שפת אמת, במדבר, מסעי י״אSefat Emet, Numbers, Masei 11
א׳תרמ"ו
1
ב׳תלה הכתוב אלה המסעות ביצ"מ שגם בהם נאמר מוצאיהם שכל המקומות הללו הוצרכו לתשועת ה' כמ"ש ויהי בנסוע הארון כו' קומה ה'. ואלה המלחמות שהי' להם שע"ז נק' צבאות ה' כמ"ש אשר יצאו כו' לצבאותם להיות נלחמים מלחמות ה' ולתקן כל המקומות אלו כדאיתא במדרש שנזכרו בתורה אלו המסעות שעתידין להיות ישוב. וכ' אנכי ארד עמך כו' אעלך גם עלה. לרבות מ"ג מסעות אלו שהיו מיצ"מ עד ארץ ישראל. גם הוא לשון ריבוי שהיו מקומות מרוחקין ובזכותן של בנ"י זכו לעלות להיות בכלל נחלת ה'. ונכתבו כל המסעות להודיע לעם ה' כי כל עובד ה' לא יפול לבו עליו מכל הנפילות שיש לו, כי כך הוא המדה להיות עולה ויורד. ומכל מנוחה שהשיגו אחר איזה מלחמה התחיל מלחמה אחרת. וכן לעולם ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו כמ"ש ילכו מחיל אל חיל שאין להם מנוחה לעובדי ה' שע"ז נבראו ללחום מלחמות ה'. ובודאי מלחמות שהיו לכלל ישראל היו דברים הנוגעים לכל הבריאה. ומעין זה נמצא בכל פרט לפי מה שהוא:
2
ג׳במדרש זאת הארץ אשר תפול לכם לכם היא ראוי' כו' חבלים נפלו לי כו' אף נחלת שפרה עלי כו' לבושו נאה לו הוא נאה ללבושו ע"ש. הענין כמ"ש במ"א. כאשר נכנסו בנ"י לארץ ישראל ירד הארה משמים משורש ארץ ישראל שלמעלה וז"ש אשר תפול. אכן כמו שנתגלה הארה וקדושה בא"י בבוא בנ"י לשם כמו כן ירדה הארה וקדושה לנפשות בנ"י בבואם לא"י כמו דאיתא בש"ק יורדת נשמה יתירה. והיינו שאין כל הזמנים מוכנים להתגלות הנשמה כמו בש"ק. כמו כן אין כל המקומות ראוים להתגלות הנשמה ולכן בא"י ירדה להם רוח חדש. וז"ש חבלים כו' אף נחלת ש' עלי ממש. כמ"ש צדק לבשתי וילבשני כו'. ולכן הזהיר הכתוב שלא להשאיר מרשעים כי הם היו מעכבים התגלות הקדושה. ואם הי' מתגלה כל הקדושה כראוי הי' תקון גמור. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל על מאמר חז"ל בעודם בירדן הי' ע"מ לאבד כולם כו'. כי הגם שבמעשה לא היו יכולין לקיים הכל מ"מ רצה הקב"ה שיהי' עכ"פ כניסתם לארץ על דעת כן. וסוף מעשה ניתקן ע"י מחשבה בראשית הדבר עכ"ד. וכן מצינו בתפלת עלינו לשבח שתיקן יהושע ועל כן נקוה כו' להעביר גלולים כו' לתקן עולם כו' שזה הי' כל רצונם. וכתיב והי' אשר תותירו כו'. ובס' אוה"ח הקשה כי והי' לשון שמחה. ונ"ל כי ע"י שנכנסו על דעת כן לכן אף שנשאר מהם לא נתדבקו בהם והי' העונש שצררו אותנו עד שנתגרשנו ועתידין לחזור. אבל לא נתדבקו בהם. שכל הטעם שצוה הקב"ה שלא להותיר מהם שלא ללמוד ממעשיהם ח"ו. וכיון שהתחילו לעשות המצוה כראוי לכן אפילו אם הותירו והיו לשיכים כו' אבל לא להיות כמותם וזהו השמחה כנ"ל:
3