שפת אמת, במדבר, פנחס כ״טSefat Emet, Numbers, Pinchas 29
א׳תרס"ג
1
ב׳המשך הפרשיות מבנות צלפחד והעברת נחלת אביהם להם. ואח"כ עלה אל הר העברים כו' קח לך את יהושע כו' וסמכת כו' ידך עליו אח"כ פ' התמידין ומוספין שדרשו חז"ל צוה את בני עלי. דהנה חז"ל אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה זקנים שבאותו הדור אמרו אוי לבושה זו אוי לכלימה זו. כי בחי' מרע"ה הוא עלמא דדכורא והוא פני חמה. ויהושע בחי' לבנה שאין לה מגרמה כלום רק שמקבלת מאור החמה והיא בחי' תורה שבע"פ דלית לה מגרמה כלום רק ע"י דרשות מן התורה הוציאו חכמים כל התורה שבע"פ. וזהו כל האסמכתות שסמכו חכמים מן התורה והוא כענין וסמכת כו' ידך עליו. והוא בחי' נוקבא המקבלת מן דכורא ולכן אמרו אוי לבושה זו דמאן דאכל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. ובאמת העברת הנחלה לבת הוא עפ"י הנהגת באי הארץ בחי' יהושע ובחי' נוקבא. ולכן נעלם זה הדין ממרע"ה ואמרו חז"ל דין שאין אתה יודע הנשים דנין אותו. כי זה המשפט בא מבחי' נוק' ומרע"ה הי' בחי' בן. וז"ש במדרש בנות צעדה עלי שיר שנעשה הירדן כחומה בפני משה שלא יכנוס לארץ לפי שהתחיל בחי' עלמא דנוקבא. וכעין זה כתב בזוה"ק ויחי דלכן נתעלה יוסף ולא הי' במדריגת השבטים לפי דבנות צעדה ולא בנים ויוסף מעלמא דדכורא למעלה מזו המדריגה וכן הוא במשה רבינו ע"ה. וז"ש עלה אל הר העברים שהוא עצמו בחי' העברת נחלה לבת ולכן לא נכנס לארץ ישראל. והטעם שכ' בתורה כאשר מריתם פי כו' להקדישני במים לעיניהם הוא עצמו ענין זה כמ"ש במ"א כי הקב"ה רצה שיזכו בנ"י בעצמם אל המים. ז"ש לעיניהם. ואם היו נמשכים בנ"י אחר מדריגת משה רבינו ע"ה והיו רואין בעיניהם המים היוצאין מן הסלע. הי' מרע"ה נכנס עמהם רק כי לא [*הי'] יכול מרע"ה להמשיך אותם אחר מדריגתו ולכן הכה הסלע בכחו כמ"ש להם המן הסלע כו' נוציא לכם שלא היו ראוין לכך ומאן דאכל דלאו דילי' בהית לאסתכולי. ולא הי' מקוים ודברתם אל הסלע לעיניהם. והי' זה אות שאין נמשכין אחר מדריגת מרע"ה רק בעלמא דנוקבא לכן לא נכנס מרע"ה עמהם שהי' במדריגה שלמעלה מזו כמש"ל. וזה ג"כ חתימת השם במנין זה שמעיד עליהם עדות לישראל. ובמנין הראשון לא היו צריכין לזה דכ' מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. אבל יש מדריגה למעלה מזו אשרי אדם עוז לו בך שדור המדבר היו בעצם תורה כמ"ש קוב"ה ואורייתא וישראל כולהו חד. ועתה ירדו מזו המדריגה והוצרכו להשגב במגדל עוז שם ה'. וכן הוא בחי' הקרבנות להקריב ולהעלות העולמות והשמות כדאיתא בזוה"ק. וכ' עולת תמיד העשוי' בהר סיני שאז הי' נתקן העולם וע"י התמידין בכל יום נתקן העולם. אבל בקרבן שבת כתיב על עולת התמיד. שהוא בחי' נשמה יתירה והתחדשות. ולכן בכל יום כבש בבוקר וכבש בין הערבים ובמוסף שבת שני הכבשים קרבן א' מעין עוה"ב דכ' יהי' ה' אחד ושמו אחד. ובגלות כתיב לבד בך נזכיר שמך פי' בזוה"ק שמות דהוא בפרודא. ומעין זה בעסק התורה דכ' עוז לו בך פי' הר' ר"ב ז"ל שיהי' לימוד התורה בדביקות אלקות ובאמת התורה שמותיו של הקב"ה ועתה לבד בך נזכיר שאין מרגישין חיות אלקות בהתורה כמו שהיה בדור המדבר כמ"ש לעיל. וע"ז נאמר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך זכירת יום מתן תורה ששם ראו כח אלקות. את הדברים אשר ראו עיניך כמ"ש רואים את הקולות. וכמ"ש חז"ל אנכי אנא נפשאי כתבית יהבית. וזהו עוז לו בך כמ"ש לעיל:
2