק בנסתרות. ואיתא כהנים שומרים מבפנים ולוים מבחוץ שכן הי' משמרות הלוים וכחם ועבודתם בבחי' חיצוניות וכהן בפנימיות. וכתיב ששת ימי המעשה יהי' סגור וביום השבת וחודש יפתח שער החצר הפנימית. ולכן נקרא שבת שלום שיש בו התגלות הפנימיות. וימי המעשה הוא חלק התגלות ואינו שלום. וכמו כן הלוים היו בחיי ימי המעשה ולכן בנסוע הארון היו הלוים נושאין הארון וכלי המשכן כי הם אנשי המלחמה בחי' ימי המעשה. ושבת יום מנוחה כשהיו הארון והמשכן במקומם היו הכהנים עיקר. ולכן הי' צריך קרח לבטל א"ע אל אהרן כי תכלית המלחמה לבוא אל המנוחה. וצרכין לבטל ימי המעשה אל השבת. ושבת וחודש הם שני פתחים בחי' משה ואהרן כמ"ש במ"א. [ויש רמז למ"ש חז"ל שלקח טלית שכולה תכלת. דאיתא תכלת דומה כו' לרקיע ורקיע לכסה"כ. ומדקדקין לימא בקיצור דומה לכסה"כ. אבל הוא כנ"ל שיש ב' מדריגות. דומה [*לים] לרקיע בחי' התגלות אבל יש מדריגה פנימיות נסתרת מה שדומה לכסה"כ ולזה א"א לבוא רק בכח פתיל תכלת שצוה הקב"ה וקרח הי' מדבק עצמו רק במדריגה חיצוניות אבל אין זה העיקר כמ"ש]. ושבת וחודש בשניהם יש התגלות כח פנימיות לכן כתיב בשבת זכור ור"ח נק' יום זכרון ומבקשין יעלה ויבוא זכרוננו. כי זכר הוא פנימיות הדבר כמו אזכרתה:
3
ד׳איתא בספרים בענין השקדים שהיו במטה אהרן לבית לוי שהי' רמז דיש בשבט לוי כהנים ולוים והם כמו שקדים מתוקים ומרים. ואיתא החייב במתוקים פטור במרים. כי המתוקים גדולים טובים מקטנים. ומרים קטנים טובים. לכן לוים נפסלין בשנים ומבן חמשים כו' ישוב מצבא העבודה. ע"ש בס' שפתי כהן ומג"ע. ולכן מצינו שקרח נשפל בימי זקנותו ואהרן נתעלה ביותר. ובאמת הכל הולך אחר החיתום. והלוים הם רק מתחילין כדאיתא שמאלא איתער וימינא עביד. ואיתא במשנה הכשר בכהנים פסול בלוים כו'. הכהנים נפסלין במומין כי הם בחינת שלום כמ"ש בריתי שלום כשהוא שלים ולא קטוע ולוים בשנים כי הם רק מתחילין ולכן אין המום פוסל בהם כי אינם משלימין. והענין הוא כדאיתא אין מלחמה נאה אלא לבחור לכן נדמה הקב"ה וב"ש בים כבחור איש מלחמה ובמתן תורה כזקן מלא רחמים ע"ש. והלוים הם אנשי מלחמה שקדים מרים ולכן רק קטנים כשרים. ואהרן הוא זקן מלא רחמים [ואיתא במד' כשמן הטוב על הראש כו' זקן אהרן וכי ב' זקנים הי' לאהרן רק שהי' נדמה למשה כאלו הי' יורד על זקנו וזהו הזקן זקן ע"ש. והפי' שביטל עצמו אל משה רבינו שר התורה ונעשה כזקן אחד וזהו עצמו בחי' שבת שנק' שלום ע"י שעתיקא קדישא מתגלה בשבת קודש. והמשכיל יבין דברים אלו ביותר]. וכמו שיש זמנים שהקדושה והפנימיות מתגלה בהם כמו כן יש צדיקים שעל ידיהם נעשה השלימות בעולם. והלוים היו בחינת הנהגה של ימי המעשה בקטנות. [ויש רמז אתם המיתם כו' עם ה' מלשון גחלים עוממות שכן כל אלו הגדולים היו בהתגלות יותר כנ"ל. גם יש רמז לאות לבני מרי היינו הלוים שהם בחי' מרים]:
4
ה׳בפסוק ברית מלח עולם. דאיתא בגמ' העובר לפני התיבה צריך לסרב ואם לא סירב דומה לקדירה חסירה מלח ואם סירב יותר מדאי דומה לקדירה שהקדיחתו מלח. ואהרן הכהן שבחר בו הקב"ה עשה השירות כדין כמ"ש במד' כשמשח אותו מרע"ה נזדעזע כו' מפני שמי נחת הוא שהבין בעצמו שאינו כדאי כמ"ש קרב אל המזבח למה את בוש לכך נבחרת. וקרח שביקש מעצמו הכהונה ולא הי' לו חלק בסרבנות א"א להיות כהן עובד כדכ' לא תעלה במעלות על מזבחי כמ"ש שם במדרש שלא יפסיע פסיעות גסות. וע"י בושה והכנעה זו מתקיים הכהונה לאהרן לדורות. ומשה רבינו ע"ה איתא שסירב יותר מדאי בסנה ולכן ניטל ממנו הכהונה כמ"ש חז"ל בפסוק אהרן אחיך הלוי שהי' ראוי להיות לוי ואתה כהן כו'. כי מרע"ה איש האלקים כמלאכים עליונים כמ"ש עניו מאוד מכל האדם אשר על כו' האדמה. אבל הכהן במקדש צריך להיות בו בחי' ממוצעת. הגם שיודע בנפשו שאינו כדאי אבל מצד הציווי והשליחות צריך לעשות את שלו. ואהרן הי' כן כמ"ש ויעש כן אהרן שלא שינה. וי"ל במ"ש כאן קח כו' המחתה כו' והולך מהרה וכ"כ וירץ כו'. ובכ"מ כתי' לא תעלה במעלות רק לילך עקב בצד גודל. וי"ל עפ"י המשנה שם. העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהי' סרבן באותה שעה. וכאן מסתמא הי' איזה ענין לתקן בקטורת שעל המחתה בחוץ שרצו בזה קרח ועדתו. אך טעו ולא עלתה בידן והוצרך אהרן לעשות תחתיהן בלא סרבנות כנ"ל:
5