שפת אמת, במדבר, קרח כ״הSefat Emet, Numbers, Korach 25
א׳תר"ס
1
ב׳שייך לפ' קרח
2
ג׳איתא תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסה"כ. נראה דהני ג' מדריגות הם לזכור כל אלה השלשה יציאת מצרים כמ"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם וסוף הגאולה הי' על הים כמ"ש ויושע כו' ביום ההוא. ורקיע רומז לקבלת התורה מן השמים. וכסה"כ רומז להשראת השכינה במשכן וענני הכבוד. ואלה הג' מתנות שהי' לישראל ג"כ. באר בחי' ים. ורקיע לחם מן השמים מן בזכות משה. וענני הכבוד בזכות אהרן. והם בחי' ג' רגלים ג"כ. ועיקר הדבר רומז לבחי' נפש רוח נשמה. שביצ"מ הי' הגאולה בנפש. ובקבלת התורה קבלו בחינת רוח. ואח"כ הנשמה. והגם כי מדריגת מרע"ה גדולה. אבל אהרן בכח שהחזיר בנ"י בתשובה זכה למעלה עליונה וניתן לו עבודת יוה"כ לפני ולפנים בחי' התשובה והוא בחי' נשמה. וע"ז אמרו במקום שבע"ת [*עומדין] אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. לכן ענני הכבוד בזכות אהרן. ובזה יובן מחלוקת קרח שעשה טלית שכולה תכלת ומרע"ה אמר שצריכין דוקא חוט של תכלת שמבחי' תכלת העליונה א"י להמשיך רק הארה מועטת וכולי האי ואולי. וקרח לא השיג בחי' זו. וי"ל עוד עפ"י מ"ש במדרש ג' בחי' קרא לה. בת. אחות. אם. וקרח אמר העדה כולם קדושים. ושמעו אנכי ה' אלקיך. הי' סבור שאין מעלה עליונה בישראל מקבלת התורה. ולפי שהלוים לא היו בחטא העגל נתגאה על אהרן. אבל באמת אהרן זכה וזיכה את הרבים ונתעלי אחר החטא למעלה ממדריגה שהי' להם בקבלת התורה. וזה רמז המדרש אח נפשע מקרית עוז. ואלה ג' הבחי' בת אחות אם הם עצמם בחי' ג' רגלים. וכמו שהי' בדור המדבר כך הוא לעולם שצריך איש ישראל לתקן אלה ג' הבחי'. להגאל מיצה"ר וסט"א בחי' יצ"מ וחירות. ואח"כ לזכות לתורה בחי' רוח. ואח"כ צריך לחדש איזה תיקון בעולם שע"ז נשתלח האדם. ויש לכל איש ישראל חלק בזה. ע"י תפלה ותשובה יוכל אפילו איש פשוט לעורר איזהו תיקון בבחי' המיוחדת אליו כל חד לפום שיעורא דילי'. והנה כתיב ויקח קרח ואתפליג. כי מרע"ה הי' בחיר שבנביאים וביטל עצמו לכלל ישראל כמ"ש מורשה קהלת יעקב שהכניס עצמו לפי מצב כלל ישראל. וכשירדו בנ"י על ידי החטא ממדריגתם הכניס מרע"ה עצמו בתוך הכלל. וקרח ברוב חכמה שהי' בו החזיק בו ולא רצה לבטל עצמו אל הכלל ולכן לא בחר בו ה':
3
ד׳איתא בזוה"ק כי קרח חלק על שלום אורייתא הוא שלום דכתי' כל נתיבותי' שלום כו'. דהנה כתיב בורא ניב שפתים כו' שלום לרחוק ולקרוב. דיש בחי' קירוב וריחוק כמ"ש במ"א על המד' האלוק מקרוב אני ולא מרחוק. דאלקותו ית"ש בא ע"י קרבות וע"י רחקות. וע"ז כתיב ואהבת את ה' אלקיך כו' ובכל מאודך בכל מדה שמודד לך. שיש לכ"א הנהגה מיוחדת כדאיתא בגמ' הגדלים במים א"י לחיות ביבשה וכן להיפוך מקום חייו של זה מיתתו של זה וכן הוא בהנהגת בני אדם. ואהרן בחי' ימין מקרבת. וקרח שמאל דוחה והלוים הם השומרים מבחוץ בחי' ריחוק. ואהרן כתיב בי' אוהב שלום כו' ומקרבן לתורה. ולא הי' אפשרות לקרח להתקרב רק ע"י אהרן דוקא כי הוא עמוד השלום. וכמ"ש רש"י דגדול המחלוקת שאפילו יונקי שדים נאבדו. כמו כן מדה טובה מרובה המחזיק בשלום יכול לקרב אפילו מי שאינו ראוי. לכן זיכה אהרן לכל בנ"י וקירבן לתורה. כי עיקר השלמות בכח התורה. פי' כל נתיבותי' שלום אפילו הנתיבות שנמשכו מהתורה לרחק פרטי בני אדם הוא להביאם עי"ז להשלימות. ואם הי' קרח מאמין בתורה כמ"ש בכל מאודך כו' הי' מתקרב. ומרע"ה עמוד התורה הי' בו ב' הבחי' שלום שלום לרחוק ולקרוב ועליו נאמר ניב שפתים כי הלוים הם לארמא קלא בחי' מדה"ד. ואהרן כל מעשיו בחשאי כמ"ש בזוה"ק וסימנך וידום אהרן. ומשה רבינו כולל ב' הדרכים ונק' ניב שפתים כמ"ש בספרים כי השפתים יש בהם ב' הכחות לדבר ולעצור הדיבור. ולכן רצה מרע"ה להשלים ולהכריע ביניהם כמ"ש מזה בזוה"ק בראשית:
4