שפת אמת, במדבר, מטות ד׳Sefat Emet, Numbers, Matot 4
א׳תרל"ד
1
ב׳במדרש ונשבעת חי ה' באמת כו' ע"ש. ובשמו תשבע הוא ג"כ בכלל המצוה כי הוא כבוד שמו ית' שנשבעין בו ע"י שיודעין שהוא אמת בכל הצדדים. אעפ"כ אין לכל אדם להשתמש בשמו רק אחר שנתקיים בו כל המדות שכ' במדרש. ואאו"ז מו"ר ז"ל פי' ענין השבועה שע"י שרוצה האדם לקבל עליו דבר זה בכל לבו והוא שבועה התאספות כל השבעה מדות שבאדם עי"ז חל עליו שם שמים. וכ' חז"ל משביעין אותו תהי צדיק כו'. וכי שייך בנשמה שבועה בנקיטת חפץ. רק הפי' שמתברר לו אז שאין לו חיות רק מהשי"ת ורוצה בכל כחו לתקן שליחותו בעוה"ז רק לעשות רצון בוראו. וכן בשבת קודש נקרא שבועה לכן בשבת ניתנה תורה לישראל. ואיתא נשבע ועומד מהר סיני והפי' ג"כ כנ"ל שבהר סיני נתברר ג"כ אצל כל איש ישראל שאין לו חיות רק מהשי"ת כמ"ש אנכי ה' אלקיך וזהו נקרא שבועה כנ"ל. וכן בש"ק כי בכל יום יש מדה מיוחדת ובשבת קודש מתבטלין כל המדות אליו ית':
2
ג׳לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. כי כחן של ישראל רק בפיהם כי כתיב ויפח באפיו נשמת (רוח) חיים. ולכן בכח האדם ע"י דברי תורה שמוציא מפיו להטות עצמו אליו ית'. ולכן מצוה לקרות שמע בכל יום ב"פ וכן שאר ברכות ותפלות שתקנו חז"ל. אך התנאי לזה כשאין אדם משנה בדיבורו כמ"ש לא יחל לא יעשה דבריו חולין מכלל שדבריו הם קודש בעצם ע"י קדושת השי"ת שנתן בכל איש ישראל וכפי מה שהאדם שומר פיו כן זוכה שכל היוצא מפיו יעשה שיועיל לו הקבלה והתפלה בפיו שיהי' כן:
3