ספר חרדים, מצוות עשה ו׳Sefer Charedim, Positive Commandments 6
א׳מצות עשה מן התורה התלויות ברגלים ואפשר לקיימן בכל יום:
1
ב׳(א ב) אחד מן הענפים של מצות כיבוד אב ואם שחייב אדם לעמוד בפני אביו או אמו מלא קומתו ורב יוסף שהיה סגי נהור כי היה שומע קל כרעא דאמיה הוה קם ואמר איקום מקמי שכינה דקא אתיא הכי איתא בפרקא קמא דקדושין וכתב שם המרדכי דאפי׳ מאה פעמים ביום חייב לקום מפניהם ענפי מצוה, ונראה דגם בכבוד של קימה זו חייב אדם בזקנו וזקנתו ובעל אמו ואשת אביו וכלהו כדכתבנו לעיל דחייב בכבודם כשישלחנו אביו או אמו לאיזה דבר מצוה לרוץ בזריזות כדכתיב נפתלי אילה שלוחה כדלעיל ריש פרק רביעי:
2
ג׳(ג ד) מצ״ע שיקום אדם מלא קומתו מפני חכם כשבא בארבע אמותיו אע״פ שאיננו זקן שנאמר והדרת פני זקן וקבלו רז״ל דפירוש זקן זה היינו חכם והוא לשון נוטריקון זקן זה שקנה חכמה ופירשו המפרשי׳ דהידור היינו בדברים לדבר לו בלשון כבוד ואדנות וענוה לכפוף ראש לפניו, ענפי מצוה:
3
ד׳(ה ו) לקום מלא קומתו מפני זקן אפי׳ אינו חכם וכן מצוה להדרו שנאמר מפני שיבה תקום והדרת ופירשו התוספות וסמ״ג דתקום נדרש לפניו ולאחריו כאלו אמר מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן. ושיעור שיבה שבעים שנה ואמרו בגמרא מפני שיבה כל שיבה במשמע אפי׳ זקן אשמאי ומצאתי בפירושי הגאונים כתיבת יד דאשמאי היינו גוי וראיה לדבר שאמרו שם ר׳ יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי וכן פירש הרב רבינו אליעזר ממיץ ודחו האחרונים פירוש זה ואמרו דר׳ יוחנן מפני דרכי שלום היה קם ולא מדין תורה ורש״י פירש אשמאי ישראל רשע וגם פירושו דחו האחרונים דהא כתיב שאת פני רשע לא טוב ופירשו אשמאי כדפירש רבינו תם דהיינו אדם בור עם הארץ מלשון והאדמה לא תשם דתרגומו לא תבור והרגיל במצות אלו יזכה ליראת שמים דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה ויראת מאלהיך הכי איתא במדרש רבה ובירושלמי והביאו הריטב״א בפ״ק דקדושין, ענפי מצוה, וכל ארבעה ענפים בכלל מצוה אחת ממנין תרי״ג:
4
ה׳(ז) לקום מפני ספר תורה למדוה רז״ל מקל וחומר מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן. ענף מצוה:
5
ו׳(ח) כבר כתבנו למעלה דמצות עשה שהיודע לחבירו עדות שיעיד לו בב״ד וכתב סמ״ג ורשב״ץ דמצוה שיאמר העדות מעומד שנאמר ועמדו שני האנשים כדאיתא בפרק שבועת העדות ע״מ:
6
ז׳(ט) לבקר חולים ולהשתדל עליהם בכל מה שהם צריכין שנאמר והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה ואמר ילכו זו ביקור חולים וכל שאינו מבקר חולים כאלו שופך דמים ענף מצוה:
7
ח׳(י) בכלל ג״ח ללוות האדם היוצא לדרך וכל שאין מלווהו כאלו שופך דמים דכתיב ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו וקבלו מסיני פי׳ פסוק זה לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא דאיגוהו ופטרנוהו בלא לויה ושיעור לויה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר שיוצא ממנה דהיינו שבעים אמה ושיריים חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכל מי שמלוין אותו אפי׳ בעיר ואפי׳ ד׳ אמות אינו נזוק. ושכרה אין לה שיעור הכי איתא פרק בתרא דסוטה והביאוה הפוסקים, ענף מצוה:
8
ט׳(יא) וכן לויית המת בכלל גמילות חסדים ועיקר המצוה ללות אותו עד שיקבר וכל שרואה את המת ואינו מלוהו אפי׳ ד׳ אמות עונשו גדול כמחרף ומגדף את ה׳ שנאמר לועג לרש חרף עושהו הכי איתא בפ״נ דברכות והביאו הפוסקים. ענף מצוה:
9
י׳(יב) מצות כסוי הדם ביד ולא ברגל דהקיש הכתוב ושפך וכסה במה ששפך יכסה ולא ברגל שלא יהיו המצות בזויות עליו ולאו הבא מכלל עשה עשה ענף מצוה:
10
י״א(יג) מצות ברכת כהנים בעמידה דקבלו מסיני כה תברכו בעמידה ענף מצוה:
11
י״ב(יד) מצות התפלה שהיא מן התורה כדכתיבנא ל לעיל למדו רז״ל שהיא בעמידה דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל כדאיתא במסכת ברכות ובסוף מסכת חולין, ענפי מצוה:
12
י״גמצות עשה מן התורה התלויות ברגלים ובכל הגוף ובזמן:
13
י״ד(א) חייב החתן להתייחד עם אשתו שנה ראשונה שלא יצא מחוץ לעיר שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת וכתב בספר החינוך דמצוה זה נוהגת בכל מקום ובכל זמן ולא תימא דכשהיו יוצאים למלחמה בלבד נאמרה וכן מש משמע לשון רשב״ץ וכולהו רבוותא מנו אותה ממנין תרי״ג:
14
ט״ו(ב) במצות סוכה יש שתי צוואת אחד תלויה בידים היינו עשייתה והשנית הישיבה בה ותלויה ברגלים והיא עקר מצוה וגמר שלה דכתיב בסכות תשבו שבעת ימים לכך אין מברכין בשעת עשייתה לעשות סוכה אלא בשעת הישיבה כדי לישב בסוכה ממנין תרי״ג:
15
ט״ז(ג) לחלוץ אשת אחיו מ האב כשמת בלא זרע ואינו רוצה ליבמה שנאמר וחלצה נעלו מעל רגלו ממנין תרי״ג:
16