שפת אמת, במדבר, מסעי ד׳Sefat Emet, Numbers, Masei 4
א׳תרל"ד
1
ב׳במדרש על ערי מקלנו טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. בגמ' דייקי בפ' יתמו חטאים מן הארץ חוטאים לא כ' רק חטאים כו'. וכמו כן יש לדייק בפסוק זה יורה חטאים. כי החטא עושה רושם כמ"ש ז"ל שנברא משחית מכל חטא והוא להורות שאין עונש החטא ע"י שמורד בו ית' בלבד רק שגוף החטא בורא משחית לכן אף שוגג צריך תיקון והוא ע"י גלות כמ"ש אא"ז מו"ר ז"ל על מ"ש בצרה תקלוט כבצר כי השי"ת נתן ערי מקלט למי שיודע שאין לו מקום ע"י שנזדמן לו חטא גדול כזה להרוג נפש. וזה עצמו נותן לו מקום שהשי"ת נותן מקום למי שאין לו אבל כשסומך עצמו על זה המקום אינו נותן לו כו' ודפח"ח. נמצא כי עיקר מקומו מה שיודע שאין לו מקום. וזה עצמו תיקון החטא כפי מה שהוא מתחרט לפני השי"ת ואינו מוצא לו מקום כמו כן חטא שלו ומלאך המשחית אינו מוצא לו מקום והשי"ת נותן לכולם מקום וז"ש יורה חטאים כו'. ובס' תומר דבורה מהרב הרמ"ק כתב שזה חסד גדול מהשי"ת שנותן מקום להמשחית שבא ע"י חטא האדם כו' ע"ש:
2
ג׳אמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כמ"ש נחלת יעקב אביך כו'. כי מצד שפעו ית' אין הפסק ומצר. רק ע"י שכל ההשפעה אל האדם צריך לבוא ע"י עוה"ז. כי האדם בגופו נדבק בעוה"ז לכן מצד הקבלה יש מצרים. ובשבת קודש שכל הנבראים יש להם עלי' למקומם כמ"ש אל יצא איש ממקומו פי' בזוה"ק מקומו של עולם והוא השי"ת שבשבת קודש מתבטלין הכל אליו ית' ממילא הוא נחלה בלי מצרים והוא נשמה יתירה שיש לבנ"י בשבת קודש כי השגת האדם היא במדה בכל הימים. אבל בשבת קודש הוא בלי מדה ושיעור. והוא ע"י האבות. שכשהאדם מבטל עצמו לשורשו באמת מסייע לו זכות האבות. ונשמה יתירה בשבת קודש משארת רושם בגוף האדם ג"כ. כמ"ש בספרים שמנשמת האדם נשאר הבל דגרמי גם אחר הסתלקותו. כמו כן מנשמה יתירה נשאר רשימה על כל ימי השבוע. וזהו תלוי בהתדבקות האדם בנשמה יתירה ומשתוקק שלא להיות נפרד ממנה וקשה אליו פרידתה כנ"ל:
3