שפת אמת, במדבר, שבועות ט״וSefat Emet, Numbers, Shavuot 15
א׳תרמ"ו
1
ב׳ב"ה מחג השבועות
2
ג׳בענין תספרו חמשים יום. דיש מ"ט פנים טמא. א"כ משמע דפן הנ' אין בו תערובות כי בשורש מבורר האחדות. ולכן במ"ט ימים צריכין ספירה ובירור וביום הנ' הכל אחד. וזה ענין מי יתן טהור מטמא לא אחד. ועיין בזוה"ק בפסוק ונטמתם בלא א'. וכבר כתבנו שם מזה כי אות הא' בטמא הוא רומז על השורש שמצד זה יכולין לטהר מהטומאה. ולכן ביום הנ' שתי הלחם חמץ כדאיתא דאית בי' ביטול יצה"ר ונק' יום הביכורים ע"ש שורש הראשית. וכ' בתיקוני זוהר בפסוק ראשית בכורי אדמתך כו' לא תבשל גדי בחלב אמו כי כשהראשית מבורר אין מתערב אח"כ פסולת. ומכש"כ בביכורים של כל הציבור נעשה מזה שמירה על כל השנה. ואפשר שזה הרמז של מאכלי חלב בשבועות להבדיל בין חלב לבשר כנ"ל:
3
ד׳איתא בגמ' למה נמשלו ישראל לתפוח שפריו קודם לעליו ובנ"י הקדימו נעשה לנשמע. והקשו בתוס' דהפסוק מדמה להקב"ה כתפוח כדמסיים כן דודי בין הבנים. ונראה דהענין הוא דהאיך שייך לדמות למעלה לאיזה דמיון פרטי רק הקב"ה מתגלה לכל א' כפי ערכו. וכיון שהמשילו בנ"י את הקב"ה ני. ממילא נמצא זה המציאות אצלם. ופי' נמשלו בנ"י לתפוח שהקב"ה מתנהג עמהם באופן זה כמו עם המלאכים. והם הם שהוציאו זאת ההנהגה כדמסיים בפסוק בצלו חמדתי כו'. שע"י חמדה ורצון שהי' להם לדמות למלאכי השרת הוציאו זאת מכח אל הפועל והתנהג עמהם הקב"ה בזו המדריגה כנ"ל. וכן איתא בזוה"ק פ' וירא נודע בשערים כל אחד לפי מה דמשער בליבי' ע"ש:
4
ה׳איתא במדרש וברש"י הביאו מ"ש אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד ליתן פתחון פה למרע"ה כו'. פי' הענין כמ"ש צדיק יסוד עולם כאשר ראינו שמשה רבינו ע"ה בכחו תיקן כל בנ"י ולעולם יש בישראל צדיק אחד עכ"פ אשר בכחו לקבל הדברות. כי הנה אנכי ה' אלקיך הוא לשון גזירה כמו יהי רקיע ואינו מצוה בלבד. א"כ לעולם אין לזה ביטול לכן יש תמיד צדיקים מיוחדים בתוך בני ישראל:
5
ו׳ענין קריאת רות בשבועות. דהנה כתיב אדם ובהמה תושיע. והוא בחי' עבד ובן. דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. היינו מקודם בחי' בהמה כמ"ש עבדי אתה. אח"כ אדם אתם. אשר בך אתפאר. וכן הי' הענין מיצ"מ עד קבלת התורה. וכן מפסח עד שבועות. מקודם מנחת שעורים מאכל בהמה עד שזוכין לבחי' אדם מנחת חטים. ומ"מ צריכין לאחוז במדריגת עבד ג"כ להיות אדם ובהמה כמ"ש בהמות הייתי עמך כו' וכן הי' בחי' דוד המע"ה דלית לי' מגרמי' כלום:
6