ספר חרדים, מצוות עשה ז׳Sefer Charedim, Positive Commandments 7
א׳מצות עשה מן התורה התלויות בראש הגויה:
1
ב׳(א) מצוה על האב למול את בנו שנאמר ביום השמיני ימול בשר ערלתו, ממנין תרי״ג:
2
ג׳(ב) לא מל אביו אותו מצוה על ב״ד למולו שנאמר המול לכם כל זכר ענף מצוה:
3
ד׳(ג) נתעלם מב״ד ולא מלו אותו כשיגדל הוא חייב למול את עצמו וכל יום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול עצמו הרי זה מבטל מצ״ע שיש בה כרת דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה כו׳, ענף מצוה:
4
ה׳(ד) מצוה על הרב לימול את עבדיו יליד בית ומקנת כסף שנאמר ימול יליד בית ומקנת כסף, ענפי מצוה:
5
ו׳(ה) מצוה על ב״ד למול הגרים שנתגיירו, ענף מצוה:
6
ז׳(ו) מ״ע לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה שנאמר כי יקח איש אשה וגו׳ כדיליף במסכת קידושין, ומי שנשא אשה מבלי שיקדשנה תחלה ביטול עשה זה ממנין תרי״ג:
7
ח׳(ז) מ״ע לפרות ולרבות שנאמר פרו ורבו היו לו בנים ומתו לא יצא י״ח אלא אם כשימות הניח מחלציו בן ובת אז קיים המצוה וכן אם מתו הבנים והניחו אפילו הבן מהבת והבת מהבן קיים המצוה, ממנין תרי״ג:
8
ט׳(ח) מ״ע לקיים אדם עונתו ואף כשאשתו מעוברת הוא מצווה במצוה זו שנאמר ושמח את אשתו ואיכא נמי בהא מל״ת דכתיב ועונתה לא יגרע ממנין תרי״ג לסמ״ק:
9
י׳(ט) מצוה שיפרוש האיש מאשתו סמוך לוסתה שנאמר והזהרתם את בני ישראל מטומאתם אם רגילה לראות ביום פורש כל היום ואם רגילה לראות בלילה פורש כל הלילה, ממנין תרי״ג לסמ״ק:
10
י״א(י) היה משמש עם הטהורה והרגישה שפירסה׳ נדה חייבת היא לומר לו ואסור לו להתנועע או לפרוש בקישוי אלא ימתין עד שימות האבר דאמרינן פרק ב׳ דשבועות דזו היא מצות עשה שבנדה ויליף לה מדכתיב ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא עליו׳ ממנין תרי״ג לסמ״ק ורשב״ץ:
11
י״ב(יא) מצוה על האיש שיפרוש מאשתו מלבוא עליה אם נמצא בה דבר ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וכן אם מגרש אותה על איזו סבה הוא מצווה שלא יוציא אותה אלא בגט כדת משה וישראל, ממנין תרי״ג:
12
י״ג(יב) מצוה ליבם אשת אחיו שמת בלא זרע שנאמר כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו יבמה יבא עליה ממנין תרי״ג:
13
י״ד(יג) להיות קדושים מנה הגאון ופירש רמב״ן בחומש קדושים תהיו זהו שאמרו רז״ל קדש עצמך במותר לך לכך אחר שאסרה התורה מאכלות אסורות חזר ואמר והתקדשתם והייתם קדושים כלומר לא יאמר אדם הרי פירשתי ממאכלות אסורות ודי לי ובמותר אהיה בסובאי יין בזוללי בשר למו וכל ימיו חגים ולהוט אחר מעדני עולם לכך נאמר והתקדשתם כלומר שיקדש עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש ויזכור רעות הנזכרות ביין בתורה בנח ובלוט ובגמרא נזכר שמביא לידי שפיכות דמים וגם ישמר מהתגאל בריבוי אכילה גסה וישמר מן הדבור הנמאס והיתר אע״ף שאינו נמאס אחר שאסר בתורה העריות חזר וכתב קדושים תהיו שלא יאמר הרי פרשתי מן העריות ויהיה להוט אחר אשתו ומצוי כתרנגולים או בנשיו הרבור לכך צוה קדושים תהיו והוא ציווי כללי שיפרוש מן המותרות ימעט במשגל ולא ישמש אלא כפי הצריך לקיום המצוה ממנין התרי״ג לגאון ורבינו שלמה גבירו״ל:
14
ט״ו(יד) על הכהנים הוסיפה התורה קדושה מעל ישראל דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם זו מ״ע שיפרשו מנשותיהם שאסורים עליהם בלאו והם גרושה ואפי׳ היא גרושתו והזונה והחללה שאלו אסורות אפי׳ לכהן הדיוט, ממנין תרי״ג לרשב״א, אמרו בגמרא פ״כ דיבמות הבא על יבמתו צרתה קיימא עליה בעשה פירוש מדכתיב יבמה יבא עליה דרשינן התם עליה ולא עליה ועל צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ממנין תרי״ג לרשב״ץ:
15