שפת אמת, במדבר, שבועות ז׳Sefat Emet, Numbers, Shavuot 7
א׳תרל"ח
1
ב׳ב"ה לשבועות
2
ג׳איתא בגמ' ארץ יראה ושקטה בתחלה יראה ולבסוף שקטה. פי' העולם כולו קיבל חיות פנימיות בעת קבלת התורה לכן יראה הבריאה איך תקבל קדושה כזו. וזה עצמו הי' הסיבה שלבסוף שקטה כי באמת הוא פלא גדול שעולם גשמי וחומרי כזה יוכל להתקרב לקדושת התורה והוא ע"י ההכנעה באמת כנ"ל:
3
ד׳התורה ניתנה באש שחורה על גבי אש לבנה. פי' בהירות התורה הוא נסתר כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ומקודם צריכין להיות במדריגת השחרות אחר כך זוכין לאש לבנה שהיא המנוחה:
4
ה׳וביום הביכורים. כי תכלית בריאת שמים וארץ הי' בעבור התורה כמ"ש בשביל התורה שנקראת ראשית ולכן ביום זה נגמר עיקר המכוון שהוציא הבריאה הפנימיות מכח אל הפועל. וממילא כשניתקן העיקר ניתוסף כח והתחדשות בכל. כמ"ש מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. וכתוב בספרים בטובו זו התורה שבכח התורה הקב"ה מחדש בכל יום הבריאה. ומכש"כ ביום זה שניתנה בו תורה. ולכן צריך להיות מקודם טהרה ימי הספירה שהם לטהרה עפ"י מ"ש לב טהור ברא לי כו' אחר כך ורוח נכון חדש בקרבי:
5
ו׳הכל מודים בשבת ניתנה תורה דכתיב זכור בעצומו של יום כו'. פי' דעיקר קבלת התורה הוא שנתקרבו נפשות בנ"י למקומם ושורשם כמ"ש פנים בפנים דיבר ה' עמכם וכ"כ אנכי ה' אלקיך שראו והשיגו כל אחד כח אלקות שנתן הבורא ית' בכל נפש שבישראל. והוא באמת בחי' השבת קודש שהוא המנוחה והשביתה שכל דבר חוזר למקומו ושורשו זאת נקרא שבת. וכתיב זכור כו' יום השבת ולא שייך זכירה רק בדבר שכבר השיגו פעם אחת. ולכן כיון שבעת קבלת התורה הי' בהתגלות בחי' השבת צוה אותם לזכור זאת תמיד. ובאמת עיקר השבת ניתן מקודם במרה. אבל עתה השיגו בנפשותם קבלת קדושת שבת. והוא באמת ענין נשמה יתירה שניתוסף לכל איש ישראל בש"ק. והוא על ידי דמתאחדין ברזא דאחד בשבת דכתיב מורשה קהלת יעקב:
6
ז׳זכור את יום השבת לקדשו. הגם כי בודאי קדושת השבת גדלה מאוד ואיך מצוון אנחנו לקדש השבת. אבל באמת קדושת השבת תלוי בקדושת בני ישראל דאיתא קוב"ה וישראל ושבת מעידין זה על זה. וכפי הבירור שבנ"י מבררין דכתיב אתם עדי כמו כן מבורר עדות זה בשבת. והכלל כי מאחר שהש"ק מיוחד לבנ"י קדושים. ממילא כפי קדושתינו מקבל השבת קדושה ביותר. כי כפי קבלת המקבל כך נתרבה כח המשפיע. ולכן צריך האדם לזכור תמיד לקדש את עצמו כדי שיוכל לקבל השבת כראוי ומכש"כ שלא יפגום בו ח"ו כנ"ל. [והענין מרומז בברכת אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך כו'. כידוע למשכילים] וזה ג"כ רמז תנופת שתי הלחם שמרמזין לתורה שבכתב ושבע"פ וכביכול יש עלי' והתרוממות להם בעבור בנ"י. והלא מצינו ג"כ אלקי אתה ארוממך וכדומה ללשונות כאלו. הכל עפ"י ענין הנ"ל שכפי התרוממות נעשות בנ"י ממילא כביכול מתרומם כבוד מלכותו יתברך:
7
ח׳דבר אתה עמנו כו' פן נמות כו'. וקשה כי בנ"י מסרו נפשם בעבור התורה ומאי פן נמות. אבל באמת מתחילה לא האמינו כל כך להיות התורה תלוי בהם ממש והיו שפלים בעיניהם וכאשר קיבלו התורה נתקרבו נפשותם למקור שורשם ואחיזתם בתורה וראו עין בעין כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד. ולכן חששו פן נמות ויתבטל ח"ו התורה כאשר חכמים הגידו כי התורה ביקשה עליהם כו':
8
ט׳ה' עוז לעמו יתן. זה תורה שבכתב. שאף שנעלמה מעיני כל חי אעפ"כ היא עוז ועץ חיים למחזיקים בה. ה' יברך כו' עמו בשלום היא תורה שבע"פ שהוא מצד השגת בנ"י מעצמותם כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכנו והוא השלימות שנק' בנ"י השולמית ע"ש שהם גומרין השלימות. אם כי השלימות רק מהקב"ה שהוא שלומו של עולם שהשלום שלו. אבל בעוה"ז נמשך השלימות ע"י בנ"י. לכן נקראו בנ"י תמכין דאורייתא שנאמר עליהם ותומכי' מאושר שהם הרגלים והיסוד שהתורה תהיה נגלית בעוה"ז על ידיהם כנ"ל:
9