שפת אמת, במדבר, מטות ו׳Sefat Emet, Numbers, Matot 6
א׳תרל"ח
1
ב׳ב"ה מטות מסעי
2
ג׳וידבר משה אל ראשי המטות כו' במדרש ונשבעת חי ה' באמת כו' אם יש בך מדות הללו כו'. פי' לכך נאמר ראשי המטות שרק לצדיקים מותר השבועה. כי הנה באמת עיקר מצות נדר ושבועה הוא עפ"י מאמרם ז"ל מנין שנשבעין לקיים המצות שנא' נשבעתי ואקיימה כו'. פי' שע"י השבועה והנדר שאדם מקבל עליו לעשות המצוה קבלה זו נותנת לו כח לגמור המעשה כמו כל מצוה שהיא כח וסיוע מהבורא ית'. אשר קדשנו במצותיו וצונו. כמו כן ע"י השבועה נאמר ככל היוצא מפיו יעשה וזה כחן של ישראל בפה ולכן אנו מקבלין עלינו עול מלכות שמים בכל יום. וגם שבע ביום הללתיך ז' ברכות דק"ש הוא באמת שבועה שאדם מקבל עליו בכל יום לקיים מצות הבורא ית' ומחדש השבועה שמושבעין ועומדין עליו מהר סיני וקבלה זו בכחה להטות כל נפש האדם להבורא ית'. ומכש"כ ראשי בני ישראל שעל ידי דיבורם וקבלת מלכות שמים שהם מקבלים עושים רושם והטי' לכלל לבות בנ"י לכן נקראו ראשי המטות. וכ' זה הדבר כו' שנמסר בידם כח הדיבור שחל על דבריהם שם שמים ביותר כנ"ל:
3
ד׳במדרש ומקנה רב ג' מתנות כו' בזמן שהם מתנת שמים כו' דכתיב הכל עשה יפה בעתו. ובאמת כל המעשים ממש שאדם עושה הכל מוכן הוא לו. אבל לכוון לעשותו בשעה הראוי' הוא עיקר העבודה. וז"ש בזמן שהם מתנת שמים. ובודאי חלק זה הי' מוכן לבני גד ובני ראובן אבל הי' בא להם אחר חלוקת הארץ ואז הי' טוב להם. ומרע"ה התנה עמהם שאחר שיעברו חלוצים יקחו את חלקם וע"י שהקדימו לשאול חלקם נענשו לבסוף כמ"ש במ"א באורך:
4