ספר חרדים, ידיעת ה' ד׳Sefer Charedim, Knowledge of God 4
א׳כל מגמתנו בכל תפלותינו ובכל עבודתינו בלמוד התורה ובמעשה המצות אל אדון יחיד ית׳ להמשיך ממנו שפע אל ט׳ ספירותיו שהוא דאור הלבן ולאור התכלת שמחובר ללב להשפיע אלינו וזהו שאמרו במסכת ברכות המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה למטה לעשר ספירותיו למעלה רמז לאדון יחיד שממנו האור זורח וחתימת תפלתינו עלינו לשבח לאדון הכל הוא אדון יחיד כי יוצר הכל הוא. והוא מה שאנו אומרים אחר כך ואנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה כי מלך רמז לאדון יחיד. מלכי רמז לשלש ספירותיו שהם נעלמות המלכים רמז לבי״ע שהם נגלות בערך הנעלמות הקב״ה רוצה לומר כי הוא שורש כל הקדושה והוא מקור הברכות וזהו שצוה רבי אליעזר לתלמידיו מידיו כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים. ובמסכת אבות אמר ודע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך לפני מי אתה עמל כיון אל התורה ומלאכתך כיון אל קיום המצות וכמאמר הכתוב אם בחקותי תלכו שפירושו שתהיו עמלים בתורה ולא אמר אם בחקות תלכו אלא בחקותי כלומר שתשימו לב אל מי שהחוקים שלו וכן במעשה ואת מצותי תשמרו ועשיתם ועל זה נתרעם ית׳ ותופשי התורה לא ידעוני ר״ל דאין נותנין על לב לאדון יחיד הנותן התורה שלפניו הם עמלים וכיון שיעלה האדם על לבו לפני מי עומד ועובד מיד ירתע ויחרד חרדה גדולה לכך אמרו חז״ל כשיעמוד אדם להתפלל יהיה באימה ובפחד וכן בתחילת לימודו וגם בכל מצוה שיעשה צריך שיהיה זע וחרד בשומו על לב לפני מי הוא פועל וכן אמר רשב״י כל פקודא דלאו היא׳ ברחימו ודחילו לאו פקודא היא שהיראה והאהבה בעת הלימוד והתפלה והמצות הוראה שנותן לב לפני מי הוא עומד ומשרת ובלא זה הוא דבר בטל וכמאן דליתיה דמי ומי שלא למד חכמת הקבלה ועובד את ה׳ בתום לבבו אעפ״י שאין מלאכתו שלימה מלאכת ה׳ תקרא בשומו על לב ברעדה אדון יחיד אך אשר למד החכמה הוא מסוכן מאד אם לא ישמר כמפני חרב שלא יחשוב בלבו שיש נשמות בעצמותו ח״ו וזש״ה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכן מצינו לרשב״י ע״ה בעוסקו בעומק החכמה בראש אדרא דנשא אמר לחבריא שומו ידכם בחיקו ושמו ידיהם ופתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן ופירש בסתר בדבר הנסתר הם סבירותיו שהחושב שום רמז גשמות כעושה פסל ומסכה חשוב אוי לו אוי לנפשו אלא הם רוחניות פשוט ואם תאמר למה כל זה העונש והלא לא נתן גשמות בכבה הראשונה אלא בספירותיו הם דמיון מלבוש יש לומר זה פגם גדול במלך גדול ונורא נצחי ומעל בו מעל בדמותו בשכלו שהוא יתברך יעטה מעיל גשמי ח״ו ומי שלא חס לכבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם וארור הוא ומקולל ואין לנו רשות לומר בלבושו אלא מה שאמר הכתוב עוטה אור כשלמה דוגמת אור המתפשט מעצמות השמש ודוגמת אור הנר שבה גון לבן ותכלת כדכתיבנא לעיל וכל גשמיות שנמצא כתוב בתורה הכל משל וחידה לדברים דקים רוחניים מאד וא״ת א״כ מי הכניסנו בתגר זה לא נלמוד חכמה זו כלל י״ל חסרון גדול הוא שודאי אין ראוי להסתכל במלך כשהוא ערום אלא כשהוא לבוש בגדי תפארת כמה דאת אמר ה׳ מלך גאות לבש גאות הם רמז לעשר ספירותיו ודרך רמז אמרו ז״ל האוחז ס״ת ערום נקבר ערום והקשו בגמרא ערום ס״ד אלא ערום מאותה מצוה, ס״ת משל למאציל ב״ה מטפחת רמז לספירותיו זה הוא מי שנותן לבו למאציל ולא שת לבו לספירתו מהו ענשו נקבר ערום קס״ד ערום כאלו לא עשה כלום והקשו ערום ס״ד הא ודאי ליתא דכיון דעבד את ה׳ בתום שכרו אתו אך ערום הוא מאותה מצוה שלא נתן כבוד לתורה והכי נמי בנמשל לא נתן כבוד למאציל לתת לב לבגדי תפארת שהיא עוטה וכמין פרגוד אור והוא עומד אחורי הפרגוד ומתוכה במורא גדול הסתכל במלך ית׳ והכל בעיני השכל לא בעיני בשר:
1