שפת אמת, במדבר, שבועות ג׳Sefat Emet, Numbers, Shavuot 3
א׳תרל"ד
1
ב׳ב"ה עירובי דברים מחג השבועות
2
ג׳ארץ יראה ושקטה כו'. יחזור לתוהו כו' אף שכלל הנבראים טוב שלא נברא כו'. אך להיות חוזר תוהו ובוהו בלי תיקון זה ענין אמרם ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. ויראה זו היתה הכנת הבריאה לקבל התורה. וכן עתה ג"כ בלילה זו יש לאדם להכין עצמו לקבלת התורה. והמנהג ללמוד כל הלילה אבל העיקר להיות מכין עצמו להאמת כי האמת הוא עולה על כל ונעשה קשוטין יותר מהכל. וכן קשוט הוא פירוש אמת והוא הקשוטין כי עוה"ז עלמא דשקרא לכן בקרבותו אל האמת הוא תכשיט. [וכ' תורת אמת היתה בפיהו וכי יש תורה של שקר רק בפה יוכל להתהפך וע"ז נאמר הצילה נפשי משפת שקר כו']. וע"י היראה קודם הדיבור להוציא דבורים של אמת זוכין לאמת. והוא יראה ושקטה כנ"ל:
3
ד׳בגמ' הלשון שלא שמת חלקי מיושבי קרנות כו'. כדאיתא בזוה"ק כי התורה נותנת חיים לכל הנבראים כמ"ש עץ חיים הוא. אילנא דחיי. רק ת"ח העוסקים בה דבקין בגוף האילן וכל הנבראים כפי זכותם מתקרבים ומתרחקין להקרנות כנ"ל. לכן ביום הזה שמתעורר גוף האילן מתחדש חיות בכל התלוין בו ונקרא יום הביכורים מטעם זה. כ"כ בזוה"ק אמור. ולכן אית בי' ביטול יצה"ר ונק' עצרת שהכל מתבטלין להתורה:
4
ה׳דכ"ע בעצרת בעינן לכם. כי בקבלת התורה ירד כח התורה לבנ"י ולכן כל הנבראים נוטין ופונים עצמן לבנ"י אף מלאכי עליון [ועיין בדברי מהר"ל בדברים אלו]. וענין שתי הלחם שיש לחם מן השמים ומן הארץ. פי' שהשי"ת נתן להנבראים לחם מן הארץ שיקחו לעצמם מפעולתם דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי בי'. אבל במדבר זכו בנ"י לקבל לחם משמים ג"כ בזכותם וירד להם המן. אך מצינו כי מעלת א"י גדולה מן המן. והוא שבארץ ישראל זכו לחבר ב' הלחם שאף שהי' ע"י פעולתם נתדבקו הם והארץ להקב"ה כמ"ש ושבתה הארץ כו'. [והוא ענין רצוא ושוב] ואז יש יתרון ללחם מן הארץ יותר. וזהו הנפת שתי הלחם להורות שע"י חיבור השנים עולה גם לחם משמים יותר:
5
ו׳בגמ' כל דיבור ודיבור נתמלא עולם בשמים ודיבור שני איך קיבלו כו'. אף כי אין ריח כל הדברות שוה. אך יובן עפ"י מ"ש ז"ל סמא דחיי ומותא כו' נגידים אדבר כו'. ומה רבותא בכח להמית. אך דכתיב ממית ומחי' ומצמיח ישועה. פי' שלעולם יש ירידה אחר עלי' כדי לקבל אח"כ [כמ"ש רצוא ושוב] וירידה צורך עלי' היא. וזה הכח שנתן הקב"ה בתורה להמית ולהחיות. והכלל כי התורה היא שלימות כל הנבראים ולכן כפי חסרון השלימות זוכין לתורה כמ"ש ז"ל שיורדת למקום נמוך. ולכן כשנתמלא מדיבור ראשון איך קיבלו עד שהעביר הקב"ה רוח א' כדי לקבל שנית כנ"ל:
6
ז׳וידבר משה את מועדי ה' כו'. משה תיקן לישראל להיות שואלין ודורשין בענינו של יום כו'. פי' מו"ז ז"ל שנתן זה הכח והארת היו"ט לכל איש ישראל שיוכל לדרוש ולחקור בענינו של יום כו'. וי"ל וידבר מלשון הנהגה שהנהיג הארת המועדות אל בנ"י. לכן צריך כל איש ישראל להתבונן בכל מועד להיות מוכן לקבל פני ה' כמ"ש יראה כל זכורך. ואף שעיקר המצוה אין לנו. מ"מ ההכנה בלב להעמיד עצמו לפני השי"ת הוא העיקר. ובפרט ביום הזה שעמדנו לפני השי"ת בהר סיני ומצוה לזכור יום זה לעולם כמ"ש יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. פי' שבשעת מתן תורה נתדבקו נפשות בנ"י בהשי"ת כמ"ש נפשי יצאה כו' וכ' פנים בפנים דיבר ה' שנתגלה להם עיקר החיות של כל הבריאה בלי שום הסתר כמ"ש אנכי ה' אלקיך שהוא הכח של כל הנבראים. לכן יכול כל אדם למצוא גילוי זו בכל שנה ביום זה וחג הזה הממוצע בין פסח וסוכות ומחבר אותם ונק' עצרת שהכל פונים אליו והוא הפנימי שבכולם:
7