ספר חרדים, חתימת הספרSefer Charedim, Epilogue
א׳אחר שכתבנו רפואת תעלה בדמים יקרים לנפש החוטאת שלא תמות יש לנו לחקור ולבקש רפואה בדמים קלים אחר שנמשלו חולי הנפש לחולי הגוף ולפעמים רפואה שיעשה רופא חכם במאה פרחים הוצאה מכמה מיני רפואות יקרות הערך ולפעמים ימצאו מיני רפואות בכסף אחד או בחצי כסף של מיני עשבים מרפאים בדרך סגולה. ושמעתי מפי מגידי אמת שאירע במלכות קאסטילי״א באחד משרי המלך הפרתמים בלכתם לצוד ציד להביא בא לרדוף אחר שועל לצודו ועקץ השועל אל רגל השר עקיצה קטנה לא הרגיש בה ביום השני התחילה רגלו לצבות ביום הג׳ צבתה מאד עד סוף הירך ורופאי המלך נלאו לבקש מיני רפואות משונות בדמים יקרים מאד ולא יכולו ונואשו ממנו והיה מצוה מחמת מיתה וכל בני ביתו בוכים והנה נכנס ערבי א׳ ממשרתיו שהיה מביא לו דורון כמנהגו וראה את הצרה הגדולה ואת החולי שחלה אדוניו וישאל אליהם מה החולי הרע הזה פתאום בא לאדוני והיום ג׳ ימים ראיתיו שאנן ושלו ואמרו לו עקיצה קטנה של שועל הביאה עליו את המות הזה ויען אליהם אל תיראו כי בעזרת האל אני ארפא אותו וילך במהירות אל השדה וילקוט מיני עשבים ידועות לו וירץ ויבא אל בית אדוניו ויכתוש את העשבים במכתש, וישם על רגל אדוניו פעמים ושלש מיד התחיל להרפא ביום הג׳ נתרפא והלך על רגליו וישתוממו הרופאים ויהללו את האלהים אשר ברא מיני סגולת בעשבים ובזה אנו מבינים מה שאמר רבי אליעזר בפרקי אבות עקיצתן עקיצת שועל. וכן שמענו כמה מיני חלאים שנמצא להם רפואת תעלה בדמים קלים בדרך סגולה ועד״ז יש לנו לבקש בשדה אשר ברכו ה׳ הוא הגמרא מיני סגולות ורפואות קלות לרפאות חולי הנפש החלושים שאין בהם כח לסבול הרפואות הקשות. והנה מצאנו לרז״ל שאמרו כל מי שעונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו אפי׳ היה בו שמץ מינות מוחלין לו והחמירו בזה בזהר ואמרו שצריך לזעזע כל איבריו ולענות בקול תקיף ומי שרגיל לעשות כן הנה הוא מבושר שימחול לו עונותיו אם לא ישיב לכסלה הרי סגולה אחת. סגולה שנית אמרו שכל הזהיר וזריז בשמירת שבת בכל תנאיו ובכל דקדוקיו אפי׳ עבד ע״ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר שומר שבת מחללו א״ת מחללו אלא מחול לו ולא תקשה לך מה הוסיף בעשותו מצות שבת כדי לכפר עונותיו הרי זו אחת מן המצות שהיה הוא חייב בהן די״ל דהזירוז אותה הוא המכפר וכן בעניית אמן. סגולה הג׳ יכוון בשירת הים שאומרים בכל יום לאומרה בקול ובשמחה רבה כאלו אותה שעה יצא ממצרים שהרי אמרו במדרש ויסע משה את ישראל מים סוף שהסיעם מעונותיהם שנמחלו על ידי השירה שאמרו שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה מוחלין לו על כל עונותיו והנה אחר שצונו לומר שירה זו בכל יום כדכתיב ויאמרו לאמר וכדכתב רשב״י שר״ל שנאמר אותה בכל יום בשמחה רבה כש כשעה ראשונה שאמרנו אותה [למהדרין] על הים. וסגולה ד׳ אז״ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע לכן יוכיח האדם את נפשו ויאמר למה תסבול יסורים בעה״ז ובגיהנם על עונותיך הלא טוב לך לסבול חרפת אנוש וגידופיו ולא תענה ותשמח ביסורים אלו כי תעלת רפואה הם לנפשך זרח בחשך אורך וז״ש ז״ל הנעלבים ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו פי׳ החסיד ששלש מדרגות דבר התנא זו למעלה מזו ראשונה מי ששומע חרפתו ומשיב אבל אינו מעליב את חבירו בתשובתו שנית שאינו משיב כלל אך לבו מר לו בקרבו שלישית ששמח ביסורים הם הדברים של חרפה אשר שמע אולי גם ה׳ יכפר עונותיו. סגולה ה׳ היא ההתבודדות שכתבנו למעלה בשם ספר בית מידות כי לעתות רצון יפרוש עצמו במקום מיוחד שלא יראוהו בני אדם וישא עיניו למרום אל מלך יחיד עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות כמטרה לחץ כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ו ועד״ז כאשר הוא יבא לשום פניו אל אלהיו כן הוא יתברך ישים אליו ויחדיו ידובקו כך שמעתי מפי מורי ורבי החסיד הקדוש כבוד ר׳ יוסף סאגיס זלה״ה וכך היה הוא עושה וכן מצאתי לרבינו יצחק דמן עכו שכמה חסידים היו עושים כן בימיו ודוק ותשכח כן בדברי רמב״ם ורמב״ן וחובת הלבבות והר״ר יונה ז״ל. סגולה ששית ישמע בחשק דברי חכם וכשדורש יראת שמים ודברי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים שאז״ל שבזה ימחול עונותיו וחייבין אנחנו לשמוע קול מוכיח דהכי קבלנו בסיני במסרה ג׳ ונשמע נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך קבלנו נעשה ונשמע עד עולם כן אשר יצונו וגם קבלנו כל עת וזמן יבא מאן דהוא מרבנן וידרוש תוכחה שנשמע קולו בבואו אל הקדש הוא בה״כ שנקרא מקדש מעט לדרוש לרבים למה כי לא לדרוש הכבוד כי אם למלך הוא מלכו של עולם וז״א ונשמע פתגם המלך עד״ש כ״מ שנאמר במגילת אסתר מלך סתם ולא אמר בהדיא אחשורוש הוא רומז למלכו של עולם אע״פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וכן אמר משה רבינו עליו השלום כשאמר ברבים תוכחת האזינו השמים הם העשירים הגבוהים ע״ד היקום אשר ברגליהם שפי׳ שהממון מקים האדם על רגליו ותשמע הארץ הם העניים שפלים בארץ ולמה כי לא תתנו לי הכבוד כי אם לה׳ זש״ה כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו. ד״א ונשמע פתגם כבר ידעת מ״ש בזוהר בת קול יוצא בכל יום ומכרזת שובו בנים שובבים וב״ק יוצא מהר חורב בכל יום ויום אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וקשה למי מכריזין הלא אין אנו שומעין כלום אלא ודאי אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי כדאיתא במסכת מגילה ה״נ אע״ג דהוא לא שמע מזליה שמע כדכתיב נפלאים מעשיך לשון כסוי כמו כי יפלא ממך דבר אפ״ה ונפשי יודעת מאד וזהו שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו ומ״מ לא יזכה לזה רק השומע קול החכם המוכיח והיינו דכתיב והי׳ אם שמוע תשמע כלומר אם תשמע למוכיח באוזן בשר תזכה לשמוע באוזן הלב כרוז מלכו של עולם והיינו ונשמע פתנם המלך שעל ידי רוח הקודש ידעו בסיני זה הענין ואמרוהו ודאי נשמע קול מוכיח לפי שאז נזכה לשמוע פתגם המלך:
1
ב׳אמר הנביא ירמיה נחפשה דרכינו ונחקורה ז״ש במקום אחר והיה עקב תשמעון ואמרו ז״ל שר״ל אם תשמעו ותעשו המצות הקלות שאדם דש בעקביו ואמר הכתוב עון עקבי יסובני הם העבירות הקלות שדש בעקביו וה״נ דרכינו היינו העונות שאנו דורכים ברגלנו ודשים בעקבנו ונשובה עד ה׳ שאם לא ידע החולה מחלתו איך יבקש לה רפואה. והנה חפוש דרכינו כמאמר רז״ל רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן באבק לה״ר לכן יש לדקדק מאוד בחומר הגזל דאפי׳ שוה פרוטה נחשב כשופך דמים והעושה מלאכת חבירו בלי אמונה גם הוא גזלן והסתכלות בעריות עון פלילי הוא ונקרא נואף דכ׳ ועין נואף שמרה נשף ויד ליד לא ינקה רע בגיהנם ואפי׳ הרהור בעבירה פוגם הנשמה. ועון לה״ר גדול מנשוא ששקול כע״א גילוי עריות ושפיכות דמים וכדי שלא יבא לידי לה״ר צריך אדם להרגיל עצמו להיות כאלם כדאז״ל ע״פ האמנם אלם צדק תדברון מה אומנות יקח האדם להנצל מלה״ר יעשה תמיד עצמו כאלם ולא ידבר רק צדק היא התורה כדכתיב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וז״ל רבינו האי גאון בספר מוסר השכל לשונך שים בפיך נאסרה וכאלם היה בין החבורה ואל תרפה ארי אסור בחבלך ואם אותו תשלח ואכלך ועל ג׳ תועבות אלה הזהיר ה׳ בק״ש שצונו לקרוא בכל יום פעמים כדי שנשמור נפשינו מאד מהם על עון הזנות הזהיר בהדיא בפ׳ ג׳ של ק״ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים. ועל עון הגזל הזהיר בפ׳ ב׳ ואספת (את) דגנך ולא של חברך וכפל הדבר ג׳ פעמים לחזק הענין כדרך שאמרו ז״ל מגל זו מגל זו שלשה פעמים שהיו אומרים במצות העומר וזה לחזק ה״נ כפל דגנך תירושך ויצהרך לחזק. ועל לשון הרע הזהיר בפרשה ראשונה שכתב תקונה ודברת בם ופירשו ז״ל בם מעוטא הוא בם תדבר ולא בדברים בטלים ולאו הבא מכלל עשה עשה וכל המרבה דברים מביא חטא לה״ר. וכן נחפשה דרכינו ונחקורה בג׳ תועבות אחרות דתנן הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם ופירשו ז״ל סתם מן העולם הזה ומן העולם הבא וג׳ אלו נרמזו בק״ש ויש לתת עליהם לב בכל יום בעת ק״ש כדי להשמר מהם תמיד. הכבוד מי שהוא עבד לא יתגאה לפני המלך כדכתיב אל תתהדר לפני מלך וכתיב וה׳ אלהיכם מלככם ואנחנו לפניו תמיד דמלא כל הארץ כבודו. וכתיב האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו. וכתיב המכעיסים אותי על פני תמיד. ודרך בני אדם להתכבד במלבושים דר׳ יוחנן קרי למאני מכבדותא ואין נאה ההדור והכבוד אלא למלכו של עולם שנ׳ זה הדור בלבושו וכתיב ה׳ מלך גאות לבש ולרמז זה מצות ציצית בבגדינו והיה לכם לציצית והיה הוא השם כי י״ב צרופין יש לו וזה אחד מהם לכם בהיפוך אותיות מלך וראיתם בהיפך אותיות ויראתם כי העבד לא ילבש גאות אלא יכוין בלבושו להדר את המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ורבי פלוני מציין נפשי׳ ומצלי דכ׳ השתחוו לה׳ בהדרת קדש ואפ״ה קרי נמי ביה בחרדת כדאיתא במסכת ברכות משום אל תתהדר לפני מלך לכבודך אלא לכבודו ואנו אומרים בכל יום ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ולא לכבודנו הרי הרחקת הכבוד ולב שפל בפרשה ג׳ של ציצית והיינו דכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו דפירשו במדרש דעל כנף הציצית קאמר ולפי זה הארץ רמז לישראל שמשפילין עצמן לארץ ועליהם אמרו ז״ל שאמר הכתוב דור הולך ודור בא אלו אומות העולם והארץ ל לעולם עומדת אלו ישראל דכתיב בהו כי תהיו אתם ארץ חפץ וכנף הציצית רמז להם לישראל וסימן להשפיל עצמן. והתאוה רמוזה בפרשה שניה דכתיב ואכלת ושבעת וכתיב בתריה השמרו לכם פן יפתה לבבכם פי׳ פן תמשכו אחר תאוות העולם אלא מיד ששבעת משוך ידך תרגום כי ירחיב ארי יפתי שאם תמשכו הוא גרמה לוסרתם מדרך ה׳ מעט מעט עד עד שת שתעבוד אלהים אחרים כענין שנאמר ויאכלו וישתו ויקומו לצחק פי׳ צחוק כולל ע״א גילוי עריות ושפיכות דמים כמו שלמדו מן הפסוקים ופן עולה עם המלה סמאל כי מיד בראות השטן שאדם מוסיף אכילה ושתיה מרקד לפניו להכשילו בכל העבירות. והקנאה רמוזה בפ׳ ראשונה בפסוק ראשון דק״ש מקובלת בידינו מיעקב אבינו בעת שנסתלק מן העולם שצונו וזרזנו על יחוד ה׳ כדאיתא במסכת ברכות וכדכתב רמב״ם ומרמז בכתוב דכתיב הקבצו ושמעו בני יעקב וגו׳ וקשה מאי הקבצו הרי אמר להם האספו ואגידה לכם והרי הם לפניו אלא פי׳ האספו על הגופים ואחר שהיו לפניו צוה אותם שיסירו מלבם קנאה ושנאה ותחרות כאלו הם איש אחד ונפש אחד שאם לא יעשו כן אי אפשר לקבל עליהם יחוד שירצה וישרה עליהם כדכתב ר׳ שמעון בן יוחאי דהיינו והוא באחד ומי ישיבנו דהפסוק קשה להבין דהי׳ לו לומר והוא אחד מאי באחד אלא ר״ל והוא יתברך אינו שורה כי אם כשישראל ביחוד לב אחד בלי קנאה דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כלם אהובים וכו׳ וכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים ואמרו באבות דר׳ נתן דהמלאכים מכבדין זה את זה וכל אחד אומר פתח אתה שאתה גדול ממני וכן איתא במדרש וזהו לשונו שמע ישראל שאמרו המקובלים שהוא לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם וכל אחד בעת ק״ש מיחד לבו עם כל עדת ישראל ומחבר אליהם שמע ישראל כלנו באהבה וקשר לב אחד בלי קנאה ושנאה ועתה אנו מקבלים יחוד אלהינו עלינו ואומרים ה׳ אלהינו ה׳ אחד:
2
ג׳תושלב״ע
3
