שפת אמת, במדבר, שבועות ד׳Sefat Emet, Numbers, Shavuot 4
א׳תרל"ה
1
ב׳ב"ה מחג השבועות
2
ג׳בגמ' מ"ד משמים השמעת דין ארץ יראה כו' בתחלה יראה כדר"ל תנאי התנה כו' ולבסוף שקטה. וקשה כי אין היראה שייך בקבלת התורה רק מקודם כמ"ש רש"י לבסוף כשקבלוה א"כ למה כתב משמים השמעת דין ארץ יראה. וביאור הענין כי היראה היתה הכנה לקבלת התורה להתקיים. ולבסוף שקטה כי רצה הקב"ה לתקן כל הבריאה בעת מתן תורה ולכן הי' צריך מקודם להיות כל הבריאה מתבטלת לבנ"י וזה עצמו טעם הקדמת הנסים במצרים ביטול הטבע ולהפיל אימה ופחד על כולם כמ"ש שמעו עמים ירגזון כו'. כדי להיות לכולם אחיזה בקבלת התורה כל דבר כפי חלקו ומקומו. [ומ"ש חז"ל שהחזירה על כל האומות. בודאי אין הפי' ליתן להם התורה כמו שניתן לנו. רק לכל אומה יהי' חלקה בתורה מצד עצמה וכשלא קבלוה ניתן הכל לנו והם מקבלים ע"י בנ"י כנ"ל]:
3
ד׳בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס"ר מה"ש לכל א' מישראל קשרו לו ב' כתרים א' של נעשה ואחד של נשמע. מה לשון קשרו. הענין הוא כי יש לכל איש ישראל ב' מיני אורות. אחד מה שניתן בו נקודה פנימיות קודש לה' כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה. ועוד שנית מאיר עליו מלמעלה הארה עליונה למעלה מהשגתו [והוא בחי' אור מקיף] וב' הארות אלו הם תלוין זה בזה כפי מה שמברר האדם מעשיו לטוב ומוציא מכח אל הפועל הארה פנימיות שבו. כן שורה עליו הארה שלמעלה ג"כ. וב' בחי' אלו הם נעשה ונשמע. והם הם ב' הכתרים והכל בא בזכות התורה תורה כפשוטו שמגלה לאדם רזי עליון. וגם הוא מלשון יורה שמרוה הארץ. כמו כן כתיב יערוף כמטר לקחי שבכח היגיעה בתורה מוציא אדם כח נשמתו אל הפועל כמ"ש בזוה"ק על פסוק ישרצו המים שרץ נפש חי' כו' ע"ש. וב' בחי' הללו הם שתי הלחם שצריכין תנופה בחג הזה כי שניהם צריכין מלחמה. בחי' נעשה נגד היצה"ר. ונשמע ע"י שהוא למעלה מהשגת האדם. והוא בחי' עוה"ב ותיקון עוה"ז כמ"ש במ"א ששתי העולמות תלוין זה בזה. וז"ש קשרו לו ב' שנקשר כל א' מישראל בהארה עליונה שעל ראשו כמ"ש שמחת עולם על ראשם כנ"ל:
4
ה׳וכל העם רואים את הקולות פרש"י ז"ל שראו את הנשמע מה שאי אפשר לבו"ד כו'. ויש להבין מה צורך בנס הזה מה לי אם ישמעו הקולות בלי נס. ואפשר לומר כי ראי' ושמיעה הם ב' ענינים לא ראי זה כראי זה. ויש מעלה בכל א' וחסרון. כי הרואה מסתכל דבר הנראה בשלימות כמו שהוא בלי שינוי. אבל השומע נשתנה הקול בהכנסו באזניו ואינו ממש כפי המשמיע. וזה מעלת הראי'. ובשמיעה יש מעלה שמכניס השמיעה בקרבו ממש ע"י האוזן אבל הראי' היא מבחוץ. מול זאת משמיענו הכתוב כי בנ"י הי' להם ב' המעלות שקבלו את הדברות בבחי' רואין את הנשמע שאף שנכנסו לתוכם ממש מ"מ ראו הקולות בלי שום שינוי כנ"ל. וזכו לזה ע"י שהקדימו נעשה לנשמע כנ"ל:
5
ו׳למה נכתב לשון יחיד ליתן פתחון פה למשה במעשה העגל כו'. נראה לפרש שניתנו באופן שיוכלו הדברות להתקיים אף בדור חייב שלא יהיו רוב ישראל בטוב רק יחיד אחד יכול ג"כ לקבל הדברות אלו ובכחו מתקיים התורה בישראל. ובל"ז לא הי' תקומה לשונאי ישראל במעשה העגל שלא הי' מתקיים אנכי רק על מרע"ה. וזה הפתחון פה לומר שעדיין התורה מתקיימת בישראל כנ"ל:
6
ז׳כמו שכתבו חז"ל שכל הנביאים קבלו נבואתם מהר סיני. כמו כן בכל שנה ושנה מקבל כל אחד מישראל בחג הזה כל מה שעתיד להבין ולחדש בתורה. וז"ש אלמלא האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא. האי יומא ממש. זה החג שבו ניתן התורה בכל שנה:
7
ח׳פנים בפנים דיבר ה' עמכם כו' במד' הרב נותן והתלמיד מקבל כו' ע"ש. פי' כי הקב"ה נותן התורה ונותן ג"כ כח בישראל לקבל התורה כי הכל ממנו הוא. והכנת בני ישראל אל התורה הוא חסד בפ"ע שזכו בנ"י להיות מכוון פנים בפנים לקבל הדברות. וזהו הי' ע"י משה רבינו ע"ה כמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם. וזה מתעורר בכל שנה ג"כ כמ"ש עומד ולא כתיב עמדתי. וזהו ג"כ תנופת שתי הלחם. לחם מן השמים ומן הארץ. בחי' תורה שבכתב ושבע"פ. פירוש הנתינה והקבלה שניהם מתעוררין בחג הזה:
8
ט׳פן נמות (כו'). והוא פלא שכבר מסרו נפשם בהקדמת נעשה לנשמע. אך נראה כי בודאי בעוה"ז יכולין לתקן יותר כמאמר המשנה יפה שעה אחת. אך זאת השעה אינה באה כי אם אחר מסירת נפש באמת להיות בטל כל חיי עוה"ז אצלו בעבור רצונו ית'. ובאופן זה יפה היא מכל חיי עוה"ב. ולכן מקודם צריך להיות מס"נ ואח"כ זוכין לידע ולהבין כי טוב הוא לחיות בעוה"ז לעסוק בתורה ומעשים טובים. לכן אחר שמסרו נפשם וזכו לשמוע הדברות באו למדריגת אמת ואמרו למה נמות כו'. דבר אתה כו' ונשמעה כי נתחבב להם לשמוע ד"ת יותר מהכל כנ"ל:
9
י׳קרב אתה ושמע. וקשה לשון קרב כי שם הי' עומד רק הם נתרחקו והוא נשאר במקומו. אכן מסרו לו את כח הקבלה שלהם להיות שומע בעבורם ג"כ. כי אינו דומה השומע לעצמו להשומע בעבור הצבור:
10
י״אהיום הזה ראינו כו' ידבר אלקים כו' וחי ועתה למה נמות. וקשה לאו רישא סיפא. אכן פרשנו כי כ"ז שהי' השמיעה בכח מסירת נפש שלא הבינו שיוכלו לשמוע להשאר בחיים בכח זה יכלו לשמוע הדברות. וכאשר ראו כי ידבר כו' וחי שוב חששו שלא יוכלו להתקיים עוד בחיים:
11