ספר חרדים, ידיעת ה' ה׳Sefer Charedim, Knowledge of God 5

א׳כתיב כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו ופירוש בספרי בכל קראנו אליו ולא למדותיו וכתוב בספר אלימה בעין כל הענין הוא כי המדות הם לבושים וכסאות לאלוה וכאשר אנו מתפללים ומיחדים המדות על ידי מצוה או תפלה הכונה לתקן המדות להכינם שיהיו כסא אליו ויתקרבו אליו ויתוקנו לקבל אורו ושפעו וזהו עבודתו שהוא ית׳ לא יקבל תועלת מהעבודה שכי׳ ישעו וחפצו להטיב לזולת וכאשר ימצא התחתונים בלתי מוכנים ל לקבל טובתו לא יוטבו ממנו בסבת מיעוט הכנתם ונמצא טובו בלתי מתפשט בהם ואין הגרעון מצד עצמו כי אם מצד התחתונים כי בלי זה אין רצונו להטיבם והגורם הכנתם לקבל הטובה ההוא יקרא עובד כי העבודה הוא התקרבות המכון והכנתם לקבל הטובה הנשפעות ממנו:

ב׳אמנם כשתכוין בשום ספירה מן הספירות לא תדמה בשכלך בה שום דמיון בכח המדמה אשר לך שיכניסך הדמיון בהגשמות הספירה והוא טעות גמור ועון פלילי אמנם תשכיל בשכלך השכלת ענינם ותדמה את אותיות השמות שזאת מותר לך אמנם המדמה יותר מאותיות מגשים ודמיון האותיות בהשכלת השכל שזה הויה מיוחסת מורה על סוד הספירה בסוד הנקודות אשר בכל אחת ואחת אמנם באו״ן סוף ברוך הוא לא הותר לך לדמות שום דמיון כלל לא דמיון אותיות ולא שום דמיון אלא להשכיל בשכלך שיש שכל פשוט על שכל פשוט ולמעלה מכל השכלים הפשוטים נמצא במציאות מה שלא יגבלהו שכל פשיטתו רק בשלילה מכל אפיסה בשכל ובחיוב מציאותו ובדרך רצוא ושוב כאשר נאמר:

ג׳ובזה מתורץ קושיא עצומה כתיב כי לא ראיתם כל תמונה וכ׳ ותמונת ה׳ יביט ר״ל שלא ראיתם סוד תמונת יהו״ה בו ח״ו אלא סוד תמונת הנהגה זו ותמונת שם יהו״ה היינו סוד הספירות הם למטה הפועלות מתפשטות ממנו כי עצמותו לא יצדק בו שום תמונה ושום דמות ושום פעולה וע״ז נא׳ ואל מי תדמיוני ואשוה:

ד׳דע שאמיתת עצמותו יתב׳ בלתי ידועה אלא אל עצמו שידיעתו אין לה תכלית והוא אין לו תכלית והוא וידיעתו וחכמתו הכל אחד והוא יודע את עצמו ואין זולתו שידע ממנו כלל רק בפעולותיו וזהו חקור פעליו רק אליו אל תשלח ידך והוא המכיר פעולותיו על אמיתתם הוא בעצמו שהפעילם והמציאם ואין אותו מדע ענין מחודש בו מפני המצאתם אמנם דבק בו הוא ומדעו אחד ויודע בהם בקדימתו אמנם הנמצאים כל השכלתם לידע פעולותיו והכתר משכיל להשיג עצמו והנפעלים ממנו באמצעות כח האי״ן סוף ברוך הוא השופע בו וכן חכמה ובינה ושאר הנמצאים אמנם להשיג אמיתת עצמות המאציל ח״ו אין לחלק ההשגה הזאת לחלקיו שאם כן נתלה לו תכלית ולזה הוא שאין לו תכלית יודע את עצמו וכל השאר השגתם בפעולותיו:

ה׳גם הידיעה בחיוב מציאותו יגדל או ימעט שאנו נדע חיוב מציאותו מהכרח אחד או שנים והמלאכים יחייבו מציאותו ממאה הכרחיות והמתעלים עליהם מאלף והמתעלים עליהם ממאה אלף ועוד אנו נחייב מציאתו מכה אלו הפעולות הגשמיות שהם פחותות בערך הנפלאות העליונות לכל העליונים יחייבו מציאותו מצד הפלאים העליונים והמשובחים ולכך יקבע חוזק דבקותם ואמונתם דבקות נפלא בתשוקה חשובה והם יתעדנו בהשגה ההיא תכלית העידון ועל דרך זה תתעלה תשוקת העבודה אל הגלגלים על בני אדם ותשוקת המלאכים על הגלגלים וכן תתעלה זו למעלה מזו המשל בזה הנער שאינו מכיר אלא בחשבון העשרה יחשוב שלמעלה מעשרה אין לו תכלית ויחשוב אין לו תכלית מעט הערך ומי שידע חשבון המאה יחשוב אין לו תכלית למעלה מהמאה ומי שידע במספר הרבה מאוד ידע אין לו תכלית הרבה מאד כך ממש בחיוב מציאותו מנעשי״ם ונוצרי״ם ונאצלי״ם:

ו׳אחד מלת אחד בעצם אינו צודק מפני היותו אחד שאין כיחודו ולכך המקובלים ייחסו מלת אחד בעשר ספירות א׳ ח׳ ד׳ א״ח תשעה ספירות ד׳ מלכות ואמרו על האין סוף ברוך הוא שהוא לפני אחד ר״ל קודם לאחד והיינו דתנינן בספר יצירה ולפני אחד מה אתה סופר רצו בזה להרחיק ממנו אפילו תאר האחד בענין שמלת אחד בספירות יאמר על צד החיוב ובא״ס ברוך הוא יאמר ע״צ שלילה וזה אחד ואין יחיד כיחודו ומכח אחדותו מאחדם והם אחד מכחו המיוחד בענין שהוא מקור אחדות שהוא מייחד הצריכים ייחוד והיינו אמונתנו בק״ש באומרנו אחד שאנו קושרים הספירות בא״ס ברוך הוא מפני שלא יצדק באמת בהם אחד אלא על ידי היות א״ס ברוך הוא קושרם ומאחדם והיינו שא״ס ב״ה יודע ספירותיו והוא וידיעתו אחד וכיון שכן הספירות אינם מצדו עשר אלא אחד מאוחדת עמו שהוא היודע הוא הדעת והוא הידוע ולכך בהיות הספירות מתקשרות בו ומתאחדות באחדותו הוא מקור נובע בהם אחדות ולא לספירות לבד אלא עד פתח לבנת הספיר מתאחדים מאחדות בסוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שענין ועד קרוב לענין אחד בענין שא״ס ב״ה נובע אחדות לספירות ומהספירות נובע אחדות מכחו להיכלות ולזה כל איזה יחוד שימצא בספירות צריך לכווין באחד המייחד כל הצריך ייחוד וכדאיתא בתיקונים ובגין דאנת מלגאו ומייחד לון כו׳ מלת אחד שאנו אומרים אינו באמירה ודבור כי בו יתברך לא יצדק שום אמירה ודבור אמנם הוא אחד שכלי שהשכל דן בו ברצוא ושוב בהרהור ומחשבה וכן אמרו רז״ל צריך להאריך באחד כדי שימליכהו כו׳ נמצא שאחד המכונה אינו בא״ס ב״ה אלא בספירות ואחד בא״ס ב״ה הוא בהרהור ולא בפה מפני שהרהור ברצוא ושוב:

ז׳אינו גוף צריך שתדע להפשיט הנשמות מהמלאכים ולמעלה הנה השכל הזה השורה על המוח יש ששיעורו הרבה ויש ששיעורו מעט ואינו מצד הגוף שהרי כל בני אדם יש להם מוח אלא מצד זה שהשכל בעצמו ענין לעצמו והנה השכל הזה המשכיל הדרושים והענינים יתרבה ענינו או ימעט לפי מה שיהיה האדם משכיל מפני שהשכל בכח לא בפועל ועתה תצייר שהשכל הזה ימצא בעצמו בלי שיתוף הגוף ותצייר שיש שכל כולל לא ישוער ועוד שהשכל הזה יהיה לו שכונה באבר זולת המוח ויהיו ב׳ אברים בהם יחד והם שני גלגלים להם שכל גדול רחב הנה לא ישתמשו שני שכלים אלו בפה ובאזנים ולא ידבר זה לזה וישכילו זה לזה והנה לפי זה לא יצטרכו השכלים האלו לפה לדבר אלא לאדם שדבורו כלי להוציא רצונו ושכלו לחוץ אל האדם שכמותו אמנם אלו השני גלגלים שהם כדורים ואין להם פה ולשון אמנם יש להם שכל ישכיל את חבירו ויתן כח א׳ בחבירו בשכל והיינו אומרו השמים מספרים וגו׳ אין אומר כו׳ ואחר כך תצייר השכל הזה בלי כלי כלל והוא המלאך אחר כך תצייר שכל כולל שכלים אלו אלו עד אין תכלית והוא הכסא וכיוצא יעלה מדרגה למעלה ממדריגה בספורות וירגיל עצמו להפשיט הגוף:

ח׳ואל תתמה בדעתך שיש אלוה ע״צ המגביל שא״כ נמצאת מחייב מציאותו בדעתך ע״צ הגבול והגשמות ח״ו אמנם תדמה בדעתך חיוב מציאותו לבד והוי רץ לאחור שאם יעלה דמיונך ביותר מזה נמצאת מהרהר באלוה מצד חיוב עצמותו והדמיון יגביל ויגשים לכך תן לד לדעתך מחסום ואל תתירהו יותר מדאי אלא תחייב מציאותו ותשלול השכלתך מהשגתו ושתיהם כא׳ ברצוא ושוב רצוא לחייב המציאות ושוב שלא תגביל וזהו שאמר בספר יצירה ואם רץ לבך שוב לאחור וענין זה אפילו בחיות הקדש והחיות רצוא ושוב ואפי׳ בספירות הנקראות חיות רצוא לחייב המציאות ושוב שלא להגביל וזהו נמי אומרו בזוהר ברח לך אל מקומך ומה אם בספירות נאמר כן כל שכן בנבראים כל שכן ביצורים כל שכן בנעשים וכל שכן במלובשים בחומר כמונו וזהו שאנו אומרים אחד ברצוא ואין יחיד כיחודו בשוב:

ט׳קדמון יש למשכיל ליזהר ולהשמר שלא ידמה שום נמצא קדמון זולתו כלל ועיקר ואפילו הכתר ראש לכל הנמצאים ממנו הוא חדשו והמציאו שכבר קדם אליו העדרו ער שאין סוף חדשו והמציאו ואין שום נמצא קיים במציאותו של שלעולם לא יעדר אלא הא״ס ברוך הוא אמנם מה שנאמר עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד אין הכוונה אלא על התפשטות האצילות קודם גמר ההתפשטות והיינו עד שלא נברא ונאצל העולם שהוא הבינה הנקרא עולם היה המציאות הוא ושמו דהיינו הוא בכתר ושמו בחכמה וא״ס ב״ה לא נכנהו בשום כנוי מעצמו אלא על ידי ספירותיו ושמור העיקר זה מאד ועתה הגם שיאמרו שקדם לשמיטה זו כמה שמיטות לא אכפת לן מאחר שהאמונה תקועה בלבנו שהוא המציא כל נמצא מתחלת הישות הראשון אין בו שינוי כלל לא נוכל לייחס אליו שום שינוי כלל ולכך לא נאמין שנתחדש לו שום חידוש ממה שחדש הנמצאות כלם ח״ו אלא הוא קודם היות כל נמצא והוא אחר היות כל נמצא והוא תמיד במציאותו קיים בלי שנוי וחידוש כלל ואם יצוייר ביטול הנמצאות לא ישתנה לעולם א״כ יקשה שזה שנקרא עילת כל העילות הוא ח״ו חידוש בו שהרי קודם שהעלילם לא נקרא עילת כל העילות ועל דרך זה שאר כל השמות המונחים על צד הנמצאות אמנם יצדק ענין שמעולם אין לו שמות גם עתה אין לו שום שם ולא תאר כלל ומציאותו לא ישתנה ולא נשתנה מעולם והוא מצדו תמיד הוא שופע הטובה ואפילו לא יהיו מקבלים אותה מצד שאין שום נמצא ולא נתחדש לו שם מטיב מצד מקבלי הטובה שגם עתה אין לו שם שיורה על מטיב שהוא תאר ואין בו ומה שרצה עת גלוי הנמצאות הוא מה שרצה קודם היותם שאינו משתנה מרצון אל רצון הוא מה שירצה תמיד שרצונו בלתי משתנה כלל ולעולם רצונו בו והוא ברצונו מעת צאת הרצון ועד עולמי עד ומה שנאמר שנוי העולמות כענין שית אלפי שני הוי עלמא וחידוש העולם והיגבל וחידוש לבנה כאור החמה אין הענין שישתנה הוא מרצונו מרצון אל רצון חס ושלום שמה שרצה בתחלה הוא מה שירצה תמיד אמנם רצונו הוא בסוד השפעתו והופעתו בכתר רצון הרצונות ושם תכלית היותו מטיב לכל ועל ידי האמצעים יתרחקו ממנו ויקבלו השנויים הנמצאים התחתונים וכל אשר יתקרבו אליו יקבלו טובו ויתקיימו לעד ואין השנוי בו ולא בהם מצדו אלא בהם מצד התרחקה והנה אנו מייחלים התקרבות אליו והתדבק בסיבות הקרובות אליו עד קבל טובתו בהופעה גדולה והעולם יחודש לטובה ומה שלא נהיה זה עד עתה לפי שאנו בלתי מוכנים לטובה ההיא וזה כמשל ניצוץ השמש שחשוכי הראות אינן יכולין לסובלו עד יתרפאו מרפוי ראותם וכו׳:

י׳ואם תאמר אחר שהנחנו שתי הנחות הא׳ שאין שום קדימה לשום נמצא אלא כלם מחודשות הב׳ שהוא האחד הקיים שלא ישתנה ולא יעתק מלא פועל אל פועל וכיוצָא אם כן יקשה האיך היה ההעתק הזה שנעתק מלא רוצה להפעיל ולא (התנדב) במציאות הנמצאות אל רוצה בהם וחדשם והרי ענין זה העתק ושנוי מלא רוצה אל רוצה מלא פועל אל פועל בפועל וידעת התשובה השינוי הזה אינו מצד עצמו אלא מצד הנפעלים וקשה אחר שלא היה שום נפעל אלא מציאות אחדותו במה היה העתק שנוי הנפעלים שנפעלו עד עד שנפעלו ולא קודם או אחר ועוד ימצא לפי הטעם הזה שהנפעלים עלים הכריחוהו היותו מוציאם עת ועת לא ואם תאמר נדבה בו קשה עת מתנדב ועת לא מתנדב כדפי׳ הוא העתק ושינוי וענין זה מוקשה ומסוכן ועל הדרוש הזה נאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות ופי׳ הענין הוא ד׳ חלקים יש בחקירה הא׳ מופלא והיינו מה שבין הכתר למאצילו וזה מופלא תכלית הפלאה שלא נודע לתת שום ידיעה אל מה שבינו לבין מאצילו מפני שמגעת החקירה אפילו במאציל הב׳ מכוסה דהיינו הכתר עצמו שהרי אינו מופלא שהרי הוא מחודש ופעל ועכ״ז הוא בלתי מושג ונתבאר בזוהר קצת דהיינו בי״נ תקוניו ושאר פרקים הג׳ התפשטות הכתר בספירות כנשמה ולכן אין השגה בה ולא בבחינת הפעולות הנובעות ממנו בהם הד׳ בספירות עצמן מחסד ולמטה שהחקירה והדרישה מותרת בהם וכמו שאמרו כך שאל נא כו׳ שלח תשלח כו׳ ולכן בא הכתוב בבן סירא ואמר נגד הראשונות אמר אל תדרוש וכ״ש אל תחקור וכ״ש התבונה נגד הב׳ אמר ובמכוסה ממך אל תחקור חקירה אסורה דרישה מותרת וסוד ואלה המלכים אשר מלכו וי״ג תיקוני דיקנא יוכיח שפירש בהם רשב״י נפלאות, כנגד הב׳ שהם מחסד ולמטה אמר במה שהורשת התבונן. כנגד הג׳ אמר אין לך עסק בנסתרות דהיינו סוד תר״ך עמודי אור שהם מתלבשים כנשמה בתוך הספירות:

י״אוצריך שתדע שהודככות המדרגות אלו על אלו הוא כערך הנשמה אל הגוף שא״ס ברוך הוא נשמה לזכות הכתר והכתר נשמה לתיקוניו וכלל התיקונים נשמה לחכמה והחכמה נשמה לבינה והבינה נשמה לדעת והדעת לשש קצוות נשמה למלכות והמלכות נשמה לכסא והכסא נשמה להיכלות וההיכלות נשמה למדורין שהם העשיה הרוחנית והעשיה הרוחנית מתפשטת ונעשית נשמה ל לעשיה הגשמות הם שמים וארץ וכל אשר בם וזה ידענו מצד הקבלה האמיתיות לא מענין החוקרים שעמדו על צד החקירה על קצת מן הקצת:

י״ביעוד צריך לדעת שעם היות שהספירות משתלשלות זו מזו עכ״ז אין האלוה מתבחן לספירות שנא׳ עצמות ונשמות שכתר עלול מא״ס ב״ה וכן נשמה שבכתר עילה לנשמה שבחכמה ח״ו אלא הוא עצם א׳ תכלית אחדות נמצא בכתר ונמצא בחכ׳ ונמצא בכל ספירה וספירה, נם אין אנו יכולין לומר שהספירה כלולות ממנו כדרך שכלולות זו מזו שהרי אין מציאותו ממין מציאת הספירה כדי שיתפס אליהם ונאמר שהם כלולות מעצמותו אמת שהוא נמצא בספירה ופועל בהם כנשמה בתוך הגוף אמנם אינו בכלל איברי הגוף דהיינו מספר עצם הספירה או נכלל בעצמותם ולא זאת בלבד אלא אפילו לתת מספר וחשבון בו ואומר א״ס שבכתר וא״ס שבחכמה וא״ס שבבינה וכיוצא ולעשות בו חשבון ומספר גם זו כפירה גמורה שאין א״ס מתפשט למספר הספירות אלא הוא אחד מיוחד מצד עצמו ומצד ספירותיו ואין הספירה מחייבות בו מספר עם היותם מספר מפני שאינו עצם מתפרד לחלקים וזהו שנאמר חד ולא בחושבן, עכ״ל: