שפת אמת, במדבר, קרח כ״וSefat Emet, Numbers, Korach 26
א׳תרס"א
1
ב׳בפסוק כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו. בודאי גם דברי קרח אלו אמת כי כל העדה קדושים. אבל איתא שנתן הקב"ה לישראל ב' קדושות ע"ש במדרש קדושים. וקדושה זו של כלל ישראל היא קדושה אחת. אבל בקדושה שלמעלה לא הי' חלק לקרח ועדתו ובזה כ' ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים א"כ הם ב' קדושות. וכמו כן תרומת מעשר מעשר מן המעשר. העשירי קדש ממילא מעשר מן המעשר הוא קדש קדשים. וקדושה זו היא מתנה מן השמים. וזהו קדושת שבת דכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם. ובעדת קרח כתיב קרואי מועד היא הקדושה שבישראל כמ"ש מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים. אבל קדושת השבת למעלה מזה. ולכן איתא דקרח חלק על שבת. כי בשבת יש זה התוספות קדושה ויש עלי' לבנ"י לעולם העליון. וקרח [* ועדתו] בודאי ידעו כי קדושת מרע"ה למעלה אבל אמרו לא נעלה ורצו להתדבק במדריגה שלמטה. וז"ש ומדוע תתנשאו מאחר שראו שהעדה אין יכולים להתמשך אחר מדריגות מרע"ה. אבל באמת הכל הי' עפ"י הדיבור וכך רצונו ית"ש שיהי' לבנ"י חלק והתקשרות גם בקדושה שלמעלה. הגם שאינו בשלימות לפי מעשה התחתונים. וע"ז נא' הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. ונסמך פ' ציצית קודם לפ' קרח כי ציצית מדריגה שלמטה שהוא בחי' לב טהור ל"ב נתיבות ולוי הוא טהור ובאמת כפי הטהרה זוכין אל הקדושה כמ"ש והייתם קדושים כו' והוא קדושה תחתונה כמ"ש. אבל תפילין היא קדושה שלמעלה כעין אות דשבת. והוא בכח התורה כמ"ש במ"א כי הב' קדושות הם קדושות המצות וקדושת התורה. והוא בחי' מרע"ה ובזה פגם קרח ועדתו:
2