שפת אמת, במדבר, שבועות כ״וSefat Emet, Numbers, Shavuot 26
א׳תר"ס
1
ב׳לחג השבועות
2
ג׳הטעם שנקרא במשנה עצרת כמ"ש בעצרת על פירות האילן. נראה עפמ"ש חז"ל שהחזיר הקב"ה התורה לכל האומות עד שבא אל בני ישראל כמ"ש וזרח משעיר כו' הופיע מהר פארן כו'. וכל זה שנעשה אז מתקיים בכל שנה שיש בכל שנה בחי' יציאת מצרים ובחירת השי"ת בישראל ונתינת התורה. לכן בימי הספירה היא הבירור ונפתח פתח של גאולה בניסן הגם שהוא מיוחד לבנ"י משום שבאמת הם נשארים בזה אבל שערי הגאולה נפתח לכל באי העולם. ולכן מבקשים גם בנ"י יודוך עמים כולם ישמחו וירננו לאומים. ואותן הניצוצות קדושות שזוכין להתקרב מתחברין אל בנ"י כמו שהיה אז עמלק נדחה ויתרו נתקרב. וכן כל בירור רות הי' מקציר שעורים עד קציר חטים. דאיתא עומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש. והם ב' שערים עומר מאכל בהמה והוא שער הראשון הנפתח לכל הבא להתקרב שהם בהמה המה להם. אבל ישראל זוכין לשער הפנימי שתי הלחם של חטים מאכל אדם אתם קרוין אדם. וכמו שנעשה זה הסדר אחר ר"ה שהוא הנהגה חדשה על כל השנה ומבקשים על כל הברואים ומקריבין ע' פרים בחג. ולבסוף שמיני עצרת הוא לכם מיוחד רק לבנ"י. מעין זה הוא בשבעה שבועות ואח"כ שבועות עצרת מיוחד רק לבנ"י לכן נקרא עצרת. ואיתא בגמרא על פסוק ה' יתן אמר המבשרות צבא רב כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לע' לשונות כו'. וסיום הפסוק ע"ז מלאכי צבאות ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל. פי' שהי' הכנה במתן תורה לקרב כל הלשונות. אבל לא זכו לזה. רק לבנ"י נמסר כל הפתחים כמ"ש וירש זרעך כו' שער שונאיו. ולכן נקרא עצרת שנאסף הכל רק לבנ"י:
3
ד׳ענין קריאת מגילת רות בשבועות. דאיתא במד' אנכי לשון תנחומין כמ"ש אנכי אנכי הוא מנחמכם דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וכמו שזכו בנ"י לקבלת התורה ע"י גלות וגאולת מצרים כמו כן בימי הגאולה נזכה לשלימות מתן תורה. ולא עוד דכתיב ב"פ אנכי כמ"ש במד' שיאמרו לעתיד ב' פעמים אלקינו זה קוינו לו כו' זה ה' כו'. דכתיב אני אמרתי אלקים אתם כו' א"כ עדיין לא הי' הקבלה בשלימות כפי רצונו ית"ש. וכ"כ אנכי עומד כו' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר כו'. אבל לעתיד יתקיים בשלימות. וזהו רמז הפסוק לא תגע בו יד כו' במשוך היובל המה יעלו בהר. שלעתיד שיהי' הגאולה בשלימות כמ"ש כי לא בחפזון תצאו כו' אז יעלו בהר כמדריגת משה רבינו ע"ה דכתיב ומשה עלה כו' והי' ללמד על הכלל כולו. וכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו משה רבינו ע"ה כתיב בי' וירא ראשית לו ומשיח הוא בחי' אחרית. ב' הגאולות בכח התורה שהיא ראשית ואחרית הכל. וכ"כ גאלתי אתכם אחרית כראשית:
4
ה׳כתיב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני. דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה דתורה בחינת אש כמ"ש כה דברי כאש. ודרך האש כשבא עליו מים ואינו נכבה. מתגדל עוד ביותר כח והתלהבות. וכ"כ ולאום מלאום יאמץ. ומזה המלחמה של עמלק באו לקבלת התורה:
5
ו׳הלימוד בליל שבועות להראות חביבות התורה כי כל חמדת עוה"ז בא מתוך הרעבון. ולפי רוב הרגילות מתמעט האהבה והמרעיב עצמו אוכל לתיאבון. והתורה כל מה שעוסקים בה ביותר מתרבה אהבה וחמדת התורה וע"י עסק התורה בליל שבועות נתרבה הצמאון אל התורה. וכ' כל צמא לכו למים. כמ"ש במד' שנמשלו לדגי הים שגדלים במים ופותחים פיהם לכל טיפה של מים כאלו לא טעמו טעם מים. כן בנ"י העוסקים תמיד בתורה חביב עליהם כל אות מהתורה כאלו לא טעמו דברי תורה מעולם:
6
ז׳בענין זכור ושמור שמור הוא הקדושה שיורדת בשבת וצריכין לשמור שלא לחלל הקדושה ולכן כתיב בה כאשר צוך ה' אלקיך. לשמור מצות השבת. אבל זכור הוא הקדושה שצריכין בני ישראל להמשיך בשבת תוספות קדושה ע"י חידוש היום ותפלת שבת והוא מדריגה שלמעלה. אבל אחז"ל כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה שע"י בחי' שמירה זוכין למדריגת זכור:
7
ח׳בעזה"י. לחג השבועות
8