שפת אמת, במדבר, שבועות י״זSefat Emet, Numbers, Shavuot 17
א׳תר"נ
1
ב׳בעזה"י מחג השבועות
2
ג׳וביום הביכורים כו'. שביום הזה מתחדשין בנ"י כי בודאי בשעת קבלת התורה ניתן לבנ"י חיות חדש כמ"ש מי כל בשר כו' קול אלקים כו' מדבר כו' ויחי. היינו שקבלו חיות מחדש במאמר אנכי ה' אלקיך. וכאשר חכמים הגידו גר שנתגייר כקטן שנולד שניתן בו נפש קדושה. מכש"כ בקבלת התורה שנעשו כולנו גרים וכמו שמברכין שנתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. והוא ענין תורה שבע"פ פי' שבנ"י נעשין בעצמם תורה כדאיתא אורייתא וישראל וקוב"ה כולהו חד. והענין רמזו חז"ל במנחות יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. פי' שכל זה נתקיים בקבלת התורה. וע"ז נק' השי"ת טוב ומטיב הוא טוב האמיתי והטביע הטוב בתורה ובישראל ובמשה רבינו ע"ה. וכמ"ש ז"ל אנכי אנא נפשאי כתבית יהבית. ומסיים אלקיך. א"כ נעשין בנ"י עצמן טובים. וכתיב פנים בפנים דיבר ה' עמכם. כי נתגלה לבנ"י ציור הפנימי. כי האדם נברא בצלם אלקים והוא רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת. וזה ציור הפנימי נתגלה בשבועות ולכן איתא בעצרת אית בי' ביטול יצה"ר. ושתי הלחם הם חמץ מה"ט כדאיתא בזוה"ק אמור. והוא כנ"ל כי בודאי בציור הפנימי יש ג"כ שורש ליצה"ר ושם הוא טוב ונהפך לטוב ומתבטל במיעוטו. וזה שרמזו חז"ל מדאורייתא בביטול בעלמא סגי. לכן בעצרת שמתגלה דרך התורה והפנימיות מתבטל היצה"ר. וזה רמז שתי הלחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי שבנ"י עצמן נעשין בני תורה כנ"ל. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר שהם בחי' תורה ותפלה. והוא כח הפה שניתן לבנ"י דכ' אני כו' מלמדך להועיל ומי יוכל ללמד דעת כמו הקב"ה בכבודו ובעצמו כמ"ש במדרש תשא בפסוק מפיו דעת ותבונה שנותן לבנו מתוך פיו ע"ש. וכח פיהן של ישראל בתפלה כדאיתא במד' אין לך תפלה מתקבלת שאין בה מבנ"י. וזה זכו בקבלת התורה. לכן כתיב מי גוי גדול אשר כו' אלהים קרובים אליו כו' ומי גוי גדול אשר לו חקים כו' צדיקים ככל התורה הזאת לומר שזה תלוי בזה. וכ"כ מסיר אזנו משמוע תורה כו' תפלתו תועבה. א"כ בנ"י שהטו אזנם לתורה ואמרו נעשה ונשמע זכו לכח התפלה. לכן אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה:
3
ד׳בפסיקתא ארשב"י אין אנכי אלא לשון ניחומים אנכי אנכי כו' מנחמכם. לולי תורתך שעשועי כו'. ע"ש. כי הנה בתחילת ירידה למצרים כתיב אנכי ארד עמך כו' ואנכי אעלך. וגם משה רבינו ע"ה שאל מי אנכי והשיב לו הקב"ה זה לך האות כי אנכי שלחתיך כו' תעבדון את האלקים על ההר הזה. וע"ז נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך. פי' זה האלקות שנתן השי"ת בבנ"י זה הי' לנו למושיע ויהי' לנו למושיע בכל הצרות. כי מצרים שם כולל על כל מיצר. וכ"כ עמו אנכי בצרה. ועתה אין לנו שיור רק התורה הזאת. ואיתא אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה והתורה נותנת חירות לפניה ולאחרי'. כאשר תחילת יצ"מ הי' בכח זה תעבדון את האלקים מכש"כ שנותנת חירות להבא. ובאמת הפי' שאין לך בן חורין כו' הוא מיוחד לבנ"י שכן ניתן להם בקבלת התורה שלא יהי' לנו עזר ומושיע וגאולה בשום כח אחר רק בכח התורה. וכפי מה שבנ"י מאמינים מזה ואין סומכין על שום הצלה רק בכח התורה אז החירות בא בכח התורה. וז"ש אנכי כו' אשר הוצאתיך שאין לנו גואל אלא ה' אחד. וכ"כ ואנכי ה"א מארץ מצרים ואלהי' זולתי לא תדע. [בענין שתי הלחם יתכן לפרש לפ"ד מו"ז ז"ל בפסוק קרבני לחמי אך אין כאן מקום להאריך]:
4
ה׳בפסוק וידבר אלקים כו' לאמר. כי בעשרת הדברות נתן השי"ת הכח בבחי' דיבור ומילולא כמו שהי' בעשרה מאמרות הכח במעשה בראשית. וכמו שיש דיבור מעשה ומחשבה בפרט. כן בכלל העולם מתחלה הי' במעשה ואח"כ בקבלת התורה בדיבור. ובחי' זו מיוחדת לבנ"י וניתן להם התורה וכח עשרה מאמרות שבמעשה נתוסף ג"כ לבנ"י. וע"ז אמרו חז"ל כח מעשיו הגיד לעמו שלא הי' צריך התורה להתחיל רק מהחודש הזה. התורה ומצות שמיוחדין לבנ"י. רק שזכו בנ"י לקבל גם חלק האומות לתת להם נחלת גוים. וזה הוא בכח הגלות שסובלין בין האומות כמ"ש בפ' בהר מזה. וזה רמז הג' מועדים. זמן חירותנו תיקון בחי' מעשה בראשית כמ"ש וירא ישראל כו' היד הגדולה אשר עשה כו' בשינוי הטבע כמו שנתבאר שם בס"ד. זמן מתן תורתנו בדבור. שמחתנו רמז מעין תקון המחשבה שלעתיד. והוא בחי' נפש רוח נשמה כמ"ש במ"א מזה:
5
ו׳במדרש רות אם הי' ראובן יודע שהקב"ה כותב עליו למען הציל. על כתפו הי' מוליכו. אלו הי' בועז יודע שהקב"ה כותב עליו ויצבט לה קלי עגלות פטומות הי' מאכילה להגיד שבחן של הצדיקים הללו כי בודאי מאחר שזכו שנעשה ממעשיהם פרשה בתורה והקב"ה כתב מעשיהם בספר בודאי הי' להם כוונות רבות ונשגבות מאד. ועכ"ז ראינו שלא עלה על דעתם שהקב"ה יכתוב דבריהם שאל"כ על כתפו הי' מוליכו ועגלות הי' מאכילה. וזה לאות כי לא עלה על דעתם להיות מעשיהם נזכרים לפניו ית"ש להיפוך מדורות השפלים כי מי שנדמה לו שעשה קצת עבודה מגבי' לבו עד לשמים. והוא סימן דלא ידע כלום שבוחי. וצא ולמד ממדתן של הראשונים הנ"ל:
6