שפת אמת, במדבר, שבועות י״חSefat Emet, Numbers, Shavuot 18
א׳תרנ"א
1
ב׳לחג השבועות
2
ג׳איתא הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם שבו ניתנה תורה לישראל. דאיתא גדולה תורה שנותנת חיים בעוה"ז ובעוה"ב. דכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש. כי הנפש מלמעלה היפוך כל מעשה עוה"ז והגוף. לכן הנפש והגוף נלחמים זה עם זה ואיתא במד' ויקרא וגם הנפש לא תמלא משל לעירוני שנשא בת מלכים אפילו מאכילה כל מעדנים אינו יוצא ידי חובתו כמו כן הנפש לא תשבע ממצות ומעש"ט שהיא מלמעלה ע"ש. אכן התורה נותנת דרך שיתקיים הנפש בגוף לכן היא משיבת נפש. וכ"כ נפשי ישובב כו' במעגלי צדק כו'. שהתורה מורה דרך איך להשיב את הנפש בגוף לכן איתא אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כו' אשה יפה וסרת טעם כו'. פי' שבלי תורה אין הנפש מתיישב לעשות פעולות הראויות לה. ולכן הקדושים שהיו קודם התורה הי' במס"נ שלא עפ"י הטבע כלל. אבל כשניתנה תורה יכול כל איש ישראל למצוא לו קיום עפ"י מצות התורה להתיישב הנפש בגוף. ולכן אמרו אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה שמשבית המלחמה שבין הנפש והגוף לכן הוא בן חורין:
3
ד׳קריאת רות בשבועות להודיע כי לא המדרש העיקר אלא המעשה. וכ"כ אשרי אדם עוז לו בך שיהי' התורה נבלעת בדמו. מסילות בלבבם לעשות חקיקה ורשימות בלב. וכן הי' מעשה בועז ורות תורה. ולכן נקרא בועז בו עוז שהיא התורה. ובנ"י הבינו זאת לכן הקדימו נעשה לנשמע לומר שהעיקר המעשה. ולכן אמרו אם יוספים אנחנו לשמוע כו'. כי הרגישו שלא נמשכו לגמרי אחר דבר ה' דכ' וינועו ויעמדו מרחוק. ויראו שלא יהי' חכמתם מרובה ממעשיהם. ועל כזה נאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב. פי' יוסיף שהחכמה מרובה ממעשיו. וזה הי' חטא הראשון שהביא המיתה באכילת עץ הדעת. וז"ש אם יוספים כו' ומתנו. וכ"כ דע אלקי אביך ועבדהו שעיקר הדעת שמביא לידי עבדות ה'. וזהו דעת התורה שע"ז מברכין אתה חוננתנו כו' ותלמדנו לעשות חוקי רצונך שיבוא לידי מעשה הטוב שזה העיקר:
4
ה׳בענין שתי הלחם. יובן עפ"י מה ששמעתי מפי מו"ז ז"ל פי' הפסוק את קרבני לחמי כו' ריח ניחוחי תשמרו. ופי' כי הקב"ה משפיע שפע פרנסה וקיום לכל בריותיו. אבל יש השפעה מיוחדת שניתוספת על ידי העלאת ריח ניחוח מבנ"י ושפע זאת היא תוספות מרובה על העיקר. וז"ש לחמי לאשי תראו שיהי' ע"י ריח ניחוח כו' ודפח"ח. נמצא שיש ב' מיני לחם. וע"ז כתיב לכו לחמו בלחמי לחם מן השמים ומן הארץ. פי' מן הארץ מה שנשפע ע"י עבודת התחתונים. ובאמת זה נתחדש בקבלת התורה. לכן כתיב העשוי' בהר סיני. וכמ"ש חז"ל שלכן יש כ"ו פעמים כל"ח בהלל הגדול שכ"ו דורות קודם שניתנה התורה היו ניזונין בחסדו של מקום בלבד. ולכן כתיב בעשרת הדברות וידבר אלקים. שהתחיל להיות הנהגה שיזכו התחתונים עפ"י דין להשפיע להם משמים בכח העלאת ריח ניחוח כנ"ל:
5
ו׳וביום הביכורים. כמו שיש ביכורים ליחיד ובכחם הי' בא התחדשות אל האדם כמ"ש שם היום הזה ה' כו' מצוך לעשות כו' ע"ש פ' תבוא. כמו כן בשתי הלחם היו מביאין התחדשות אל הציבור. דהנה בפ' שמע כתיב אשר אנכי מצוך היום. ובפ' והי' אם שמוע אנכי מצוה אתכם היום. ואיתא בספרי אזהרה ליחיד אזהרה לציבור. פי' שבכל יום מתחדש התעוררות משמים לכל פרט ולכלל ישראל. וכפי עבודת היחיד והציבור זוכין להתדבק בהתחדשות הנעשה בכל יום. והכלל צריך לפרט ופרט לכלל. וכפי מה שאדם בפרט מקבל בפ' ראשונה זוכה בפ' שני' לקבל מהתחדשות הכלל. ולכן יש ביכורים ליחיד ולציבור. וזה ההתחדשות הבא מלמעלה צריך האדם לייגע עצמו בתורה ומצות שיוכל להתדבק בו. וע"ז נאמר שתה מים מבורך ועי"ז ונוזלים מתוך בארך. ולכן איתא דבליל החג עוסקין בתורה כדי לזכות לנוזלים מתוך בארך. שהוא התחדשות המעין. וב' אלו הם בור סיד ומעין המתגבר:
6