שפת אמת, במדבר, מסעי י׳Sefat Emet, Numbers, Masei 10
א׳תרמ"ה
1
ב׳בפסוק אלה מסעי כו' מוצאיהם למסעיהם כו' מסעיהם למוצאיהם. כי הנה האדם נקרא מהלך וצריך תמיד לילך ממדריגה אל מדריגה אחרת. ואותן הגדולים שבדור המדבר הלכו תמיד ממסע למסע וכל מסע הי' מלחמה חדשה כדכתי' בנסוע הארון כו' ויפוצו אויבך כו'. משנאיך הם הסט"א שמשניאין לאדם העול תורה ומצות. וכמ"ש ואהבת את ה' שיהי' שם שמים מתאהב על ידך כן להיפוך הרשעים גורמים הסתר כבוד שמו ית'. וזה הי' שליחות נשמת בנ"י בעוה"ז לברר ולהעד על השי"ת. והעוסקים במלחמה זו לשם לשמים הקב"ה מסייע להם. ויש מחלוקת לש"ש וכניסי' לשם שמים. והם ימי המעשה ויום השבת. וכן כ' ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו. וכמו הנ' שבתות השנה שבודאי בכל שבוע צריך להיות מלחמה חדשה ואח"כ בשבת קודש מנוחה וכניסי' לש"ש כמ"ש ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל שהוא הכניסי' של בנ"י. וכן לעולם הצדיקים אין להם מנוחה כדכ' ילכו מחיל אל חיל דרשו חז"ל מבהמ"ד לביהכ"נ. וכפי מלחמות האדם להיות טהור שלא להתדבק בהבלי עולם כן זוכה אח"כ למנוחה ולהתקרבות להקדושה. וכמו כן כפי התקרבות האדם להתדבק בתורה ומצות זוכה לטהרה. וזהו מוצאיהם למסעיהם מסעיהם למוצאיהם. וכן לעולם אלה הדרכים אין להם הפסק:
2
ג׳במדרש כי אתם באים כו' זאת הארץ אשר תפול לכם כו' לגבולותי' כו'. הה"ד הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי כו' אם ארץ מאפלי' כו' א"ת המדבר אלא המדבר וכי דברתי ולא קיימתי כו' ע"ש כל המדרש. כי הנה הקב"ה וב"ש הבטיח לנו ולאבותינו כמה פעמים להנחיל לנו ארץ ישראל א"כ הוא דבר גדול. וע"ז כתיב מה רב טובך כו'. וכ' זאת הארץ אשר תפול כבר פרשנו כי בכניסת בנ"י לשם נתגלה שם הקדושה שירדה משמים. וז"ש ראו דבר ה'. ואיך שייך ראי' על הדיבור אך כמו שנתן הקב"ה התורה בקול ודיבור כן נתן להם התורה בבחי' עשי' בא"י ובביהמ"ק שנתגלה הקדושה בפועל ובעובדא וזה הי' עבודת ביהמ"ק. וז"ש המדבר הייתי כו' כי נתקיים גם בעשי' לבד הדיבור. ובנ"י בא"י ובמקדש הרגישו הקדושה ונתדבקו כל אחד בשורש השייך לו כמ"ש במד' בפסוק חבלים נפלו כו' אף נחלת שפרה עלי פי' שראו והתדבקו בנחלה זו. וזהו עיקר השמחה שהי' בירושלים משוש כל הארץ. כמו שמח בחלקו. שכשכל אחד מכיר מקומו ושורשו זה מביא שמחה. לכן אמר אם ארץ מאפלי'. כי א"י האיר לכ"א לידע את מקומו ושורשו וז"ש חז"ל לכך פתח התורה בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו. פי' שזה בחי' התורה (רז) אור הגנוז במעשה בראשית. והוא שהתורה משבחת עצמה ואהי' כו' אמון כו' שהוא הארת התורה בעובדא כנ"ל:
3