שפת אמת, במדבר, שבועות ה׳Sefat Emet, Numbers, Shavuot 5
א׳תרל"ו
1
ב׳ב"ה מחג השבועות בקיצור ערבובי דברים
2
ג׳בפסוק ה' מסיני בא כו' כבר פרשנו במ"א כי התורה כוללת כל העולמות והברואים. וכמו שמלאכי השרת נתאוו לקבל התורה הי' בודאי באופן אחר היותר עליון מפשוטי התיבות שלפנינו שהוא רק לבוש לאור התורה שכולה שמותיו של הקב"ה. כמו כן החזרת הקב"ה לאומות לקבל התורה הי' ג"כ באופן היותר למטה מכמו שהוא לפנינו כו' כמ"ש שם באורך בפ' בראשית. אולם אם אמנם הפי' שניתן בשמים למלאכי השרת. עליון על פי' התורה שלפנינו. עכ"ז גדלה מעלת בנ"י אשר ניתן להם כל התורה מתחלתה ועד סופה עם כל הפי' שניתנים למלאכי השרת ועד פי' התחתון. ולכן נאמר ואתה מרבבות קודש בלשון תרגום שלא יקטרגו עלינו בשבח זה שיש לנו עליהם. כי יתרון המלאך שהוא למעלה מהגשמיות. ואין להם התקשרות כלל בגשמיות. ויתרון האדם שמגבי' ועולה עם כל התלוין בו עד למעלה ממלאכי השרת:
3
ד׳בפסוק וכל העם רואים את הקולות. ראו לא כתיב אלא רואים פי' שכל מה שבנ"י רואים ומשיגים בכל דור ודור הכל מאותן הקולות כמאמר חז"ל שכל הנביאים קיבלו מסיני נבואתן. ולכן נאמר את הקולות פי' הנמשך מאלה הקולות. ולהבין מה דכתיב רואים ולא שומעים. עפ"י דברי זוה"ק וארא על פסוק ושמי ה' לא נודעתי כי בשם הוי"ה ב"ה אשר בו נתנבא מרע"ה לא שייך בי' ראי' רק ידיעה. ולאבות כתיב וארא כו' ע"ש. כמו כן בנ"י במתן תורה ע"י אספקלריא שרואין בה כל הנביאים עי"ז האספקלריא ראו הקולות ע"ש בזוה"ק ותבין:
4
ה׳בפסוק דבר אתה עמנו כו' ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות. וקשה כי מסרו א"ע ע"ד כבוד שמו באמרם נעשה ונשמע [*ועתה יראו] מן המיתה. אך נראה לפרש כי הרגישו אבותינו שקבלו התורה כי הם מוכנים ליפול מזאת המדריגה [*כמ"ש אכן] כאדם תמותין ולב יודע מרת נפשו. ולכן חששו כי אם ישמעו כל הדברות מהשי"ת בעצמו יהי' אח"כ נפילה שאין לה תקומה ח"ו. וכעין זה אמר הכתוב בחטא אדם ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים כו'. פי' שלא יהי' נגיעה בחטאו לעץ החיים. כמו כן ממש חששו באומרם פן נמות. א"כ נכון יותר לשמוע ממך. ומרע"ה בהיותו רחוק מן החטא אמר אל תיראו כו'. ולהבין פי' הכתוב אל תיראו כי לבעבור נסות כו' ובעבור תהי' יראתו על פניכם. וקשה לאו רישא סיפא. אל תיראו. תהי' יראתו על פניכם. אכן נפרש כי לא כתיב אל תִּירְאו רק תּירָאו והוא התפעלות האדם ע"י היראה והוא יראת העונש. כי יראת ה' הטהורה היא למעלה מההשגה וע"י הביטול לה' נופל על האדם יראה זו ונק' יראתו על פניכם. ובזה לא שייך לקבל היראה כי האדם בטל לגמרי ביראה זו ולכן נקראת יראת הרוממות שמתרוממת על האדם. אבל תִּירָאו הוא יראת העונש כנ"ל. וז"ש לבעבור נסות אתכם בא פי' לרומם אתכם בהנהגה שלמעלה מהטבע:
5
ו׳גם נראה טעם אמירת בני ישראל דבר אתה עמנו בהיותם יודעין כי נבראו בעוה"ז לתקן כל הנבראים ולא להיות ממש כמלאכים. שהרי יצאה נשמתן. ופן נמות ולא יהי' נגמר התיקון בעולם ונאמר על זה הטיבו כו' אשר דברו מי יתן והי' לבבם כו' וכתיב התם מי יתן טהור מטמא. והוא רמז שגם כאן הכוונה כדי להוציא יקר מזולל וזהו לבבם כמ"ש חז"ל על בכל לבבך ב' יצריך. גם הבינו בנ"י כי לא יכלו לקבל כל הדברות ויראו שעל ידי ריבוי האור יפלו ח"ו [ויש להרחיב בזה הדיבור כי קבלת התורה הי' בדרך מעשה בראשית אלא שסוד ה' ליראיו והמשכיל יתבונן במאמר חז"ל ע"פ (וישבר אותם) [*אשר שברת] יישר כוחך ששברת ואח"כ ניתקן בלוחות אחרונות ואם היו מקבלין כל הדברות מהשי"ת בעצמו הי' יותר קלקול על ידי החטא] לכן הטיבו כו' אשר דברו כנ"ל:
6
ז׳בפסוק לא תשא כו' שם ה' אלקיך לשוא. הוא כח הפועל בנפעל. כי נפשות בני ישראל נמשכין ממקור הקדושה וחל עליהם שם השי"ת וצריך אדם לשמור כח נשמתו שלא לישא אותו לשוא ח"ו. וע"ז נאמר אשר לא נשא לשוא נפשו. כי לא ינקה ה' כו' פי' שא"א להיות נקי ובר לבב בלי סיוע עליון כמאמר אם אין הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ומי שמתקן בכחו בכל אשר תמצא ידו אז השי"ת מסייע לו יותר. אבל הנושא נפשו לשוא ח"ו אין מוסיפין לו כח מלמעלה. וז"ש כי לא ינקה כו' אשר ישא כו' שמו לשוא:
7
ח׳בגמרא כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא העולם בשמים כו' והעבירן לג"ע כו'. ומ"מ נשאר רשימה מכל אלו הריחות. וכפי מה שמקבל אדם אלה השיריים בעוה"ז. כך יכול לקרב לעיקרן של הבשמים בגן עדן ולכן נאמר עוה"ז דומה לפרוזדור בפני עוה"ב כו'. ואלו הרשימות הם מקיימים העולם. ומובנים הדברים למשכילים:
8
ט׳כל אשר דיבר ה' נעשה. פי' עשי' לשון תיקון כי בנ"י צריכין לתקן דברי תורה. והקב"ה נתן כ"ב אותיות התורה ובהם בנ"י בונין ומצרפין לעשות מהם תיבות ובנינים כדמיון מאמר חז"ל על בצלאל יודע הי' לצרף אותיות כו' וזהו עושי דברו. ובמד' נמשלו בנ"י לתולעת שאורגת משי בפי' כך כחן של ישראל בפה. וכתיב דרשה צמר כו' ותעש בחפץ כפי' כי הוא מוטל על האשה להיות טווה הצמר ובנ"י מוסיפין עוד למשוך מהקב"ה אותיות אלו ולהגות בהם וזהו תורה שבעל פה פי' מי שמושל על פיו וכחו בפיו לארוג אותיות התורה:
9
י׳ימצאהו בארץ מדבר כו'. יצרנהו כאישון עינו. כי קודם קבלת התורה נק' ב' אלפים תוהו. וקבלת התורה הוא ציור העולם. יסובבנהו יבוננהו הוא מלבר ומלגאו. יצרנהו לשון צורה כאישון עינו הוא השגחת השי"ת שהוא מלבר דכל עלמין ומלגאו דכל עלמין. כמו כן צר צורת בני ישראל להיות הם הצורה של החומר שהוא כלל הבריאה. ואיתא באברהם לך לך להודיע טבעך בעולם פרשנו שם שהוא הצורה כמו הציור של המטבע כו'. וז"ש ז"ל צורתו של יעקב חקוקה תחת כסה"כ והבן ז"ש וחיי עולם נטע בתוכנו: עוד פי' וחיי עולם על עוה"ב כי עוה"ז נק' חיי שעה. וכמ"ש חז"ל כי מעבירות הרשעים נעשה הגיהנם כמו כן ממצות ומעש"ט של הצדיקים נעשה הגן עדן ועוה"ב: יפתח לבנו בתורתו. פי' שהתורה הוא המפתח לפתוח בו לבות בנ"י והשי"ת יפתח לבנו בזה המפתח:
10
י״אבשבועות יש ב' מיני התקרבות. לבות בני ישראל להשי"ת והתקרבות המקום ב"ה לבנ"י וזה שתי הלחם. ובנ"י מתפארין יום מתן תורתינו. והשי"ת בתורה מחשב עיקר החג על התקרבות לבות בנ"י דכתיב ביום הביכורים כו':
11