שפת אמת, במדבר, שבועות כ״הSefat Emet, Numbers, Shavuot 25
א׳תרנ"ט
1
ב׳לחג השבועות
2
ג׳אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. עיקר גמר יציאת מצרים הי' בקבלת התורה וכמ"ש בזוה"ק חמשין זמנין אידכר יצ"מ באורייתא. ולכן בכל ימי הספירה נגמר פרטי יציאת מצרים אבל ביום החמשים יצאו לגמרי מארץ מצרים הוא התפשטות הגשמיות בשלימות שנעשו כמלאכים. וע"ז נאמר צאינה וראינה כו' במלך שלמה. צאינה הוא לצאת ממלבוש הגופני כמ"ש ויוצא משה את העם כו' מן המחנה. וכ"כ נפשי יצאה בדברו. וע"י זה וראינה כמ"ש וכל העם רואים כו' ויתיצבו בתחתית ההר הוא התלבשות ברוה"ק כמ"ש ותתצב אחותו במדרש על רוה"ק וכ"כ ויתיצבו כמו לבוש שנתלבשו בלבוש רוחני וזהו תכלית יציאת מצרים. ולכן בשבת ויו"ט אומרים זכר ליציאת מצרים. ומה שייך זכר ליצ"מ הלא רואין אנחנו שיצאנו ממצרים ומה צריך זכר. ואם הפירוש לזכור הגלות מצרים לא שייך הלשון זכר ליציאת מצרים. לגלות מצרים הוא. אבל הפי' כנ"ל שעיקר יציאת מצרים הי' רק שעה אחת שעמדו בנ"י על הר סיני ויצאו לגמרי ממיצר הגוף מה שא"י להשיג בזמן אחר. אבל הקב"ה זכר עשה לנפלאותיו בשבתות וימים טובים וכן בכל המצות שהם זכר ליצ"מ כגון תפילין וציצית שכתוב בהם יציאת מצרים ע"י אלה המצות נתעורר הארה וזכר מיצ"מ שהי' אז ויכולין לצאת ממאסר הגוף. וכפי הכנת האדם בקיום המצות האלה כך זוכה ליציאת מצרים. לכן נק' יום הביכורים שנעשו בנ"י כברי' חדשה בקבלת התורה. ופירוש מבית עבדים דידוע שכל העולם נברא בכ"ב אותיות וכל מיני צירופי אותיות בונים בתים. ובנין הטבע נק' בית עבדים. אבל הקב"ה נתן לנו התורה וכל הצירופים שבתורה אשר שם משה הם בתים מלאים כל טוב והוא תורת אמת. ואיתא בזוה"ק בעצרת על פירות האילן כי באמת כל הנבראים בכח התורה רק שהם כמו עלין וקליפין כי באילן יש פרחים ועלין וקליפות. אבל בנ"י אחוזין בעיקר האילן והם פירות האילן. ושאר הדברים שהם לצורך האילן ואינם עיקר הפרי נקרא בית עבדים כמ"ש:
3
ד׳בפסוק לבעבור נסות אתכם כו'. כי בודאי היו נסיונות גדולות לבנ"י שנתקרבו להר סיני. ותוס' כתבו שהוצרך לכוף עליהם ההר כגיגית אע"פ שהקדימו נעשה לנשמע מ"מ כשראו האש הגדולה היו חוזרין. ודבריהם אמת כי בכל מדריגה שנתעלה האדם יש נסיונות רבות כמ"ש וסביביו נשערה מאוד. ואיתא בזוה"ק במה שהחזיר הקב"ה התורה לאומות וברחו משום שנסמו עיניהם והביא המשל מפקח שיש לו חבית מלא טוב ושם על פי החבית סם המות ע"ש. ואין זה ענין ערמה כלפי מעלה רק שכן הוא המדה. ולכן זה עצמו הי' העדות שבנ"י מוכנים אל התורה ולא האומות. ולכן הי' לבנ"י נסיון גדול והוצרך מרע"ה להאיר עיניהם להראות להם כי זה רק נסיון. ז"ש לבעבור נסות אתכם כו'. וכן איתא בגמרא וזאת התורה אשר שם משה זכה סם חיים לא זכה סם המות. וכן אמרו פן נמות ומרע"ה שם וסידר לפניהם דרך החיים וכ"כ החיים והמות נתתי לפניכם:
4
ה׳איתא במד' כשרצה הקב"ה לומר אנכי צוה למרע"ה לירד שלא יאמרו בני ישראל שהוא דברי משה ע"ש. מוכח מזה כי שכינה מדברת מתוך גרונו של משה דאל"כ הרי יבחנו בטביעות עינא דקלא. רק שבאמת הי' זה הקול כקולו של משה. ולכן כתיב וגם בך יאמינו לעולם כי מאלה הדיברות ראו כי נבואת מרע"ה הוא מפי הקב"ה. וכ"כ בעבור ישמע העם בדברי עמך:
5
ו׳בענין מגילת רות שתקנו בשבועות. כבר כתבתי עפ"י מ"ש באוה"ח בפסוק והייתם לי סגולה כי בנ"י נבראו להוציא הניצוצות קדושות מכל העולם וכשזוכין יכולין להוציאם בכח התורה ואם לאו צריך להיות ע"י פיזור הגלות. וכ"כ ה' עוזי כו' ומנוסי ביום צרה. וע"י ב' אלו אליך גוים יבואו. והנה זה הי' באלימלך שהוצרך לצאת לחו"ל להוציא נשמת דוד ומשיח. ולבועז באה מעצמה לביתו בכח עוז התורה שהי' בו כמ"ש בו עז. ואפשר זה רמזו במדרש אשר באת כתיב. פי' שעיקר השבח שבאת רות מעצמותה להתקרב. ולכן תהי משכורתך שלימה כענין שאמרו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר וכשהניצוצות הקדושות מתקרבים מעצמם יש להם עלי' ביותר. [ואפשר זה הרמז שהי' חמץ בשתי הלחם לרמוז שבכח התורה יש עלי' לכל הבריאה. וכעין זה כתב בזוה"ק ע"ש]:
6