ספר חרדים, מצות התשובה ו׳Sefer Charedim, The Commandment of Repentance 6
א׳אמרו ז״ל שהבעל תשובה גמורה ששב מאהבה העונות נעשות לו כזכיות וקשה איך העון נעשה זכות ונראה כהא דאמר ראב״י דעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד ופרישנא לעיל שברא מלאכי חבלה והם העושים בו משפטים עם מלך זקן וכסיל דכתיב כי פועל אדם ישלם לו וכתיב אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם ובשוב רשע מרשעו מחמת יראה הוא שוחט את מלך זקן וכסיל שהוא יצה״ר כדאז״ל על פסוק זובח תודה יכבדנני ופירשו ז״ל הזובח יצרו ומתודה עליו מכבד את הקב״ה בשני עולמות יר״ל שודאי יותן כבוד להקב״ה בברואי מטה שכלם אומרים אשרי פלוני ששב בתשובה אשרי אביו אשרי רבו גם ברואי מעלה שמחים שמחה גדולה ומהללים אותו אותו בשמים הראיתם פלוני שאזר חיל ונלחם במלאך המשחית הבריות והפילו תחת רגליו ונמצא ש״ש מתקדש גם בתשובתו שוחט כל אותם מלאכים משחיתים אשר הוא ברא בפשעיו וגם ע״י שחיטת אלה מתקדש שמו של הקב״ה. אך השב מאהבה איננו שוחט את יצרו אלא עושה לו כאשר זמם לעשות לו שהוא היה צדיק ובקש לעשות אותו רשע וכן פעל ועשה ובעת שובו מרשעו לבש קנאה גדולה הבעל תשובה זה וחשב מחשבות ולקחו לעבד ועשאו צדיק וע״ז אמרו קראו טהור בעד יצרכם שהוא היה נקרא טמא שזהו א׳ משבעה שמותיו הרעים וזה טהרו וזה היה רומז תקות השני שהיו משימים בפתחו של היכל ביה״כ וע״י התשובה העזה היה נהפך ללבן מעתה אותו יצה״ר אינו מכשילו אדרבא מדריכו כמו היצר טוב וע״ז נאמר וידעת היום והשבות אל לבבך שהרי אמרו ז״ל כי כשאומר הכתוב לבך הוא רומו ליצ״ט בלבד וכשאומר לבבך הוא רומז ליצר טוב וליצר הרע וא״כ אמר הכתוב שישיב את היצה״ר בתשובה שיהיה שוה ליצה״ט ושניהם כאחד יאמרו כי הוא האלהים. ועל ב׳ מיני תשובה אלו אמר הכתוב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וכתיב ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ופירשו ז״ל בב׳ יצרך ביצ״ט וביצ״ה אם שב מיראה עובד ביצ״ה במה שמכניעו לענות אמן בע״כ ואם שב מאהבה עונה אמן ברצונו באהבה וזה צריך דעת לדבר על הלב הזר שהוא יצ״ה דברים רבים ולהשיבו אל אביו ותחת שהיה רע ומר יהפך למתוק וטוב וזה מאמרם ז״ל מה היתה חכמתו של שלמה שהיה יודע למתק את החרדל והיה יודע למתק את התורמוסים והדבר מתמיה מאד שתהיה זאת חכמת שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם אלא ודאי בדרך חידה דברו רז״ל דיש ב׳ מיני פתוי יצה״ר א׳ שמחמם את האדם לדבר עבירה שנאמר עליו כלם יחמו כתנור בלהבות אש זרה. והשני שמרפה ידי האדם מעשות מצות. כנגד הראשון רמזו בחרדל שהוא דבר חם באש וכנגד השני רמזו בתורמוסים שאין בהם לא טעם ולא ריח מכ״מ אף כי הם בטלים רע ומר הדבר בעוני הבורא שבראם לכבודו. כשם שמחזיר את היצה״ר ועושה אותו טוב כך כל פשעיו אשר עשה שהיו מלאכי חבלה משחיתים מחזירן למוטב והם מלאכים קדושים כמו אותם ש שעשה במצותיו וע״ז אמר דהע״ח וחטאים אליך ישובו שאחר שאמר אלמדה פושעים דרכיך למה כפל וחטאים אליך ישובו ועוד למה לא אמר על הפושעים שישובו כמו שאמר בחטאים ועוד שאמרו רז״ל במקום אחר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב שהוא רמז על היצה״ר והכא כיצד יפרשו פסוק זה אלא ודאי דוד שהקים עולה של תשובה ושב מאהבה אמר שהיה מקיים העיקר הזה של התשובה שהיה משיב רבים מעון במתק לשונו ז״ש אלמדה פושעים דרכיך וגם אמר שכשם שהיה מלמד דעת את בני אדם גם היה מלמד למלאכים בין מלאך הגדול זקן וכסיל בין למלאכים משחיתים שבראם בעונותיו ומקרא נדרש לפניו אלמדה פושעים דרכיך וחטאים כלם אליך ישובו ר״ל שבטוב טעמו ומתק לשונו היה מלמד את ב״א הפושעים לשוב בתשובה וגם היה מלמד את החטאים שהם היצה״ר והמלאכים המשחיתים שברא שכלם יחדיו אליך ישובו ויהיו עבדים להקב״ה והנה המתחזק ביראה יום אחר יום ממנה יעלה אל האהבה וז״ש הכתוב ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך והדר כתיב ולאהבה כלומר אינו שואל מעמך כי אם שתחזק ביראה כי ממנה ממילא תעלה אל אהבה ובזוהר פרשת תרומה דף קס״ג ז״ל על פ׳ ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ואי תימא ביצה״ר היך יכיל בר נש למרחם ליה דהא יצה״ר מקטרגא איהו דלא יקרב בר נש לפולחנא דקב״ה היך ירחים ליה ביה הא איהו פולחנא דקב״ה יתיר כד האי יצה״ר אתכפייא ליה בגין רחימו דקא מרחם ליה לקב״ה דכד האי יצה״ר אתכפיא ותבר ליה ההוא ב״נ דא איהו רחימו דקב״ה בגין דידע לקרבא לההוא יצה״ר לפולחנא דקב״ה עכ״ל הרי מפורש בדבריו שהיצה״ר עצמו האדם מקרב אותו תחת כנפי השכינה וטיהרו וקדשו כשהוא עובד מאהבה ופשט הכתוב בצדיק גמור מעיקרו מיירי אבל גם בכללו ברשע ששב אל ה׳ בכל לבבו מיירי כמו שאמרו ז״ל על פסוק ה׳ ה׳ אל רחום וחנון שיש פסיק בין ב׳ השמות לומר אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא ושב בתשובה וזהו טעם הפסיק שיש בין ב׳ השמות הללו רמז למה שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם ובשוב רשע מרשעו אותו ענן העונות שהיה מבדיל ימחה לגמרי וידבק בעל תשובה ביוצרו וזהו מאמר הכתוב שובה ישראל עד ה׳ אלהיך רוצה לומר כי לא תשיב מדבר עמו מאחרי פרגוד עיניך אלא בו תדבק בלי הבדלה כלל והיינו נמי דכתיב וגם עתה נאום ה׳ שובו עדי בכל לבבכם ר״ל וגם עתה ש שהרביתם עונות והבדלתם ביניכם לבינו ויצא הקצף עליכם אם תשובו יקרע גזר דינכם ויקרע גם המסך המבדיל ביני וביניכם ועדי ממש תשובו והוא מה שנאמר ג״כ בצר לך ומצאוך כל הדברים וגו׳ ושבת עד ה׳ אלהיך בלי הפסק למה כי אל רחום ה׳ אלהיך גו׳ ויתייחד שנית עליך כאלו לא חטאת מעולם א״כ הכא דכתיב ואהבת את ה׳ אלהיך שפיר נוכל לומר דמיירי גם בבעל תשובה כמו בצדיק גמור כלומר אע״פ שעד עתה חטאת והעוית שוב עדי ותאהבני כי אני אהיה לך לאלהים וזה כח התשובה שאמש היה זה משוקץ ומתועב והיום אהוב למעלה ונחמד למטה כמו שכתב הרמב״ם וז״ש אח״כ אשר אנכי מצוך היום כלומר היום הרת עולם מכאן ואילך חושבנא א״נ אשר אנכי מצוך היום זהו מה שצוה ר״א ושוב יום אחד לפני מיתתך א״ל תלמידיו וכי אדם יודע מתי ימות שישוב יום א׳ קודם מיתתו אמר להם זהו מה שאני אומר שישוב היום שמא ימות למחר ואף כי פשטיה דקרא מיירי בצדיק גמור מעיקרא שפיר מפרש היום על שני פנים אלו שמי שרובו זכיות צדיק גמור יקרא וצריך לשוב ממיעוט עונותיו וגם שלמה אמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וצריך תשובה לפחות לעונות הקלים שאדם דש בעקביו א״כ אותו אבר שהיה פגום אמש מחמת עונו היה משוקץ לפי שפגם בצורה העליונה ובשובו יתוקן ויתקדש:
1
