שפת אמת, במדבר, שבועות ט״זSefat Emet, Numbers, Shavuot 16
א׳תרמ"ז - תרמ"ח - תרמ"ט
1
ב׳ב"ה מחג השבועות
2
ג׳ויסעו מרפידים כו'. דרשו חז"ל שרפו ידיהם מן התורה. ויש להבין כי עדיין לא קיבלו התורה. אכן הענין הוא שמיציאת מצרים עד קבלת התורה הי' הכנה לקבלת התורה והוא ענין ספירת החמשים יום. כי האדם צריך להכין מקום בלב לקבל התורה. וזה נק' יד כמ"ש בפ' שמיני בענין שבעת ימים ימלא את ידכם. היינו שמקודם צריך האדם לתקן עצמו כענין שכתוב אשר תמצא ידך לעשות בכחך כו'. ואח"כ יורד הסיוע מן השמים למעלה מהטבע בחי' שמיני ע"ש שכתבנו שזה ענין תפילין של יד ותש"ר. כמו כן באלה ז' שבועות שהם תיקון המדות היינו הכלים כי התורה ארוכה מארץ מדה אבל המדות הם כלים לקבל בהם התורה כ"א כפי הכנת כחו. וע"ז איתא התקן עצמך ללמוד תורה. ובזו ההכנה הוא המלחמה עם עמלק. כמ"ש במ"א פי' והידים ידי עשו כי בפנימיות התורה אין לו אחיזה רק בתיקון הגוף שהוא בחי' הידים בזה הוצרכו ללחום. וכתיב כאשר ירים משה ידו כו'. וכשנסעו מרפידים והכינו לבם בבחי' מילוי ידים ניתן להם בשבועות התורה מן השמים שהיא בחי' שמיני למעלה מהז' מדות כנ"ל:
3
ד׳בענין קריאת מגילת רות בשבועות שנולד בו דוד המע"ה. שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי שתי הלחם רמוזים לבחי' תורה ותפלה עכ"ד. ולכן יש לחבר בחי' תפלה שהוא בחי' דהמע"ה לבחי' התורה. דהנה כתיב בהוציאך כו' תעבדון את האלקים על ההר הזה. שנק' קבלת התורה עבודה. דכ' דע את אלקי אביך ועבדהו. ממילא כשזוכין לדעת באים ממילא לעבודה האמיתית שהיא תפלה עבודה שבלב. וכיון שהשיגו דעת שלימה בקבלת התורה נשתעבדו אליו בלב שלם. וכמו כן לעולם יש להתפלל מתוך דברי תורה כדאיתא בגמ' וכ' קרוב ה' כו' יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה. וי"ל דזה פי' הפסוק וירא העם כו' ויעמדו מרחוק. ואין עמידה אלא תפלה והוא בחי' מרחוק מכלל שנאמר קרוב ה' לכל כו' משמע שתפלה הוא בחי' מרחוק רק שצריכין לסמוך גאולה לתפלה. שאין עיקר התפלה בעת צרה רק בעת התגלות צריכין להכין לימי הרעה. כענין שנאמר ביום טובה הי' בטוב וביום רעה ראה. ואפשר שגם זה נכלל בפי' ויעמדו מרחוק שהכינו מיד בתפלתם עצה גם על דורות הרחוקים כמוני היום כנ"ל:
4
ה׳בפסוק מי יתן והי' לבבם זה כו'. דהנה כתיב וייצר דרשו חז"ל ב' יצירות בעוה"ז ובעוה"ב. ועל ב' אלו נרמזין היצר טוב ויצה"ר כמ"ש חז"ל בכל לבבך בב' יצריך. א"כ האדם נברא לעבוד ה' גם ביצירה של עוה"ז. ובאמת בשעת קבלת התורה כוונו בנ"י להכוונה האמיתית איך לעבוד ה' גם בציור של עוה"ז. ועיין בזוה"ק ואתחנן כי היצה"ר כברזל וכשבא לאש התורה מתהפך להיות כולו אש ע"ש. ולכן בעצרת אית בי' ביטול יצה"ר ולכ"ע בעינן לכם. וזהו עיקר הפי' שאין לך בן חורין אלא העוסק בתורה. אכן מרע"ה לא היה בו מיצה"ר כלום כדכתי' כי טוב הוא והוא איש אלקים. אבל הקב"ה אמר הטיבו כו' אשר דברו ודרשו חז"ל כהטבת הנרות הקטורת ע"ש שזה הרמז שבנ"י הבינו שצריכין לתקן גם העוה"ז. וז"ש והי' לבבם זה כמו ברי לבב שיהי' ביטול יצה"ר כזה כל הימים. ובאופן זה נעלה עבודת בני אדם מהמלאכים:
5
ו׳בפסוק וביום הביכורים כו'. דהנה פירשו חז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ונגמר ביום הזה עיקר בריאות העולם דבכל מעשה בראשית כתיב וירא אלקים כי טוב פי' במ"א על החלק שנמצא בתורה מכל יום מימי בראשית. ובששי כ' וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד. שבו עיקר קבלת התורה כמ"ש חז"ל תנאי התנה כו'. וגם דרשו מאוד זה אדם והוא נקרא כל אשר עשה שהוא כלל הבריאה ואין אדם אלא ישראל כמ"ש אדם אתם וכ' וידבר אלקים כו' לאמר ואיתא בזוה"ק כי במצרים הי' הדיבור בגלות כו'. פי' שלא הי' מתגלה הנהגתו ית' את העולם רק ע"י ישראל שקיבלו התורה. ואמרו במד' כשאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך שמעו כל הברואים וכל אחד אמר לי מדבר עד שסיים אשר הוצאתיך כו' ע"ש. הענין הוא כמ"ש הים ראה כו' ההרים רקדו מה לך הים כו' מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב. פי' שבאמת ע"י שקיבלו בנ"י מלכותו ית'. כל הבריאה נשלמת. ואנכי ה' אלקיך הוא לכל הבריאה באמצעות בנ"י כמ"ש אתם עדי ואני אל כו'. שהקב"ה מסר בחי' הדיבור והנהגתו ית' ביד בנ"י. כמ"ש ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים כו'. לכן נק' יום הביכורים שבזה היום נגמר הבריאה כאלו נתחדש העולם. ומצות תנופת שתי הלחם ואיתא שהוא בחי' תורה שבכתב ושבע"פ והענין כמ"ש את ה' האמרת וה' האמירך דכתיב כי לא דבר רק הוא מכם דרשו חז"ל אם רק הוא מכם שאין אתם יגיעין בה. והיינו כי פיהם של בנ"י הם כלים למצוא אורות הגנוזים בדברי תורה. וז"ש וידבר כו' לאמר. פרש"י שהיו עונין על הן כו'. פי' שהקב"ה נתן דיבורו בפיהם של ישראל שיוכלו להוציא מעינות מים חיים מן התורה. וזהו ענין תורה שבע"פ ה' האמירך וע"ז כתיב דברי אשר שמתי בפיך כי שימה הוא סידור שבפי איש ישראל מתיישבין הדברי'. ומכש"כ החכמים ז"ל שהם פירשו לנו כל סדר התורה ומוסיפין וגורעין ודורשין. ודרשו חז"ל מדי דברי בו די דיבורי שנתתי בו וע"י שבנ"י זכו שיתן להם השי"ת התורה וזהו את ה' האמרת כמ"ש באבן עזרא שם עשית שיאמר אנכי ה' אלקיך. ולכן ה' האמירך ג"כ שנתן לנו כח וחלק בתורתו. וזהו תנופת שתי הלחם שמתגלה ביום זה כחן של בנ"י מקבלי התורה ונתינת התורה שהם ב' בחי' הנ"ל האמרת והאמירך:
6
ז׳כתיב הקהל לי את העם כו'. כי עיקר הכנה לקבלת התורה הוא האחדות בבנ"י. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הכנה לקבלת התורה הי' ויחן שם כאיש אחד בלב אחד. ופי' הקהל לי להיות כנסי' לשם שמים ולכן סופה להתקיים. דאיתא במד' כל מקום דכ' לי הוא לדורות. והטעם כנ"ל דפי' לי לשמי וממילא סופה להתקיים. ולאשר בנ"י בקבלת התורה כינסו עצמם לשם שמים נעשה מקוים לעולם כדכתי' אל כל קהלכם. פרשנו בכל עת שבנ"י מתאספין כאחד מסייע להם זה הכח של יום הקהל שהי' בקבלת התורה וזהו אל כל קהלכם לדורות וכ"כ מורשה קהלת יעקב ודו"ק:
7
ח׳איתא אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. הגם דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם. אך אדרבה זה עצמו הפי' אשר יעשה אותם כו' וחי בהם בלבד לא בדברים אחרים כאשר קיימו אבותינו בהר סיני שיצאה נשמתן וניתן להם חיות חדש ונעשו כברי' חדשה ותרי"ג מצות נתנו להם חיות לרמ"ח איברים ושס"ה גידין ולכן נתקיים התורה בבנ"י כיון שהמיתו עצמן עלי':
8
ט׳היו"ט שבועות הוא החביב מכל הי"ט דאיתא אמצעי משובח וע"ד הרמז כמ"ש במד' יקרה מפנינים מכ"ג שנכנס לפני ולפנים ומבכור שהוא הראשון ואין לפנים אלא תחלה ע"ש. וחג הפסח הוא התחלת גדלות בנ"י בני בכורי ישראל. וחג הסוכות הוא בחי' אהרן הכהן הביאני המלך חדריו. עכ"ז נגילה ונשמחה בך בכ"ב אתוין דאורייתא שהוא יקר מהכל וכולל הכל כדאיתא הכל מודין בעצרת דבעינן נמי לכם יום שניתנה תורה לישראל:
9
י׳בענין מגילת רות בשבועות שהיא מצות גמילת חסדים י"ל על פי מ"ש בסוכה [מ"ט ב'] ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה שאינה של חסד אלא הלומד תורה לשמה זו תורה של חסד ע"ש. והענין הוא כי באמת התורה נקראת אש דת. אך בפיהן של ישראל היא מתמתקת כמ"ש במד' כתפוח כו'. ופריו מתוק לחכי לחכי הי' מתוק כו'. והיינו מטעם שכתב שם במד' שתפוח אין לו צל וכולם ברחו רק בנ"י נמשכו לקבל התורה לשמה הגם שלא הרגישו שיהי' להם טובה לכן זכו למתיקות של התורה. וזהו השבח של בנ"י שתורת חסד על לשונה שבפיהן של ישראל שלומדין לשמה זוכין להפיק רצון ולמתק הדברים להיות תורת חסד [וזהו טעם מנהג ישראל לאכול חלב בשבועות]:
10
י״אעוד בענין מגילת רות בשבועות להראות אם כי הקב"ה בחר בנו ונתן לנו התורה מ"מ אנו מוכנים לקרב כל מי שבא להתגייר כמ"ש ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. נראה לפרש כי הגר נקרא על זה שהי' עד עתה מגורש ומעורב בסט"א שבודאי כשנתגייר מוכן הוא להיות בכלל ישראל רק שהי' עד עתה מובלע במ"א. וע"ז נאמר ה' שומר את גרים שהקב"ה שומר הנשמות שהם מובלעים בסט"א. וכן הי' כלל ישראל במצרים שהוציאו משם הנשמות שהיו מובלעים ת"י הסט"א. ואיתא ג' מציאות מצא הקב"ה מצאת את לבבו נאמן שהוא אברהם אע"ה ראשון לגרים. כענבים במדבר מצאתי ישראל הם עיקר הגירות שזכו להיות נבחרים להשי"ת לעם נחלה. מצאתי דוד עבדי הוא מלך המשיח שהוא סוף הגרים שבימי משיח אין מקבלין עוד גרים. והטעם כי כבר יהי' מתוקן ונבדלין כל נשמות הראוין להתדבק בקדושה:
11
י״בבענין חג השבועות. דאיתא מושבעין ועומדין מהר סיני. ובמד' שלשה שתקף עליהם יצרן ונשבעו חי ה' כו'. דכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. וזה בועז שנתדבק בו ית' שנקרא עוז. ואורייתא כולא שמהן דקוב"ה. ויכולין להתחזק בשמו ית' ולהנצל עי"ז מיצה"ר ולהתדבק בו ית' ע"י התורה שנק' עוז. וע"ז נאמר אשרי אדם עוז לו בך כדכתי' עץ חיים היא למחזיקים בה. אך לא בכל עת יכולין לישבע בשמו כדאיתא במד' עד שיהי' בך כל המדות הללו ה' אלקיך תירא כו'. ובמ"א פרשנו כי כן הי' הסדר בבנ"י ה' אלקיך תירא הוא במצרים שהיו בגלות והיו מתחזקים רק ביראת ה'. אח"כ אותו תעבוד שנבחרו להיות עבדי ה'. ובו תדבק תיקון המדות בימי הספירה כדאיתא הדבק במדותיו. אח"כ בשמו תשבע הוא חג השבועות. שמתדבקין ע"י התורה ולכן יש ביטול יצה"ר. וכמו דאיתא שמשביעין הנשמה קודם שיורדת לעולם. היינו שאז נדבקת בכל כחה בשורשה. כמו כן בשבועותיכם הוא שבאין אל השורש ביום הבכורים ולכן הוא מנחה חדשה:
12
י״געוד בענין מגילת רות בשבועות. כי הנה במתן תורה היו בנ"י בחי' בנים. ואיש ישראל צריך לעבוד השי"ת בב' הבחי' בנים ועבדים כדאיתא בזוה"ק. ולכן סומכין לידת דוד המע"ה שנקרא עבד. ועתיד לעמוד ממנו מלך המשיח שכתוב עליו ישכיל עבדי ירום ונשא כו'. דע"י בחי' עבדות שלו יהי' נגמר כל התיקון ובמשה רבינו ע"ה כתיב אתה החלות להראות וכ' שם בזוה"ק דאיהו שירותא וסיומא יהי' מלכא משיחא. וכתיב אמרתי אלקים אתם כו'. אכן כאדם תמותון. ובודאי יתקיים לעתיד מאמרו ית"ש בני עליון כולכם. ועל זה כתיב טוב אחרית דבר מראשיתו לכן ביום זה שנק' יום הביכורים צריכין לזכור בחי' האחרית דבר:
13
י״דבענין הלימוד בליל שבועות. דצריכין להכין עצמו לקבלת התורה כדאיתא התקן עצמך ללמוד תורה ובשעת מתן תורה שהי' לנו משה רבינו ע"ה לסרסור וכתיב ויוצא משה כו' העם לקראת האלקים. ועתה נשאר כחו של מרע"ה בתורה דכ' תורה צוה כו' משה מורשה. שבחי' משה עצמו ג"כ מורשה בתורה. ועל ידי יגיעה בתורה נמצא לנו כחו של מרע"ה ומקרב אותנו לאבינו שבשמים:
14