ספר חרדים, ידיעת ה' ג׳Sefer Charedim, Knowledge of God 3
א׳האנשים הצדיקים אור תכלת זה מאיר על ראשיהם ואף על אשר היו חטאים ושבו בתשובה שלמה בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם דוגמת מלאכי השרת דכתיב ויבואו שני המלאכים וירא לוט ושם איתא בזוהר זה לשונו וירא לוט חמא ל לשכינתא וכי מאן יכול למחמי לשכינתא אלא חמא זהרא חד נהיר סלקא על ראשייהו וכדין ויאמר הנה נא אדנ״י באלף דלי״ת כמד״א ובנין שכינתא ההוא נהירו דנהיר קאמר עכ״ל ומינה למוד לו ירא דכתיב נמי גבי אברהם דהכי הוא פירושיה וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם וישתחו וגו׳ והסבה ששורה על ראשיהם מפני שהם חרדים מפניו ית׳ שנא׳ ונובה להם ויראה להם ושם אור זה יראה ומצא מין את מינו וניעור וכן הצדיקים תמיד יראים מפניו שאין מסיחים דעתם ממנו ית׳ ולכך שורה על ראשיהם ולכך נקראו הצדיקים מלאכי השרת כדאי׳ בסוף מסכת קודושין ובסוף פ׳ שני דנדרים מאן מלאכי השרת רבנן ואמאי קרי להו מלאכי השרת משום דמצויינים כמלאכי השרת ופירוש רש״י במלבושים נאים ע״כ והרמז שתמיד יעטו כמעיל חרדה מלפניו כדכתיבנא לעיל זכר לדבר חרדה ילבשו ועליהם אמר דוד ברכו ה׳ מלאכיו כדאיתא בזוהר ובמדרש ובכמה דוכתי בזוהר מפורש שמאיר אור זה על ראש הצדיקים ועל זה נאמר וה׳ בראשם ועכשיו הדבר נסתר ולעתיד יהיה נגלה דכתיב וה׳ עליהם יראה וגם בעולם הזה אחר הפרד הנשמות מן הגוף בבואה אל גן עדן עליהם יראה האור הזה לעיני כל היושבים שם וזהו שאמרו ז״ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם לא אמרו עטרות אלא עטרותיהם שכבר היו עליהם בעולם הזה בהסתר וראיה שגם על ראש בעלי תשובה מאירה ממר עוקבא שהיה בעל תשובה והיתה מאירה על ראשו כדאיתא בסוף פ׳ חמישי דשבת ובסוף פרק שלישי דסנהדרין שלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלם וכתב שם רש״י ז״ל לדזיו ליה כבר בתיה כמשה שהוא בן בתיה לפי שמקרין אור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה לשון אחר כבר בתיה כמשה שהוא בן בית דכתיב בכל ביתי נאמן הוא. לדזיו ליה על שם שהיה חכם וכתיב חכמת אדם תאיר פניו ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה ונתן עיניו באשה אחת ועלה בלבו מינא ונפל בחולי ואשת איש היתה לימים נצרכה אותה אשה כלום ממנו ומתוך דוחק׳ נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרו ליה נתן דצוציתא במסכת שבת על שם נצוצין דנורא הכא נמי להכי כתבי לוה הכי על שם האור שהיה זורח על ראשו עכ״ל בסנהדרין. וכן כתבו נמי בתוספות בשבת וא ואע״פ שהאור נסתר ל לעיני המון העם לחסידים הקדושים היה נגלה בזמן הגמרא ומי שיודע בעצמו שהוא צדיק גמור אוב על תשובה גמור צריך שיהיה תמיד בישוב ובכובד ראש ונותן לב על אור הזה שעל ראשו כי מה היתה לו ואם אינו רואה אותה בעיני בשרו תהיה האמונה חזקה בלבו כעין ראיה והרי אתה רואה במלכותא דארעא הגינ״י שאשרוש שיש על ראשיהם כובע לבן הוד מלכות על גבי הכובע שלהם והם מתפארים בו ונכבדים בעיניהם וזהו פירוש שני בפסוק החכם עיניו בראשו שכתבתי לעיל והכי מפורש בפ׳ בלק בזהר בדרש הינוקא וז״ל פתח ואמר החכם עיניו בראשו וכי באן אתר עיניו דבר נש אלא בראשו דילמא בגופיא או בדרועיא דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בנילווא דרישא ד׳ אמות מ״ט דשכינתא שריה על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילא ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבין ועל דא החכם עיניו בראשו ולא באתרא אחרא עכ״ל וסיפיה דקרא והכסיל בחשך הולך יפורש לפי דרך זה על רוח הטומאה הנקרא חשך כמפורש בזוהר בכמה דוכתא חופפת על הרשע מראשו ועד רגליו ועל זה עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם:
1