שפת אמת, במדבר, פנחס כ״הSefat Emet, Numbers, Pinchas 25
א׳תרנ"ח
1
ב׳צו את בני ישראל כו'. עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי כו'. דכתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני. כי במתן תורה נתקן העולם וניתן לבנ"י הנהגה חדשה עפ"י דרך התורה. והנה בנ"י הקדימו נעשה לנשמע והי' תיקון העשוי' בהר סיני. ובכל יום צריכין לזכור מתן תורה בדיבור ובמעשה ועתה תפלות במקום תמידין איתקין שגם היא מלה דקיימא בעובדא דעקימת שפתיו חשוב מעשה. וק"ש הוא בחי' נשמע שמע ישראל. ותפלה בחי' נעשה. ובזמן המקדש הי' בפועל ממש שע"י הקרבן תמיד נתקרבו ונתדבקו בשורש עליון. ובחי' מרע"ה הוא התורה מן השמים התקרבות בנ"י למעלה בכח אתערותא דלעילא. והקרבנות הוא התקרבות באתערותא דלתתא. והגם שאחר חטא העגל נתקלקל נעשה. מ"מ נשאר תמיד כח עשרת הדברות. וזהו עולת תמיד העשוי' כו' פי' הכח שלא נפגם ע"י החטא. אבל יש זמנים שמתגלים כחות והארות שנאבדו ע"י החטא וזהו מוספין דשבתות ויו"ט דכ' על עולת התמיד. שאותן ההארות אין מתגלין לעולם רק בזמנים מיוחדים. ועתה בעוה"ר בוטל התמיד אפילו אותה ההנהגה שהי' קבוע לבנ"י לדורות נשתנית אחר החורבן. רק על ע"י התפלות מתעורר הארה זו בכל יום. ומקדימין ק"ש לתפלה כמ"ש מו"ז ז"ל כי מה שנתקלקל נעשה פי' הקדמת נעשה לנשמע. ועתה ע"י השמיעה זוכין לתקן המעשה ע"ש. ואמרו חז"ל תפלות אבות תיקנום וכנגד תמידין כו'. והכל ענין אחד כי האבות נתקרבו למעלה בכח מעשיהם והוא באמת הקדמת נעשה קודם קבלת התורה. ועתה זוכין לתקון העשיה בכח התורה. וזהו ק"ש ותפלה בכל יום:
2