שפת אמת, במדבר, שבועות ט׳Sefat Emet, Numbers, Shavuot 9
א׳תר"מ
1
ב׳ב"ה בקצור ראשי דברים
2
ג׳הלימוד בליל שבועות עפ"י אומרם ז"ל אם שמוע בישן תשמע בחדש. לכן צריכין לקבל בלילה זו התורה שלמדנו עד עתה. וזה הכנה להחדש:
3
ד׳איתא במדרשות כי בעצרת אית בי' ביטול יצה"ר הענין הוא דאיתא יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים שתורה נק' טוב דכ' לקח טוב. הענין הוא דכתיב וירא כו' את האור כי טוב ויבדל שגנזו שאין העולם כדאי להשתמש בו כו'. ומסתמא בשעת קבלת התורה נתגלה זה האור דכ' טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. פי' כמ"ש וירא אלקים כו' כל אשר עשה והנה טוב מאוד כו' ויברך כו'. פי' שכשנעשה כל הבריאה אגודה אחת אז נתגלה וחל עלי' השגחת הבורא ית' לטוב. ואז גם היצה"ר נתבטל. ודרשו חז"ל טוב מאוד על יצה"ר. ולכן כשנתגלה זה הטוב הגנוז אז ורחמיו על כל מעשיו. וזה נתקיים במתן תורה שנתגלה פנימיות כל הבריאה. ז"ש וידבר אלקים כו' כל הדברים האלה לאמר. פי' שהשי"ת גילה הנהגה שלו כי בעוה"ז נסתר זאת ויש כופרים בהבורא ית'. אבל במתן תורה נתגלה הנהגת הבורא. ז"ש וידבר. ובזוה"ק לאכרזא מילין. כל הדברים פי' כל מה שנמצא בעולם וכל הדיבורים וכל צרופי אתוין שבמעשה בראשית. וכבר כתבתי מזה במ"א. לכן נק' יום הביכורים שמתגלה בו כח הראשית והשורש שבכל דבר. ולכן נקרא התורה ראשית שהיא ראשית ושורש כל הברואים:
4
ה׳בפסוק וכל העם רואים את הקולות כו' וירא העם וינועו כו'. ויל"ד דהל"ל ראו את הקולות. וגם וירא העם הוא לשון כפול. וכ' במ"א כי קאי גם על דורות אחרונים כדאיתא במד' שכל הנביאים קבלו אז נבואתן ממילא כל נעשות בנ"י העתידין לבוא כ"א כפי מדריגתו נשאר חלק מאור שנתגלה אז. וי"ל דעי"ז עצמו נתרחקו בנ"י ע"י שראו זאת והבינו מה שנאמר בפסוק וכל העם רואים פי' גם על דורות אחרונים. לכן נתרחקו שאין דורות השפלים יכולין לקבל יותר. ויש רמז לזה במדרשות שדרשו שיצאה נשמתן של ישראל דכתיב נפשי יצאה בדברו. ויש לתמוה כי זאת נאמר בדורות אחרונים דודי חמק עבר נעשי יצאה כו'. אכן לדברינו ניחא כי ע"י שפלות דורות אחרונים לכן הי' מזה הרגשה לאבותינו שעמדו על הר סיני ולכן נתרחקו. ולכן צריכין אנחנו לשוב ולתקן את כל זה:
5
ו׳בנוסח הבקשה יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו מפורש בעליל מאמר רבותינו ז"ל חבל למאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. כי כל התורה רק הכנה לפתוח הלב לקבל אהבה ויראה. כי תכלית התורה תקון הנפש הבא בכח התורה. ולכן קבעו מגילת רות בשבועות להודיע כי לא המדרש עיקר רק המעשה וע"י עסק התורה נתקן נפש האדם ויכול לתקן אח"כ כל מעשיו לטוב ודברי תורה הם אור זרוע לצדיק וצריך האדם לעבוד בזה האור עד שיוציא מכח אל הפועל תיקון מעשיו לטוב והוא התולדה והפרי. וזה הרמז חיים הם למוצאיהם. מי שמוציא כח דברי תורה אל הפועל:
6
ז׳במשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה כו'. פי' כמש"ל שהקב"ה נותן מתנותיו בעין יפה ולבד גוף המתנה שנתן לנו התורה נתן לנו ג"כ התקשרות ודביקות לקבל התורה. וי"ל הרמז נודעת להם הוא המועד של חג השבועות שעשה זכר למתן תורה ביום זה לעולם כמ"ש זכר עשה לנפלאותיו. ובימים הטובים מתעורר דביקות ודעת בלבות בנ"י להשי"ת. וי"ל כי כל הג' חיבות שנזכרו במשנה רמזו על הג' מועדות. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ונודעת להם הוא מועד של פסח שנגאלנו מבית עבדים וכ' בני בכורי ישראל. וחביב אדם שנברא בצלם ונודעת להם הוא חג הסוכות שהוא הצל והגנה שיש לאדם בכח שנברא בצלם אלקים וזה עיקר ההגנה. ולכן רמזו ונקטו כאן אדם ולא ישראל. כי יש אחיזה לכל הע' אומות בקרבנות החג. וע"ש בס' מדרש שמואל:
7
ח׳בפסוק וכל העם רואים את הקולות. פרשנו כל העם היינו כל האדם. שהרגישו בנ"י בכל אבריהם הארת התורה. כאשר חכמים הגידו כי רמ"ח מ"ע ומל"ת נגד איברי וגידי האדם. והמצות הם כניצוצות מאור המאיר כמו נרות לגבי אור דכתיב נר מצוה ותורה אור. לכן כתיב את הקולות שהוא התפשטות הקולות. והכ' מרמז לחיבור ב' התורות כאחד שבשעת קבלת התורה נתנו גם בנ"י את פרים כמ"ש פנים בפנים שהי' הנותן והמקבל בהסכמה אחת:
8