שפת אמת, במדבר, מטות ז׳Sefat Emet, Numbers, Matot 7
א׳תרל"ט
1
ב׳במדרש ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה. כבר כתבתי כי אלה הג' הם בחי' בכל לבבך נפשך מאודך. כי באמת בחי' נפשך שהוא חיות הפנימיות. במשפט בחי' לבבך שיש ב' לבבות וצריך בירור ומשפט. בצדקה בחי' מאודך. אח"כ והיו הדברים כו'. שאחר תיקון הגוף והנפש יכולין לקבל דבורי התורה. כי באמת כל התורה שמותיו של הקב"ה ואלה הדיבורים של התורה הקדושה מדבקין לבות בני ישראל אליו ית'. ולכן והגית בו יומם ולילה. וכן מצות ק"ש ותפלה ודברת בם שמוסיפין חיות אל. וע"י הקבלת מלכות שמים בכל יום בפה מלא מסייעין אלה הדיבורים להיות נמשך המעשה כפי הקבלה כמ"ש נשבעתי ואקיימה ונודרין לקיים את המצות. והנדר מסייע. כמ"ש ככל היוצא מפיו יעשה. והוא הבטחה ג"כ כי יוכל האדם לקיים אח"כ במעשה כפי הקבלה בפה ולכן כתיב ככל ולא כל. כי באמת המעשה רחוקה מאוד מהרצון והקבלה רק שע"י הקבלה יכולין להדמות המעשה אל הקבלה כנ"ל. אכן כפי תיקון הנפש כך יכולין לעורר בפה. כי יש בחי' דצח"ם ואדם כולל הכל. ואחר תיקון דצ"ח יכולין לבוא אח"כ לבחי' הדיבור שהוא למעלה מהכל. וג' בחי' הנ"ל הם בחי' דצ"ח שבאדם ואח"כ זוכין לדיבור כנ"ל כי הדיבור צריך להנהיג מדריגות התחתונות וכשכולם כפופים אליו חל שם שמים על הדיבור. ובכל יום יש שבועה זו כמ"ש שבע ביום הללתיך והוא קבלת מלכות שמים. ובש"ק ג"כ נקרא שבועה על ידי שכל ששת הימים מתאחדין בי' חל עליו שם שמים. וכפי תיקון ימי המעשה יכולין לקבל השבת. וששת הימים הוא ג' בחי' הנ"ל. והמ"י. לכן כתיב בשבת ודבר דבר שלא יהי' דבורך בשבת כדבורך בחול. שבשבת מתעלה הדיבור כנ"ל. ומה"ט מומחה מיפר כמו שכל בחי' דצ"ח כפופים למדבר כן במדבר עצמו יש כמה בחי'. וזה דיבור של החכם שליט על הדיבור הזה. וכפי מעלת האדם כך יש כח בדיבורו. והרמז כל עמל אדם לפיהו. וכפי התיקון בכל יום מתעלה הדיבור ויכולין אח"כ לקבל יותר עמ"ש בדיבור. ונתקן הנפש עי"ז הקבלה ביותר ויש אח"כ כח לקבל יותר וכן הולכים המדריגות בכל יום ויום וכן השבת אחר ימי המעשה תמיד. וככל היוצא מפיו בשבת כן יעשה בימי המעשה כנ"ל:
2
ג׳במדרש ג' מתנות כו' בזמן שהן מתנת שמים כו'. כבר כתבנו מזה כי בודאי מוכן הי' חלק זה לבני גד ולבני ראובן. אבל הרצון שגם אותו החלק המוכן לאדם יחפוץ לקבלו ע"י התורה. וזהו עיקר עבודת האדם כי הבורא ית' ברא העולם בטבע ומוכן לכל אחד לפי מזלו. אבל בנ"י צריכין להעלות הכל אליו ית' למעלה מן המזל וצריך שיהי' הרצון לקבל מתנת שמים ובכח התורה. ואז הוא דבר של קיימא. לכן איתא שצריכין להתפלל בכל יום על מזונות אף מי שאינו מחוסר פרנסה כי עיקר עבודה שבלב זו תפלה הוא על שאין חסר לאדם. כי מה שחסר לו לגרמו הוא מבקש. רק חכמים קבעו י"ח ברכות על כל הצורך לאדם שיברר שהכל ממנו ית' ויבקש שמאתו ית' יבוא לו אלה הדברים שלא יהי' צרכיו נפרדין ח"ו מן שורש החיים. ואז כשהם מתנת שמים ובאים בכח התורה ע"ז נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו כשדבוק בראשית שורשו והוא התורה שנקרת ראשית ע"י שכל הדברים שרשם וראשיתם בתורה. וכמו כן בחלק בני גד וב"ר אעפ"י שהי' מוכן להם הואיל ולא הוטב בעיני מרע"ה שהוא שורש התורה מוכח שלא הי' הרצון שלהם דבוק בשלימות בכח התורה ולכן לא נתקיים בידן:
3