שפת אמת, במדבר, מסעי ג׳Sefat Emet, Numbers, Masei 3
א׳תרל"ג
1
ב׳מסעיהם למוצאיהם כו' הלשונות בתחלת הפסוק וסוף הפ' מהופכים. י"ל כי הכתוב תולה המסעות ביצ"מ ונראה שאחר כל המסעות נגמר יציאת מצרים. כי בכל מסע נתרחקו יותר ממצרים עד שבאו לארץ ישראל. וצריך להיות הרצון של האדם בפרישותו מגשמיות כדי להתדבק בהשי"ת שיוכל להיות בר לבב. אבל לא מצד שנבזה בעיניו הגשמיות. ולכך נתן השי"ת חן לגשמיות כדי שיהי' מעשה האדם רק לשם שמים. וזהו מוצאיהם למסעיהם. ואח"כ כפי מה שנוסע האדם ומתקרב להשי"ת נגמר ההוצאה שהפריש עצמו מגשמיות וכל א' מהם מסייע להשני כנ"ל:
2
ג׳אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בפסוק כי אתם באים כו'. כי צריך האדם לקבל על עצמו להיות מיוחד להשי"ת כרצונו עד שלא יהי' נשכח ממנו אף רגע אחד. אף שיודע האדם כי איננו במדריגה זו. מכל מקום הקבלה והרצון צריך להיות עצהיו"ט. וזה מועיל שיוכל לעשות דבר מה עכ"פ עכ"ד. [כמדומה לי שכן אמר ואפשר בשינוי לשון קצת]. ונראה להוסיף כי הי' גלוי וידוע להשי"ת שישאירו מכנענים. ואעפ"כ הי' רצונו ית' שיקבלו עליהם את זה לעקר אותם מכל וכל. וכן כ' חז"ל שקבלו עליהם כשעברו הירדן והי' זה עצה אף שישאירו יוכלו לתקן זאת כמו שיהי' לעתיד הכל מתוקן בעזרת השי"ת. ע"י הקבלה שקבלו עליהם כראוי כנ"ל:
3