שפת אמת, במדבר, שבועות ח׳Sefat Emet, Numbers, Shavuot 8
א׳תרל"ט
1
ב׳בליל יום טוב זה יורד טהרה לבנ"י כמ"ש בזוה"ק לנטרא דכיא דמטי עלי' בליליא דא. כי הקב"ה מטהר בנ"י שהם יהיו כלים טהורים לקבל התורה כמ"ש אמרות ה' כו' טהורות כו' אתה ה' תשמרם כו' ע"ש ובמדרש אמור פרשנו תשמרם לאמרות באמצעיות טהרת לבות בנ"י ממילא התורה שבהם נשמרת ג"כ. והכנה זו הי' כל ימי הספירה. אכן בימי הספירה הוא לברר הפרשת מ"ט פנים טהור בין מ"ט פנים טמא. אמנם בשבועות הוא שער הנ' ושם הכל טהור. כי לא יש רק מ"ט פנים טמא וטהור. והיינו המשכת כח שיש בפנים טמא ג"כ כי פנים הוא הפנימיות. אבל קודם התפשטותן למ"ט פנים שם הכל אחדות אחד. לכן בעצרת אית בי' ביטול יצה"ר ולכן שתי הלחם מחמץ להראות כי בשורש הכל אחדות אחד וטהור. לכן נק' יום הבכורים שבשורש יש תמיד התחדשות ולא יוכל להתיישן כלל זה היום:
2
ג׳בפסוק דבר אתה עמנו כו' והוטב להשי"ת דבריהם. פירשנו זה עפ"י מאמר הזוהר הקדוש בשה"ש ע"פ הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך ע"ש. והענין הוא כי בודאי בשעת קבלת התורה היו דביקין בשורש התורה שהיא נעלמה מעיני כל חי. עד שיצאה נשמתן כו'. והוא למעלה מעצם התורה דאורייתא סתים וגליא וכמ"ש חז"ל הביאני כו' חדריו חדרי ג"ע מעין עוה"ב ממש. אבל באמת מרע"ה הוריד התורה למטה לקיים ע"י התורה כל תרי"ג מצות מעשיות כמו שמתלבשין הסיפורים של התורה בעוה"ז. והוא באמצעיות מרע"ה שהוא הדעת והתורה של בנ"י וז"ש נגילה ונשמחה בך בכ"ב אתוין דאורייתא שהוא כלל הנהגת העולם עפ"י אותיות התורה. [וכתיב הביאני אל בית היין דרשו בפ' נשא למרתף גדול של סיני כו'. הביאני אל בית היין ר"ת אהב"ה. והוא בחי' אהבה רבה שורש התורה. אעפ"כ ודגלו עלי אהבה היא אהבה זוטא שנק' אהבת עולם שמתקיים גם בעוה"ז כמ"ש מו"ז ז"ל ע"פ תורה צוה לנו משה לכן היא מורשה לעולם כי כשהיו שומעין מפי הבורא ית' היו למעלה מן הטבע לגמרי ולא הי' דבר של קיימא כו' ע"ש.] וכן איתא משה קיבל תורה מסיני כו' ממי שנגלה בסיני. היינו שורש התורה כמו שהיא בבחי' סתים ובנ"י בחרו בחי' גליא. וכוונו בני ישראל למאמר המשנה יפה שעה א' (בתורה) [*בתשובה] ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. אף כי בודאי עוה"ב למעלה הרבה מ"מ יש יותר תפארת להבורא ית' מהנהגת התורה בעוה"ז כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר. והבן כ"ז:
3
ד׳כתיב פנים בפנים דיבר ה' עמכם כו' דאיתא יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. כי הפנימיות שבכל דבר טוב הוא רק שנתערב טו"ר ע"י החטא. ובשעת קבלת התורה שהי' חירות לגמרי נתברר הטוב הגנוז דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל כו' שגנזו לצדיקים. וגם דכ' טוב ה' לכל אל הכלל כמ"ש הקהל לי את העם כו' ונק' יום הקהל ויחן שם כאיש אחד כו' לכן נתגלה הפנימיות שנק' טוב כנ"ל. ותורה שנק' טוב. כמו כן פנימיות בנ"י הוא הוא טוב והוא תורה שבע"פ שכ' חיי עולם נטע בתוכנו. וזה בעצמו פי' אנכי ה' אלקיך הוא חלק אלקי ממעל שנגנז בכל איש ישראל. וכ' ה' עוזי ומעוזי והתורה נק' עוז. לכן גם כח תורה שבע"פ נקרא עוז ונקרא מעוזי שהשי"ת נתן עוז בעצם נפשות בנ"י. ולבד זה מוסיף תוקף ועוז לבנ"י תמיד. וזה פי' עוזי ומעוזי כלומר שעוז שיש בי ג"כ ממנו. וזה רמז שתי הלחם שמניפין אותן להראות שגם חלק בנ"י בבחי' תורה שבע"פ הוא מאתו ית'. וכ' וכל העם רואים את הקולות כו' ההר עשן וירא העם כו'. וקשה וירא השני מיותר. אכן י"ל שראו במאורות הללו שנתגלה להם (ראו) את עצמותם כמ"ש חז"ל פנים בפנים כו' כאספקלריא שכ"א רואה שם צורה שלו ע"ש. והוא פי' כמים הפנים לפנים כו'. כמו שמתגלה פנימיות האדם אל התורה כן מתגלה אליו פנימיות חלקו בתורה דיש לכל נפש ישראל חלק בתורה לכן נדמה התורה למים. ולכן יצאה נשמתן ע"י שראו כל אחד ברוה"ק את עצם נפשו למעלה. לכן וינועו שנתפעלו מאוד איך הם בעולם השפל וצורתם חקוקה למעלה. ובנ"י בקבלת התורה היו כמו נשמה היורדת בעוה"ז דמשביעין אותה תהי צדיק כן מושבעין ועומדין מהר סיני. וכמו שבע"כ הנשמה יורדת לעוה"ז כן התורה החזירה נשמתן בע"כ כי הם נתדבקו מרוב אהבה כמ"ש נפשי יצאה בדברו:
4
ה׳בנוסח הבקשה הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו. עפ"י הגמ' וי מאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. כי כל החכמה והתורה רק פתח לכנוס ליראת ה' היא אוצרו. וע"י שנפתח לבות בנ"י מכח התורה יכולין אח"כ לקבל היראה והאהבה. וכ' הן יראת ה' היא חכמה ואיתא הן יחידי הוא בלשון יוני הן אחת כו'. עפ"י הגמ' אין דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים וא'. ופי' המפרשים שיהי' דבוק באחדות. והוא כשהלימוד עם יראת שמים כדאיתא המקדים יראתו לחכמתו חכמתו מתקיימת. כעין זה שמעתי מפי מו"ז ז"ל שתקנו מגילת רות בשבועות כמאמר העולם כי העיקר תורה ותפלה. ותפלה הוא בחי' דוד המע"ה כו'. והוא ג"כ בחי' יראה ולהודיע כי אם אין יראה אין חכמה כנ"ל:
5
ו׳איתא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע קשרו להם ב' כתרים כו'. פי' שהבורא ית' שילם להם כמדתם כמו שקבלו עליהם יותר מכחם כמו כן נתן להם שיוכלו לקבל הארות גבוהים ורמים שלמעלה מהשגתם. והוא אור שורה ומקיף על בנ"י מה שאין הכלי יכול לקבל וזה ענין קשירת כתרים. והוא ענין נשמה יתירה שבשבת מחזיר לנו מרע"ה אלה הכתרים. ולכן בשעת קבלת התורה הי' באמת דביקות בנ"י למעלה מכח השגתם ובנ"י הבינו זאת לכן אמרו קרב אתה ושמע כו' כי לב יודע מרת נפשו ולבם הגיד להם כי לא ישארו במדריגה זו. ולכן יראו כי ח"ו לא יהי' להם עצה לחזור למדריגה זו. והי' עצתם למסור כחם למרע"ה והוא ישאר במדריגה זו לעולם. ומכח זה יוכלו גם המה להתקיים לעתים מתוקנים במדריגה הראשונה וכוונו אל האמת. וזה הלשון קרב אתה ושמע כי במסרם כל כחם אליו נתעלה ביותר זאת. ובאמת מזה יראו כי אפשר יהי' ח"ו פחיתות למעלת מרע"ה על ידיהם. כאשר ראינו שבאמת נתעלה אח"כ ביותר כמ"ש ואתה פה עמוד וכ' בזוהר דאתפרש עתה לגמרי מעוה"ז יותר ממקודם. והיינו דכתיב ושמחת עולם על ראשם ודרשו עולם על ראשם למעלה מהשגתם. וגם מרע"ה נק' ראש בנ"י וזהו על ראשם:
6