ספר חרדים, ידיעת ה' ו׳Sefer Charedim, Knowledge of God 6
א׳איתא בהקדמת התיקונים פתח אליהו ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן: אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיס׳ בך כלל: אנת הוא דאפיקת עש׳ תקונין וקרינן לון עשר ספירין לאנהגא בהון עלמין וכו׳ כיון הרשב״י להקדים זה המאמר של אליהו בתחלת התיקונין שהעמיק בהם בחכמה הפנימית כדי שלא יטעו החברים לדמות הנאצלים אל המאציל כמו שהקדים באדרא כדכתיבנא לעיל ולא תקשה לד שקרא למאציל בלשון אנת ממה. שכתב בכמה דוכתי׳ בזוהר דלשון אתה לא ימצא בכל התורה כולה רק במלכות ותפארת ובחסד ולדעתם ז״ל גם בחכמה דעלה איתמר כי אתה אבינו אבל בכתר לא נזכר אלא בהעלם הוא כמה דאת אמר הוא עשנו ולא אנחנו: די״ל דלשון תורה לחוד ולשון רבנן לחוד:
1
ב׳אי נמי כיון דודאי כל תפלתינו וכל דבורינו בתורתו ובמצותיו אל המאציל לבדו אנו מכוונים שהרי ספירותיו אינם אלא דמות מלבוש אור לו יתב׳ כדכתיבנא לעיל והכי מפורש בפ׳ דר׳ אליעזר עשר לבושין לבש הקב״ה וברא את העולם אם כן ודאי אפילו כשאנו אומרים ברוך אתה ודאי שאנו מכוונים לדבר אל המאציל ב״ה:
2
ג׳וזהו המשל שאומר בפ׳ דר״א עשר לבושין לבש וכו׳ ללמדנו מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא שהבא לדבר אל מלך בשר ודם אע״פ שיש לו בגדי תפארת מבהיקין ומזהירין באור מרגליות יקרות לא אל מלבושו מדבר ומכוין אלא למלך הלובש אותם:
3
ד׳והכא נמי הבא לדבר למלכו של עולם אליו לבדו ידבר ומכוין אך מה שאנו אומרים שאתה רומז למלכות רוצה לומר שהמלכות שהיא נגלה אנו מכוונים שיבוא האור מן המאציל שהוא עיקר הכל אל המלכות שנקרא אתה וגם אליהו באומרו אנת הוא כך כיון לדבר אל המאציל ב״ה אלא שייחד ספורותיו יתב׳ עמו דאנת רמז למלכות והוא רמז לכתר על דרך שאמרו בספר יצירה נעץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן וכן כל מקום שאנו אומרים ה׳ שפתי תפתח לנוכח אל המאציל אנו מדברים אלא שאנו מדברים לנוכה כאלו הוא נגלה שנתגלה לנו יתב׳ ע״י ספירותיו המתגלות בצד מה:
4
ה׳והברכות שאנו מזכירים בהם נגלה ונסתר כמו ברוך אתה ה׳ אשר קדשנו ואין אנו אומרים אשר קדשתנו אנו מכוונים לדבר אל המאציל:
5
ו׳אך עניינינו בפירוש ברוך אתה שהוא נגלה ע״י ספירותיו אבל מצדו עמוק עמוק מי ימצאנו לכך נסיים אשר כדשנו שלא לנוכח ולמדו רז״ל זה מפסוק שאמר שלמה המלך ע״ה ישקני מנשיקות פיהו דהוי שלא לנוכח ומסיים כי טובים דודיך לנוכח ודוד אמר ה׳ אלהי גדלת מאד לנוכח ומסיים עוטה אור כשלמה שלא לנוכח הכל כוונה אחת אלא שפעם מקדים הגילוי ונרתע לאחוריו לומר שמצדו יתב׳ אינו נגלה אלא מאד נעלם ופעם מקדים ההעלם ואחר כך מזכיר הגילוי לומר שבו יתב׳ נדבק מצד גלוי ספירותיו כדכתיבנא לעיל בסוד רצוא ושוב וכל ירא אלהים ישמור נפשו מאד לבלתי יחטא בשבחות השם הנכבד והנורא בעת זכירתו שיתן לב אל המאציל במחשבה ואל ספירות בדבור:
6
ז׳למדנו מדברי אליהו האמורים למעלה פי׳ לשון שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתפלה מנחה שבת אתה אחד ושמך אחד שאתה אעפ״י שנראה שהוא לשון גילוי אל המאציל יתב׳ אנו מכונים שהוא אחד שאין כמוהו באמת ונגלה הדבר הזה לנו ע״י ספירותיו ובפרט באחרונה שהיא גלויה יותר מכולן וזהו אתה אחד:
7
ח׳ואח״כ אנו אומרים ושמך אחד רמז לספירותיו העשר שגם כן הם ייחוד אחד מצד דביקותם בו יתב׳ שהם אחד בחושבן שהם עשר כולן ייחוד אחד דוגמת אור הנר שיש כמה גוונים וכולן אור א׳ וכדכתיבנא לעיל והוא מה שאמרו קודם שברא הקב״ה את העולם היה הוא ושמו א׳ כדפרישנא לעיל דהיינו קודם שמאציל בספירותיו היה א׳ שהאצילה ועדיין לא עשה כסא אליהם הוא העולם הנקרא בריאה היה הוא ושמו אחד הוא רמז למאציל ושמו רמז לי׳ ספירותיו שכלו שם א׳ וייחוד אחד:
8