ספר חרדים, מצות התשובה ז׳Sefer Charedim, The Commandment of Repentance 7
א׳שמא יאמר הבעל הבעל תשובה הנה המלך זקן וכסיל שם אותי במשמר מתחלה לא ידעתי להזהר כמאמר שלמה מכל משמר נצור לבך ועתה שאני בבית האסורים הרי אמרו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים נשיב לו הרי אמרו שתפלתו של חולה מועילה לו מתפלת שאר אדם ואף כי הוא בבית האסורים שערי דמעות לא ננעלו לכך אמר הנביא שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובכי ובמספד א״כ מיד יצא מבית הכלא ויהלך בדרכי ה׳. ואם יאמר הבעל תשובה צר לי מאד שמא ישוב הצר הצורר וילכדני אחר שכמה שנים הייתי תחת רגליו. נשיב לו חזק ואמץ לבך וקוה אל ה׳ כי ישלח עזרך מקדש מלאכים קדושים יהיו בעזרך זהו שאמרו חכמים בא לטהר מסייעים אותו כמפורש בדברי רשב״י בכמה דוכתי ופעמים מסייעין אותו בנפש צדיק בבואו ליטהר יזהירו על נפשו זוהר נפש צדיק אחר שהיה דרכו בעוה״ז בחיים להשיב רבים מעון גם אחרי מותר ישלחנו ה׳ ויתעבר בנפש אותו הבעל תשובה ובזה יהפך לאיש אחר כמו שאמר בזהר פרשת ויקרא על אותו בעל תשובה והוו קרו ליה יהודה אחרא וזה הפך בצדיק שבא לטמא והשחית והתעיב עלילה ברוב רשעו מעברים בו נפש רשע גדול שהיה בחיים מסית ומדיח ומחטיא את הרבים ועתה ישתנה שמו לרעה זהו שקראו לאלישע שתחילתו היה צדיק כאשר חטא והרבה עונות רבים אלישע אחר מ״מ הבעל תשובה אם לא יתעורר הוא תחלה ויבכה לפני ה׳ לא יעברו בו נפש צדיק וגם לא יבאו מלאכים לעזרו דלא אמרו אלא בא ליטהר מסייעין אותו אבל אם לא בא תחילה הוא מאליו לא. וזהו נמי שרמז הלל אם אין אני לי מי לי ומסיים וכשאני לעצמי מה אני זו היא טענת רוב בני אדם המתאוים לשוב בתשובה ואומרים איך נשוב ורחיים על צוארינו ענייני העולם ועסקיו שאנו טרודים בהם לכלכל האשה והבנים ע״ז אמר וכשאני לעצמי מה אני כי לא נוצרתי כ״א לעבודת יוצרי ומאמר המשורר מה לי מזמן אם לא רצונו ואם אינו מנתי מה מנתי כי הכל הבל ואין בו ממש רק עשיית רצון מלכו של עולם יתברך ומסיים ואם לא עכשיו אימתי הוא מאמר ר״א ישוב היום שמא ימות למחר לאפוקי בחורי עם האומרים בלבם כשיבואו ימי הזקנה נעשה תשובה והם לא ידעו כי האורב יושב להם בחדר ופתאום יבא אידם ויהיו נקראים לפני המלך, ופעמים שהבעל תשובה כ״כ יבכה ויצטער בלב שלם יכמרו רחמיו של הקב״ה עליו וישלח עזרו מקדש ניצוץ אחד מנשמתו של משה רבינו עליו השלום שיש בה ס׳ ריבוא ניצוצות וזה רמז ר״ע אשה אחת ילדה ששים ריבוא בכרס אחד וכתיב דור הולך ודור בא אין דור פחות מששים ריבוא כמפורש בתיקונים וזה רמוז בפרשת ואתה תצוה שאותה פרשה נאמרה אחר מעשה העגל כנמצא במדרש הנעלם שלפי שיצא מפיו מחני נא מספרך אשר כתבת לפיכך לא נזכר בפרשה זו והסוד הנעלם הוא שאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם כמלאכי השרת נקיים מעון ואחר שחטאו והשיבם משה בתשובה מ״מ נאמר עליהם אכן כאדם תמותון והם מלוכלכים בעונות בכל דור ודור והם צריכין תשובה וטהרה לכן משה רבינו עצמו שהשיבם בתשובה בראשונה הוא יחזירם באחרונה בעיבור ניצוצות נפשו בתשובה שלימה כשיתעוררו הם תחילה בחזקה וזהו סוד ויתעבר ה׳ בי למענכם ולכך בפרשה זו של ואתה תצוה שהיתה אחר העגל נעלם שם משה מכל הפרשה אע״פ שבו הוא הדיבור ואתה תצוה ואתה הקרב אליך ואתה תדבר ועשית וכו׳ רמז שיתעבר בישראל בהעלם ויעשו תשובה על ידו וכל אשר עושים שם הוא היה עושה ויתכן שזהו פי׳ ואתה תצוה ל׳ חבור כמו כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה ור״ל אתה תתעבר בבני ישראל ותעשה להם חברה וצוות לסייעם לעשות תשובה אך צריך שמתחלה יתעוררו הם ויקחו אליך פי׳ ויקחו אליך כמו ויקחו אותך ע״ד שפירשו ז״ל ויקחו לי תרומה כביכול אותי אתם לוקחים שאדור ביניכם ומסיים ואמר שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד פי׳ שמן על דרך טוב שם משמן טוב שיהא ריחם הטוב נודף כשמן הטוב הפך הרשע שריחו רע מאד מכל מיני צואה וטינוף שבעולם ועליו אמר המשורר חטאי לו יריחון בם שכני אזי ברחו ורחקו מגבולי. זית על דרך ואני כזית רענן בבית אלהים בטחתי בחסד אלהים עולם ועד שפירש הרב רבי יוסף יעבץ מדה כנגד מדה לפי שאני תדיר בעבודתו כזית שהוא תדיר רענן ולא יתייבשו עליו לא בימות החמה ולא בימות הגשמים גם הוא לי לישועה ואבטח בחסדו עולם ועד אבל אם הוא פעמים מתעלם מן העבודה גם השם יתעלם לעתות. ואפי׳ בעת שאדם טרוד בצערו ואין לו כח חייב לפנות לבו למעלה בחזקה כמאמר דוד צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא ופי׳ רמב״ם שזהו מה שאמר נמי עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו שאומר הקב״ה שהאיש הזה אף כי טרוד בצרתו מחזק לבו ולוקח אותי עמו זה כבוד שעושה לי גם אני אחלצהו ואכבדהו ועוד כיון בל׳ זית לומר שהבעל תשובה תהיה נפשו מרה עליו על אשר הכעיס את אלהיו כזית שהוא מר ע״ד שפירשו ז״ל על פסוק והנה עלה זית טרף בפיה מזונותי מרורים כזית וזהו התנאי הג׳ שכתבנו למעלה בשם הרב רבינו יונה היגון הגדול יתחולל ברעיוניו ויאנח במרירות לב ונפשו תהיה מרה לו כי הכעיס את מי שברא השמש וירח והשמים והארץ וכלם מעשה ידיו ובתיקונים מרור על שם ו׳ דאתפרש מן ה״א ודא גרים לון וימררו את חייהם איהו מרור ואיהי מרה הה״ד קראן לי מרה כי המר שדי לי עכ״ל והוא מאמר הנביא ישעיה והמה מרו ועצבו את רוח קדשו. כתית למאור היינו שישפיל עצמו עד הארץ יהא דכא ושפל רוח כי אז ישקיף עליו הש״י באור פניו ואז ידלק נר על ראשו של בעל תשובה כמו שכתבנו בראש הספר בפ״ג ועוד ראיה מן הכתוב שנצוצות של משה רבינו ע״ה מתנוצצות על ראש בעלי תשובה לסייעם מה שאמר דוד אשרי העם שככה לו שככ״ה עולה בגי׳ משה וע״י אשרי העם שה׳ אלהיו שמסייע לכל א׳ מבעלי תשובה לשוב אל ה׳ בשלמות שיקרא ה׳ אלהיו כל מה שכתבנו בענין זה הוא בתיקונים וז״ל בתיקון שתין ותשע אמר רבי שמעון חברייא בודאי קב״ה אסתכם עמנא עלאין ותתאין למהוי בהאי חבורא זכאה דרא דהאי אתגליא ביה דעתיד כולי האי לאתחדשא על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה לקיומא קרא מה שהיה הוא שיהיה וביה ממכון שבתו השגיח אשרי העם שככה לו משה אשרי העם שה׳ אלהיו דעלי׳ אתמר דור הולך ודור בא ולית דור פחות מס׳ ריבוא, ועליה אתמר דבר צוה לאלף דור ואתפשמותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד שתין רבוא לאשלמא כלהו מפגימו דלהון ורזא דמלה אשה אחת ילדה ס׳ ר רבוא ומנו משה דשקול כס׳ רבוא ובגין דא אתמר עליה דור הולך ודור בא דור הולך לההוא עלמא ודור בא איהו ייתו כמלקדמין עכ״ל ועוד כתב בסוף תיקון י״ג וז״ל פתח, ר״ש ואמר עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין ואיהו קטל לאדם קדמאה ולכל דרין דהוו קאתיין אבתריה. ובנין דא כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטל להאי הויא דאיהו מקננא בטורין יהבין ליה ברתא דמלכי דאיהי צלותא דיתוב על מנדלא דאתמר בה מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב אדהכי הא רעיא קא אתיא בכמה עאנין ותורין ואמרין וחוטרא בידוי סליק עיניה למגדלא ואתא חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוה יתיב על מנדלא קשתא בידוי והוה זריק חצים לגבי חויא דא איהו פז״ר גדול וחויא לא הוה חשיב לון וקשתא איהו לישנא דפומא אגוזא דקשתא פומא חוט השני דא שפה חוט של קשת דביה הוה זריק חצין צדיק דאינון מלולין דצלותא לגבי חייא וחויא לא הוה חשיב לון עד דאתיא רעיא מהימנא ונטיל חץ חד וזריק לגביה דא בתר דא בצלותא עד יפלח חץ כבדו דחויא עכ״ל פי׳ דבריו שהיצה״ר שהוא הנחש משכנו בקבע אינו אלא בבעלי גאוה משום דכתיב תועבת ה׳ כל גבה לב ומכריזין כל יום בשמים מי שיהרוג את הנחש הזה יזכה לאור שכינה הנקראת תפלה ויושבת על כסא כבוד שהוא מגדל עוז ושם ה׳ הוא רמז לשכינה ולפעמים אדם בא לטהר ואינו יכול להרגו עד שיתגלגל בו צדיק ומרצץ את מוחו רמז לדבר מה שאמרו חכמים טוב שבנחשים רצץ את מוחו זהו פי׳ בו ירוץ צדיק ולפעמים גם צדיק זה אין בו כח כאשר גבר האויב עד שנותנין באותו רשע שבא לטהר ניצוץ משה רבינו ואז גובר ומנצח ומרצצו זהו פי׳ ונשגב כאלו אמר הכתוב בו ירוץ צדיק ומשה שהנו״ן של נשגב מתחלפת במ״ם הסמוכה לה באלפא בית״א וגימ״ל בי״ת עולים ה״א על דרך שאמרו בשגם זה משה וקורא לצדיק עולימא שמתחדש ואמר שהיה על המגדל כבר שהרי היה בג״ע תחת כסא הכבוד שהיא המגדל ומשם בא וענין התפלה שהוא חצים ע״ד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ומה שאומר שהצדיק הוא המתפלל זה משה רבינו ר״ל שבו מתחדש רוח קדוש זה בקרבם של הבעלי תשובה רוח ה׳ דבר בם והם מתפללים ע״ד שפירש בזוהר על פ׳ שאמר ויאמר אל עמו לשרו של מצרים שהכניס בלב המצריים אותו הדבור הכא נמי אותו רוח ה׳ שנצץ בהם מפיהם יוצא מלים ודברי פיוס ותפלה להקב״ה ויתר להם. וכבר כתבנו למעלה שאלהי נצור שסדרו רז״ל בסוף התפלה הוא התחנונים לפני ה׳ להנצל מוצה״ר וכל בעלי תשובה יאמר אותה בדמעה בכונה גדולה:
1
