ספר חרדים, מצוות לא תעשה א׳Sefer Charedim, Negative Commandments 1

א׳מצות לא תעשה מן התורה התלויות בלב ואפשר לשומרם בכל יום:

ב׳(א) דבור שני של עשרת הדברות לא יהיה לך אלהים אחרים על פני פירוש שלא להעלות על לב שיש אלוה זולתי ה׳ ממנין תרי״ג לרמב״ם ולרמב״ן ולרשב״ץ:

ג׳(ב ג ד ה) דבור עשירי של עשרת הדברות לא תחמוד כי׳ ובדברות אחרונות כתיב לא תחמוד אשת רעיך ולא תתאוה בית רעיך ובין אאשת איש ובין אקרקעות ומטלטלין איכא תר לאוין לא תתאוה ולא תחמוד וכשישתדל ליקח הקרקע או המטלטלין מחבירו שלא היה בדעתו למוכרן אלא שהפציר עליו או הרבה עליו רעים או הרבה לו דמים עד שלקחו אז עבר על לא תחמוד דאין חימוד אלא על ידי מעשה אבל על לאו דלא תתאוה משגמר והסכים בלבו להשתדל בכל עוז לקנותו ממנו מיד עבר דאין תאוה אלא בלב בלבד וכן באשת איש אם נתן עיניו לא לניאוף אלא ליקח אותה לו לאשה בהתר והשתדל במיני תחבולות עד שגרשה בעלה ולקחה הוא לו לאשה עבר על לא תחמוד ומשגמר והסכים בלבו לעשות התועבה הזאת עבר על לא תתאוה ויש אומרים שעל עון זה נחתם גזר דינם בבית שני הכי איתא במכילתא והכי כתב הרב מגיד משנה ורשב״ץ הרי לנו החמדה ותאוה ממנין תרי״ג, בממון ובאשת איש וב׳ אחרים ענפי מצוה:

ד׳(ו ז) השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך אמרו רז״ל כל מקום שנאמר השמר פן ואל הרי זה לא תעשה והרי כאן שני לאוין הזהרנו בזה לזכור את השי״ת בכל עת וחייב אדם לקנות לנפשו תמיד הנהגות המתחייבות מן הזכירה כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות ותקון המדות שנאמר בה׳ יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל עכ״ל רבינו יונה. וכתבו המקובלים כי השם הקדוש יש לו י״ב צירופים והשי״ת מנהיג עולמו בהם י״ב שעות דיום וי״ב דלילה וצוה שלא נשכחהו בשום שעה בהם ולא בחלקי השעה שהם אלף ושמונים חלקים וכן ה׳ עולה אלף ושמנים כיצד, יו״ד עולה עשרים עשרים פעמים עשרים הרי ארבע מאות וכן בגלגל הה״א שעולה ששה והה״א השנית ששה הרי י״ב עשרים פעמים י״ב הם מאתים וארבעים וי״ו שעולה כ״ב עשרים פעמים הם ארבע מאות וארבעים הרי סך הכל אלף ושמונים נגד חלקי השעה והוא יתב׳ אין מסיר השגחתו אפילו בחלק א׳ מהם פן יחרב העולם גם אנחנו ישראל בחיריו עבדיו ובניו צונו שלא נשכחהו חלק מהשעה אלא לפניו לעמוד כדכתיב חי השם אשר עמדתי לפניו הרי זו מצוה אחת ממנין תרי״ג, והשנית ענף מצוה:

ה׳(ח ט) שלא לשכוח מעמד הר סיני הנורא שנתן לנו שם אלהינו את התורה אלא יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים שנאמר השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו וגו׳ יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב, רמב״ן, א׳ ממנין תרי״ג, והשנית ענף מצוה:

ו׳(י יא) גם בכלל לאוין אלו השוכח דבר מלימודו דאמרו ז״ל במס׳ אבות דעובר בשני לאוין אלו ואמרו יכול אפי׳ תקפה עליו משנתו ת״ל ופן יסורו מלבבך עד שיסירם מלבו ע״י שהוא בטל מן התורה ואינו הוגה בה תמיד רבינו יונה וסמ״ג: ענפי מצוה:

ז׳(יב) שלא להסיר ממלבבינו הרע שעשה לנו עמלק שנאמר לא תשכח וכשיהיו לנו כח ננקם ממנו רמב״ם סמ״ג רשב״ץ ממנין תרי״ג:

ח׳(יג) זכור אל תשכח את אשר הקצפת י״ל דלא לדור המדבר לבד צוה כ״א גם לדורות כדי שנבוש מפניו וק״ו שיש לנו לזכור מעשנו ולהכלם, ממנין תרי״ג:

ט׳(יד) שלא לשכוח צרעת מרים כדי שנזהר מלשון הרע שנאמר השמר בנגע הצרעת וסמיך ליה זכור את אשר עשה ה׳ אלהיך למרים, רמב״ם רשב״ץ, ממנין תרי״ג:

י׳(טו) שלא להתגאה שנא׳ פן תאכל ושבעת ורם לבבך פן קאי אורם לבבך וארז״ל דהוי כעובד ע״א והוא בנדוי מפי חכמי הגמרא דאמרי בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח אפי׳ מקצתה מי זוטר הא דכתיב תועבת ה׳ כל גבה לב סמ״ג, וסמ״ק למדה מהשמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך ממנין תרי״ג:

י״א(טז) ולא ירים לבבו כתב רבינו יונה הוזהרנו בזה להסיר מנפשותינו מדת הגאוה שלא יתגאה הגדול על הקטן ואפי׳ המלך יהיה שפל רוח כמאמר דוד המלך ע״ה ה׳ לא גבה לבי ולא רמו עיני, ענף מצוה:

י״ב(יז) שלא לכעוס אלא יהיה לבנו רחב לסבול כל מיני צע׳ ודעתינו מיושבת עלינו בגמרא אמר דהכועס כעוב׳ ע״א וע״ז הזהיר לא יהיה בך אל זר ובזוהר פרשת תצוה אפקוהו נמי מן התורה דכתיב אלהי מסכה לא תעשה לך דע״י הכעס מסתלקת ממנו הנשמה ונקרא טורף נפשו באפו ושורה במקומה רוח הטומאה וקשה לפרוש וסמיך ליה את חג המצות תשמור זו מצות עשה וחג המצות רמז לנשמה הקדושה שבך שמור אותה יפה שתהיה תמיד בנחת כדי שלא תסתלק ממך ופירשו מצה לשון מצה ומריבה שלא תחוג הנשמה ולא תשמח כי אם בנצחך היצר הרע הנקרא חמץ ומינה דלא תצטער כי אם כשינצחך דמילי דהאי עלמא כלא חשובין ואמר אליהו ז״ל לר״י אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטא ור״ע הי׳ אומר בתפלתו בכל יום יהר״מ שלא אכעוס היום ולא אכעיסך כדאיתא בפרקים שחבר ואמרו נח בדבורו נח בהילוכו נח במעשיו איש צדיק איקרי ואמרו כל נייחא מסט׳ דקדושה כל רוגזא מסטרא דמסאבא והנה הלב היכל לשכינה דכתיב אהל שכן באדם וכתיב כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך ופירוש רשב״י מחניך רמ״ח איברים בקרב היינו הלב שבאמצע הגוף נמצא הכועס מכניס צלם בהיכל ומגרש ממנו השכינה לכן כל איש יחרד ולא יכעוס לא עם גוי ולא עם ישראל לא על גזל ואונאה ולא על מניעת כבוד שלא יכבדהו או אפי׳ יחרפוהו ויגדפוהו אלא תהא דעתו מיושבת עליו ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו, ענף מצוה:

י״ג(יח) לא תנסו את ה׳ כלומר שלא יאמר אעשה מעשים טובים ואראה אם יגיע לי טובה מה׳ רק במעשר שרי דכתיב עשר בשביל שתתעשר וכתיב והביאו את המעשר ובחנוני נא בזאת רמב״ם סמ״ג ורשב״ץ, ממנין תרי״ג:

י״ד(יט) לא תשנא את אחיך בלבבך הוזהרנו בזה להסיר מלבבנו השנאה כי מעוללת פשעים רבים לשון הרע דשקול כחייבי מיתות ב״ד ורכילות ודרישה רעה ושמחה לאד וגרמת נזקים לחברים עכ״ל רבינו יונה ואמרו ז״ל איזהו שונא כל שלא דבר עמו ג׳ ימים ממנין תרי״ג:

ט״ו(כ כא) לא תקום ולא תטור אמרו ז״ל איזו היא נקימה אמר לו השאיל לי חפץ פלוני אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני אתה איזו היא נטירה אמר לו אני משאילך ואיני כמותך שלא השאלתני אלא צריך שימחה הדבר מלבו לגמרי ואין העונש בזה על הדבור אלא על נטירת הלב, רבינו יונה ממנין תרי״ג:

ט״ז(כב) שלא לפנות אחר ע״א כמחשבה ושלא להרהר בה ולא בדבר מדבריה דכ׳ אל תפנו אל האלילים ופירשו אל תפנו אל מדעתכם רמב״ם סמ״ג סמ״ק ממנין תרי״ג:

י״ז(כג) שלא לגור מדברי נביא השקר דכתיב בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו וזה נוהג גם בזמן הזה מן מ״ה המייראים את ישראל על אמונת אלהינו, סמ״ק:

י״ח(כד) לא תשא שמע שוא תרגומו לא תקבל הזהיר שלא לקבל ולהאמין רע על חבירו ובשעה שדוד המלך ע״ה האמין לציבא ואמר למפובושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצאת בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות מיהו אעפ״י כן אם יאמרו לו פלוני רוצה להורגך ולהזיקך יש לו לחוש ולהשמר וכן אמרו רוצה פלוני להרוג או להזיק פלוני יש לו להודיעו שישמר, סמ״ג ממנין תרי״ג: ובכלל אזהרה לדיין שאם שגג ושמע דברי אחד מבעלי דינין קודם שבא חבירו שירחיק הדבור מלבו ולא יאמין כלל ובבואם לפניו שניהם יהיו שוין לפניו:

י״ט(כה) שלא להיות צדיק בעיניו שנאמר אל תאמר בלבבך בצדקתי וגו׳ ע״מ:

כ׳(כו) וערפכם לא תקשו עוד אחר שהזהיר בעשה לאהוב התוכחות והמוכיחו מדכתיב ומלתם את ערלת לבבכם כדלעיל חזר והזהיר בלא תעשה דכתיב בתריה וערפכם ונו׳ סמ״ק ע״מ:

כ״א(כז) לעקור מנפשותינו מדת האכזריות לפיכך אע״פ שצוה לא תקפוץ את ידך מליתן צדקה לפי שהיה אפשר שיתן ולבו אכזר על העני לפיכך חזר וצוה לא תאמץ את לבבך אלא תתן ברחמנות ר״י סמ״ק סמ״ג רמב״ן רשב״ץ ממנין תרי״ג:

כ״ב(כח) לעקור מנפשותינו מדת צרות העין אלא נותן הצדקה בנדיבות וטוב עין שנאמר ולא ירע לבבך בתתך לו כל הרבוים הנז׳ ממנין תרי״ג:

כ״ג(כט) ולא תתורו אחרי לבבכם הזהירנו בזה שלא נחשוב לעשות עבירה או כל דבר פשע ושלא להרהר בדברי מ״ה המסיתים פן יכשל וימשך אחריהם ואחר שהשי״ת רואה כליות ולב איך יעוז אדם פניו לטמא לבו רמב״ם ר״י סמ״ק ממנין תרי״ג:

כ״ד(ל) ונשמרת מכל דבר רע פירשו רז״ל שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה ואע״פ שאינו מהרהר כדי לעשות, רבינו יונה׳ ממנין תרי״ג:

כ״ה(לא) כי תאמר בלבבך רבים הגוים כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב וגו׳ לא תירא מהם הוזהרנו בזה שאפילו יראה האדם הצרה קרובה לא יתייאש מן הרחמים אלא יקוה ישועות ה׳ רבינו יונה, ענף מצוה:

כ״ו(לב) לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא הוזהרנו בזה שנאמין שלא יקרנו נזק כשנשפוט משפט צדק ולא נכיר בו פנים ע״ד ש שאמרו שלוחי מצוה אינן נזוקין וז״ש כי המשפט לאלהים הוא כלומר שלא יבאכם נזק בסבתו רבינו יונה ממנין תרי״ג (לג) לא תחנם אסור לספר בשבחו של עכו״ם ואפי׳ לומר כמה נאה עכו״ם זה בצורתו ק״ו שלא יספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר לא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק בו וללמוד ממעשיו הרעים עכ״ל הרמב״ם למדנו מדבריו שעקר המצוה תלויה בלב ע״מ:

כ״ז(לד) שלא לאהוב מסית שנאמר לא תאבה לו ודרשו רז״ל לא תאהוב לו ואסור לאהוב עכו״ם אם אותו עכו״ם הסיתו מימיו: סמ״ק ממנין תרי״ג:

כ״ח(לה) לא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו הוזהרנו בזה שלא לחמול ולרחם על המחטיאים והמכשילים בני אדם ואז״ל כל הנעשה רחמני על האכזרים סוף נעשה אכזרי על הרחמנים, רבינו יונה:

כ״ט(לו) וקצותה את כפה לא תחוס עינך הוא הדין שלא לחוס על מי שמחוייב שלא יאמרו בשגגה בא לידו מה לנו להכותו או לענשו, סמ״ק:

ל׳(לז לח) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו למדנו מזה המקשה לבו ונמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין שהם השמר פן ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הוזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטאו המקשה לבו מלהלוות וצר עין נקרא בליעל כמו שנקרא נבל כדכתיב אל איש הבליעל הזה אל נבל על שהיה צר עין שאמר לעבדי דוד ולקחתי את לחמי וגו׳. רבינו יונה, אחת ממנין תרי״ג והשנית ענף מצוה: