ספר חרדים, מצות התשובה ד׳Sefer Charedim, The Commandment of Repentance 4
א׳דברי כבושין תנן בפרק שלישי דתענית שביום התענית היו מורידין לפני התיבה זקן ואומר לפניהם דברי כבושים ופרש״י דברים שכובשים לבו של אדם להחזירו למוטב ונראה שזהו שאמר הנביא בנבואת התשובה קחו עמכם דברים פירושו כמו שמע בני וקח אמרי שישמע דברי זקן ויעשו הדברים רושם בלבו ושב ורפא לו שדומה החוטא לחולה שנתעלף וזורקין על פניו מים וחוזר לאיתנו ואין מים אלא דברי הגדה שנאמר הוי כל צמא לכו למים דברים שמושכים לבו של אדם כמים וז״ש שמעו ותחי נפשיכם וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים:
1
ב׳המאכסן המלך, בביתו כמה מכבד הבית ומרביצו והואיל ולבות בני ישראל הם ביתו יתברך ראוי לכבדן מכל אבן ועפר הרהורי עבירות ומחשבות בטלות ולהרביצן במים טהורים מי שושנים הם דמעות עינים גם לרחצן כדרך שרוחצין הרצפה לפני המלכים וימנע רגל זר ערל מטונף הוא יצ״ה כדאיתא בזוהר דהיינו דכתיב הוקר רגליך מבית רעך שרגליך הוא היצר המרגל הארץ הלזו ר״ל האדם שהוא מאדמה חושב ללכדו רעך זה הקדוש ברוך הוא כדכתיב רעך וריע אביך אל תעזוב לשון חברה שאינו בודל ממך כריע וחבר תמיד לך גם בענוה מתנהג עמך דבכל מקום שמצינו גדולתו של הקב״ה מצינו ענותנותו ובכל חכמי הגוים מאין כמוך אבל בחכמי ישראל הגדולים לעשות כמעשהו כדאיתא בזוהר ועוד רעך לשון רצון ורעוא שאוהבך בחבה רבה ולכך גם אתה אל תעזבהו והוקר ומנע רגל שונאך המרגל בך ומבקש את נפשך ובית רעך היינו לבך ונשמתך כשם שצריך להתחזק לקבוע דירתו בארץ ישראל כך למעלה מזה צריך להתחזק לקבוע רוב יומו ולילו בבית הכנסת ובבית המדרש יראה לו מרגוע ומנוח ושמחה כדאמרו החכמים בתי כנסיות ובתי מדרשות פרדס הצדיקים ומאסר הרשעים. ראוי לבן להטעים לאביו ולאמו מטעמים כאשר אהב וק״ו לאבינו שבשמים שראוי לנו להסתכל בתורתו אשר הורנו ולעשות בחבה כל אשר חפץ ואהב והנה חבב שיקום יצירו חצות לילה להתבודד עמו בדבקות נשנם מתנינו לעשות ככה ויהי מרגוע לנפשינו ושמחה רבה וכן מצות הצדקה וכן כל מצוה ומצוה בשמחה גדולה יותר משמחת ג״ע כי מה לנו מן הזמן אם לא רצונו אשרי המתאמץ באהבה וזריזות לרצותו. דע בן אדם כי בכל יום הבא לקראתך הוא נסיון חדש לך שכך אמרו בכל יום ויום מתחדש יצרו של אדם עליו לכן מתחלת כניסת היום השכם והערב לביתו של המלך והתחנן לו שיהיה בעזרתך בצרת נסיונך שלא תכעיסנו תכנס ל לשלום ותצא לשלום וכן בתחלת השבוע כמו שסדרו בהבדלה הבאים לקראתנו לשלום חשוכים מכל חטא ופשע וכו׳ וכן בתחלת החדש וכן תחלת השנה וע״ז נאמר אשרי אדם מפחד תמיד יהיו כל דבריך כבוד גדול ופיוס לבורא וגם לברואיו מיראתו לקטנים ולגדולים לרעים ולטובים בלב נקי בר ושפל וסבלן בכתף תשא תדמה כי אתה מן הפועלים אשר בכתף ישאו ויותר מהמה כשור לעול וכחמור למשא הוי ממתין הסבל לעת בואו פתאום ולא תבעט כי יהיה בעיניך חידוש תדמה כי כסות אורו יתברך עליך תעטה בו כשלמה ולכל ישראל שתדבקהו לעבודתו יתברך תדמה לכסות בשלמתו יתברך והזהר פן תלכלך בגד המלך בחטאות אי נמי פן יסיר בגדו מעליך ותהיה ערום ממנו ואל תקרע בגדך בחמתך דהוי כעובד עבודת אלילים הואיל והאדם חומר אינו רואה בעינו במושכלות אלא במורגש העידו הבורא בשתי אותיות עליו אחת בבשרו ברית ואחת בתפילין ובשבת השבת אות היא וראוי שלא יחסר אלו שתי אותות לאותות עבותות אהבה כשם שהכעס אסור כך העצבון מן האבק שכל עבירה יש לה אבק כדאמרו ז״ל אבק רבית אבק ל״ה והלל הזקן כשהלך אדם אחד לנסותו אם יכעוס לא כעס ולא נתעצב אלא ראוי לאדם ליקח בנחת כל אשר יבא עליו לכל הדברים אשר ישמע לשתוק ולומר גם זו לטובה בשמחה. הדברים בטלים בברית הלשון כזרע לבטלה בברית המעור דמי. ועל דא כתיב הוגעתם את ה׳ בדבריכם שפירשו רבותינו ז״ל שאמר הקב״ה אני גוטל העולם ואינו יגע בדברים בטלים אני יגע ולמה יהיה אדם עז פנים וייגע בוראו חלילה לכן אל יוציא מלה מפיו לבטלה אלא תורה או עבודה או הודאה או שלום. מי שאבד לו פרח היתכן שבעצבונו וכעסו ישבר כלי ששוה אלף פרחים לא יעלה על דעתך ואתה בן אדם ידעת כי נשמתך מושב אלהים בכעסך ועצבונך יסתלק ואיך תעצב על חיי שעה ותאבד חיי עולם לכן סבול בשמחה כהלל כל הבא עליך ולא תעזוב את מלכך ויהי זאת נחמתך כי בו תדבק והוא יאר פניו אליך ואתה אליו יתברך. אע״פ שצריך להזדרז להוציא מחלציו זרע יעבוד את אדוניו. ביותר צריך להזדרז להיות הוא נטע נעמן נאמן נחמד למראה בעיני ה׳ במעשיו הטובים אז ייטב בעיני אדון הגן להוציא נטיעות אחרות כמוהו ממנו יהיה ולזה אמרו עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים דכתיב אלה תולדות נח נח איש צדיק וגו׳ ואח״כ ויולד נח. אם תרצה להיות צדיק טוב מרכבה ליסוד שקלקלת צ״ל גם זו לטובה ולדון לכף זכות ולדבר טוב ולשתוק מדבר רע כלל ואם ח״ו שחת זרע בברית המעור לא תוסיף להשחית ישראל בברית הלשון, בקללה ב״מ אדרבא ברך ולמד סנגוריא לכפר ולמד ילדי ישראל תורה ויראת ה׳ ברחמים הואיל ונפש כל ישראל עצם אחד כדאמר שבעים נפש בהצדיק אדם נפשו בכל ישראל יעשה. רושם ובו יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל וכן בהחטיא נפשו בכל ישראל יעשה רושם לכן תתעורר נפשך בכוונה גדולה לשוב בתשובה ותכוין שעמך ישובו כל זרע ישראל והיינו שובה ישראל בלשון יחיד והדר כתיב קחו עמכם דברים ושובו בלשון רבים ולכך מסיים כי שב אפי ממנו ופירשו רז״ל אפילו האחד שישוב ישוב חרון אף ה׳ מכלם מן הטעם הנזכר כי גורם שכולם יהרהרו בתשובה אפשר דהיינו דכתיב אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו נמצא מזכה אחרים עמו. אור פני מלך חיים שורה על ראשך שתוק מאימתו וכי תדבר עמו תדבר והשומע ישמע נמצאת תמיד דבק בו יתברך ותמיד מתבייש ממנו במחשבה בדבור ובמעשה ועל פיו תצא ותבא תישן ותשכב (תעיר) [תמיד] וכל מעשיך יהיו לשם שמים חשוב כל עסקי העולם כאלו אתה ממשמש בחול כשתמצא מרגלי׳ תקחנה היא עשיית רצון הבורא וכן אמר המשורר ומה לי מזמן אם לא רצונך ואם אינך מנתי מה מנתי אל יהי בעיניך כבודו וקלונו ועשרו ועניו למאומה כי תמצא המרגליות אז תעלוז כי זה המכוון ונשלם ויהי רמ״ח איבריך ושס״ה גידיך צבור בעיניך והלב והלשון שליח צבור ובקול גדול שישמעו כלן תברך ותתפלל כמו שאמרו צריך להשמיע לאזנו אך לא ישמעו תפלת לחש אחרים. איך תכעוס ובכעסך תוציא נשמתך היקרה ותשכון במקומה רוח רעה דומה אתה למי שנועץ סכין בכעסו בלבו ואם ילבין פני חבירו הרי שפך דמים. צער אלף פרחים מבטל צער חתיכת כסף קטנה כן ויותר צער מניעת העבודה לצער אבידת מעות ושאר הייסורין וצער העבודה הן הן יסורין של אהבה והמצטער יותר על ממונו וכבודו מורה שאוהבם יותר ממנו חלול׳ לכן התבייש כן ושוב לאחוריך שב בדד ובכה לפני אלהיך כאשר ראית שנתכעסת ונצטערת על עסקי ממון או קלון כבודך. כתיב אליך נשאתי את עיני וכתיב אליך ה׳ נפשי אשא וכתיב נשא לבבנו אל כפים וריוח הממון יתיחס אל הכפים שנאמר יגיע כפיך כי תאכל לכן בן אדם פרוש כפיך אל ה׳ ועיניך נשואות לו ונפשך ולבבך וממונך על כפיך כמי שמקריב דורון למלכו. הראות בן מכיש ממי שהיה אביו נושאו על כתיפו והוא פוגע באנשים ושואל להם הראיתם את אבי והרי הבורא יתברך נושא עולם ואתה בן אדם מה לך עם העולם לא תתבטל ממחשבתך בו תמיד. עיקר מכון השכינה בלב ישראל שנאמר ושכנתי בתוכם וכן פירש הרשב״י בפסוק כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך קרב הוא הלב שהוא באמצע מחניך שהם רמ״ח איבריך וסיפיה דקרא ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך הלכך כשלא יקדש איבריו אפילו במותר להם במחשבה בדיבור ובמעשה נמצא מחריב המקדש ואוי למחריב מקדשו של מלך בכל יום. מ״מ פרט הכתוב יותר עון הזמה שהבורא שונא זמה הוא גם בכלל הקדושה בשעת חיבור אדם לאשתו גם בכלל ערות דבר נבלות הפה גם עולה בגימטריא ערות עם המלה כמנין הכעס במספר קטן שהכעס גורם סלוק השכינה מהאדם והשכן תחתיה קליפה בישא הנקרא רעה כדאיתא פרשת תצוה בזהר ובהדיא כתיב הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. צריך שיכבד אדם את עצמו מעט במלבושין ובדיבורו שלא יקל עם הבריות ולא יחשוף השן תמיד וכל שכן לאשתו ובניו אהבה עזה בלב והראות מעט והכל לכבוד השוכן עליו שיתכבד ויתיירא על ידו. אמרו ז״ל כל הקבוע כמחצה על מחצה לכן לא תניח מצוה קבוע בשביל אחרת רק להציל נפשות, והלויה כהצלת נפשות דמיא שכן אמרו כל מי שאינו עושה לויה לאדם הוי כשופך דמים, אור ה׳ מאיר פניך ואתה חי ובהסתרו מיד אדם גוע ואיך תסתיר פניך מהביט אליו תדיר בעוד הוא מביט בך ומחייך אין ק פנים גדול מזה לכן תתבייש מפניו והכנע. יש לאדם ל לעשות עבודת המלך שיהיה התפלה בארבע כלי זהב הלשון והלב והאזן והעין דהא צריך אדם לסתום עיניו בתפלת לחש ולהשמיע לאזנו אפי׳ בתפלה דבלחש לכן יזהר שלא יחסר ולא יפגום אחד מהם כלל בשום זמן כלל וכ״ש בשעת העבודה. אע״פ שאדם עצב מצד עונותיו צריך להיות שמח בשעת עבודה דכתיב תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב וזה בכלל כל עבודת ה׳ ק״ו בעבודת התפלה שנקראת עבודה שבלב. כמה ראויה לאדם להיות קדוש ברמ״ח איבריו ולבו ונפשו אחרי שהוא היכל למלך הקדוש כדכתיב בקרבך קדוש וכתיב היכל ה׳ המה וכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ וגו׳ כלומר ואני שוכן בתוככם דכתיב ונתתי משכני בתוככם אמרו במסכת ברכות כל הקורא ק״ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו דהא כתיב בה טוטפות מכאן אנו למדין כיוצא בזה כל הקורא קריאת שמע בלי כוונה מעיד שקר דהא כתיב בה בכל לבבך והוא הדין לתפלה ואם מהרהר בקנייני העולם גם זה שקר בוכל מאדך שמחשיב ממונו מעבודת בוראו וכ״ש אם אין תועלת באותו הרהור דעליה אתמר אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים טעם לסתימת העינים בעת התפלה כלומר כאלו נפטר מהעולם והוא לפני המלך כסתימת עינים של הינוקא דאיתא בפרשת בלק שסתם עינוי רגעא חדא ואמר שלמא לכון מארי מארי כולא כיון שנקרא התפלה עבודה וישראל נקראו עבדים ראוי לטרוח בקול גדול בתפלה ונענוע כל האיברים וכוונת הלב ושמיעת האון עד שיהיה עיף ויגע מרוב העבודה וכן בעסק התורה צריך עמל ויגיעה כדאמרו רז״ל אשרי מי שעמלו בתורה וכן במצות אמרו מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, לשון זה מוכיח דצריך לעבוד הבורא בנענוע כל אבר ואבר וראיה ושמיעה. כתיב הנחמדים מזהב ומפז רב וגו׳ בא להלהיב לב העם זהב להם הממלאים בתיהם כסף שבעולם הבא מטבע הזהב והכסף הגשמי בטל אינו שוה כלום לכן יזדרזו לזהב וכסף אשר שם להוליך בידם והיינו דאמרו רבותינו ז״ל צדיקים שמסגלים תורה ומצות ומעשי׳ טובים וכן האוהבי תענוגים תלהב לבם לבקש להם תענוג דכתיב ומתוקים מדבש וכו׳. כתיב את האלהים התהלך נח היינו שהיה מתבודד עם יוצרו ואין לו חברה עם בני אדם אי נמי מרוב הרגלו בהתבודדות אף כשהיה בתוך בני אדם לא היו מטרידים דעתו כי היו כלא היו בעיניו והיינו דאמר המשורר בעומדי תוך קהלך צור לרומם לך אכרע ואכוף ראש וקומה כלומר ואין חברתם מטרדת אותי להתפרד מחשבתי ממך כי כל העולם עדרי צאן והוא יתברך הרועה לבדו ומשגיח על כל פרטי ופרטי וכל פרטי אין לו להשגיח אלא על הרועה כי הכל שוין לפניו ואין יתרון לזה מזה והיינו דאמר דהע״ה ה׳ רועי לא אחסר כי אינו חסר כי כלנו שוין וא״כ הוא רועה אותי בפרטות כמו לשאר ברואיו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי ואין מי שיוכל להזיקני בלא רשותך ומי שמכה היא רצועה ושבט שהרועה מכה אותי בה על דרך הוי אשור שבט אפי וכתיב ה׳ אמר לו קלל את דוד ואם כן שבטך ומשענתך המה, אמרו ז״ל כל אדם יהיו בעיניך כלסטים ומכבדו כרבן גמליאל ותימא שהרי אמרו והוי דן את כל האדם לכף זכות ומשמע שיהיה צדיק בעיניו ולא יחשדנו כלל וי״ל דאין הכי נמי שצריך שיהיה צדיק גמור בעיניו לכבדו בלב שלם ולא כחונף מכל מקום לענין להשמר ממנו יחשדנו לרשע אלא אם כן היה בדוק לו כההיא דאבא חלקיה שחשד חכמי ישראל שבאו אצלו ולא הניח אשתו עמהם משום דלא בדק להו ואף על פי שאשתו היתה בדוקה לו בצדקתה מכל מקום לא סמך עליה דאין אמונה באשה כי דעתה קלה ולעולם צריכה שמור אף אם היא בעיניו ככסף צרוף מזוקק שבעתים והעד ברוריה [בע״ז ד״ח ע״ב] וכעין זה נדון לכף זכות אמרו בלשון הרע לא מקבלין אבל מיחוש חיישינן להשמר:
2
ג׳צריך אדם בשמעו קול הקורא להשכים לעבודת מלכו של עולם לישא קל וחומר מעגלון מלך מואב כשאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך מיד ויעמוד מעל הכסא ככה יעמוד אדם באימה ולא יתעצל כתיב על כל קרבנך תקריב מלח הרמז דמליח הרי הוא כרותח היינו הייסורין והדאגה וההכנעה דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה וכשם שהמלח מקיים הבשר כך הייסורין כדכתיב אחר הקללות אתם נצבים כלומר ע״י אלו הייסורין אתם קיימים כדכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם והדאגה והטרדות בלבו של אדם מכניע לבו יותר מקללות כדאיתא במסכת ברכות. כתיב אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי שקראנו יתברך בנים כדכתיב בנים אתם לה׳ אלהיכם וקראנו עבדים לו כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים והעבד ירא מאדוניו ובן יכבד אב וכן אוהב אותו לכן צריכין לכבד אבינו שבשמים אי זה הוא כבוד על דרך שאמרו באביו דבשר ודם מאכיל ומשקה ומלביש ואמרו ז״ל ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים והיינו דכתיב את קרבני לחמי וזה הכבוד נקיים בקריאת הקרבנות על דרך ונשלמה פרים שפתינו ועל ידי השירה ששרנו על הים עשינו לו יתברך מלבוש נאה כדכתיב ויאמרו לאמר וכשחרב בית המקדש קרעו כדכתיב בצע אמרתו כדאיתא במדרש ילקוט בשירת בשלח ובתפלתינו אנו עושין עטרה לו כדפירש בזוהר בכמה דוכתי על פסוק ברכות לראש צדיק והעטרה בכלל המלבוש למלך גם הוא יתברך מתקן לנו מלבושין לגן עדן חלוקא דרבנן ומעטרנו כדאיתא בגמרא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה הרי עטרה ומזון ויושבין נמי ד דעדיפי ממלאכי עלאי דכתיב שרפים עומדים וכתב מהלכים בין העומדים האלה והיינו עיני בנאמני ארץ לשבת עמד כדאיתא בספר בית מדות בשם המדרש, כתיב שויתי ה׳ לנגדי תמיד יען היות לעולם חיות וקיום מהשקפת הש״י עליהם שאם רגע אחד יפסיק יאבדו והיו כלא היו היתכון למקבל החיות שיתעלם מלהשקיף ומלדרוש את ה׳ הנכבד זהו ה׳ משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל והלבנה כשהיא נגד השמש תקבל אור כן ראוי לאדם ועל זה נאמר באור פני מלך חיים לכן צריך שרגע לא יסור עינו שכלו מלפניו אז יאר לו פנים דכתיב יאר ה׳ פניו אליך אור יתברך מלא עולם הוא המחיה את כלם כל רגע ורגע ואם אינו נראה בוש מפניו ושתוק בשחות עינים וכובד ראש באהבך ה׳ הנכבד ועמו כאשר יאהב איש את בנו תהיה מרכבה לחסד הנקראת אהבת חסד נגד היו״ד וכשתהיה תמיד דן לכף זכות תהיה מרכבה לה״א נגד הגבורה שנרתק שלה הוא היכל הזכות וכשתדבר לשון טוב הפך לשון הרע ותהיה עניו כהלל הזקן תהיה מרכבה למדת תפארת דמקרי לשון הטוב ושם האיש משה עניו מאד נגד הוי״ו וכשתהיה בכובד ראש ירא וזוחל תמיד מאור נוצץ מלא עולם ותדבר תמיד לבריות בנחת ופיוס תהיה מרכבה למדת המלכות הנקרא יראת ה׳ ה״א אחרונה שבשם ונקראת עת רצון דנעוץ סופן בתחילתן והרי זכית להדבק ביוצרך בעשר ספירותיו ואתה נקרא קדוש כדכתיב קדושים תהיו וגו׳ חלילה בהיותך שונא איש ישראל תהיה מרכבה לטומאה דעשר קליפין מסאבין הנקראים איבה. ובהיותך דן לכף חובה תהיה מרכבה לקליפות הטומאה הנקראת חובה ובספרך לשון הרע תהיה מרכבה לקליפה טמאה הנקרא לשון הרע ובהיותך בקלות ראש אין פחד אלהים נגד עיניך ומדבר לבריות בכעס ורוע פנים וזעקה תהיה מרכבה לקליפה הטמאה הנקרא חרון אפו עברה וזעם וצרה אין פחד דכתיב נאם פשע לרשע בקרב לבו אין פחד אלהים לנגד עיניו ונמצאת חלילה דבק לעשר קליפין מסאבין מחוץ למחנה הקדושה מושב וטמא תקרא להכי כתיב במצורע דהיה שונא את איש ישראל כאשר היה דנו לכף חוב׳ ומדבר עליו לשון הרע בלי פחד ובכעס והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו לפי שביזה אחרים יהיה הוא בבזיון בגדיו פרומים דהבגדים הם כבוד האדם דקרי רבי יוחנן למאניה מכבדותא וראשו פרוע נגד קלות ראש ומיעוט המורא ועל שפם יעטה שהיה לו לסתום שפתיו, ולפי שהוא דבק בחצונים יהיה מושבו מחוץ למחנה ולפי שהחצונים טמאים גם הוא שדבק נקרא טמא וצוהו שישב בדד שלא יטרידו בני אדם אולי בחושבו רעתו הגדולה ישוב אל ה׳ ורפא לו כאשר האדם בין בני אדם דומה לאדם נפל לתוך הים שאם לא יזהר מאוד לשוט יפה יטבע וכשבורח מהם ומתבודד בינו לבין קונו הנה היא ספינה ונמלט ודבק בו יתברך לכן זכור כי בעודך עמהם אתה בתוך ההפכה וחושה מהר פן תלכד בפחי הארץ:
3
ד׳הוא יתברך מודד מדה כנגד מדה אם באת להדבק בו ככה יעשה לך וכה יוסיף ונמצאת חי לעולם ודע באמת כי לפי רוב פרישתך מן העולם יהיה רוב דביקותך בו יתברך:
4
ה׳הצדיקים נקראים פני שכינה יען אור שכינה מאירה על פניהם ומתביישין בענוה ויראה והם בכובד ראש והיינו דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם יראתו רמז לשכינה הנקרא יראה וממנה פניהם מאירים דכתיב חכמת אדם תאיר פניו פירוש כשזכה אדם שהחכמה נקרא חכמתו על דרך שאמרו בגמרא אהא דכתיב כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה דקודם שיזכה בחכמה היטב נקרא׳ תורת ה׳ ואחר זכותו בה נקרא׳ תורתו נקראת נמי חכמתו ומיד מאירה פניו וז״ש קרן עור פני משה וענותנותו הרבה מכל אדם לפי רוב הארתה בפניו יותר מכל אדם:
5
ו׳הכון לקראת אלהיך ישראל כי נשמתך כסא לו ולבך שרפרף הדום רגליו דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי ופירשו רז״ל יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו השמים היינו נשמה והארץ זה הגוף אי זה בית אשר תבנה לי זו הנשמה דפי׳ בזוהר הוקר רגליך מבית רעך מיצר הרע המרגל בך דתמיד מלשין מן הנשמה דהיינו בית רעך שהוא הש״י דכתיב רעך וריע אביך אל תעזוב ואיזה מקום מנוחתו זה הלב דאמרו החכמים ה׳ נמצא בלב אוהביו בן אדם למה לא תשכיל בטומאות שאתה נטמא פתאום פקח עיניך רהין וטהר ותשמור מכל טומאה להבא דע לך כי פיך אבי אבות הטומאה ומטמא רמ״ח אבריך ונפשך ומיד שכינה מסתלקת מעליך ולא תדע ולא תרגיש הרי אמרו בספר הזוהר כי ע״י הכעס נטמאת כאמור וכן ע״י לשון הרע שתיהם עקרם בפה גם אמרו כי בהוצאת זרע לבטלה נטמא נמי ונראה דה״ה כמו שהברית המעור זרע לבטלה מטמא כן בברית הלשון הדברים בטלים מטמאין ונבלות הפה מטמא כמו הזנות ובהדיא כתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך הרי ארבע טומאות ונראה דה״ה שאר התועבות התלויות בפה נמי מטמאות כגון דבר שקר מרמה חנופה גאוה ליצנות שתיקה לצורך מצוה כדכתיב נאלמתי דומיה וכדאיתא בזוהר פרשת תזריע וכל שכן שתיקה מדברי תורה ותפלה וכן הדבור בעזות נמי מטמא הרי שנים עשר טומאות תלויות בפה ולשון מלבד שאר הטומאות התלויות ברמ״ח איברים על הכל צוה המלך ואמר והיה מחניך קדוש ופרט התלויות בפה בהדיא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר שבו כלול התלויות בפה יען היות טומאה זו קלה בעיני בני אדם ותדירה והוא מושכת שאר הטומאות דרמ״ח אברים, ראוי לשרת המלך בכלי המדה כלי כסף וכלי זהב והרי הלב עקר האדם כלי חמדה שברמ״ח איברים וכתיב כסף נבחר לשון צדיק גם שתי עינים כמאורות השמים ועשר אצבעות נגד עשר שמות הקדש עשר ספירות גם האזנים כלי שרת לשמוע בהם דברי ה׳ כדכתיב שמעו ותחי נפשיכם והאבר להוציא צבאות משרתיו עושי רצונו כמה קדושה צריך ותוספת בקדושה וטהרה ונקיות והמוח לחשוב מחשבות טהורות להדבק ביוצר יתברך ולעיין בתורתו והלב לשמוח בו ובמצותיו ולחמול על עניים ויתומים ויהיה נח ולא עצב ולא כועס והרגלים הם הרצים שיוצאים דחופים בדבר המלך ונגד שכינה ומשרתים הם שבעה חוטין שבציצית והשמיני נגד הרצים ונפש רוח נגדם תפילין דראש ודיד ולרמז כל העשר אצבעות עשה להפחיד האדם שלא יחטא ראוי לשום נגד פניו הרצועה תלויה שהם שלשלאות חציין של ברזל וחציין של אש לכן שמור עשרה משרתים ועבוד עבודתך בהם לעת צרכך כמה תשפל לפני בני אדם ילווך מעות כמה תחנון וכמה פעמים ישיבו פניך ריקם תשפל לפני האל אלף ידות יותר שהכל תלוי בחפצו יתברך ואיך לא תבוש בשאלך כמה שאלות וטובות מאתו יתברך אם לא תהיה תפלתך תחנונים בדמעות בן אדם הלא ידעת כי ה׳ מודד מדה כנגד מדה הטוב בעיניך כשתקראנו בצרתך שיפנה לבו ממך כביכול גם אתה כשתתפלל יפנה לבך מעסקיך והיינו קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ע״ד ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם אוקיר לאסיא עד לא תצטרך ליה, בן אדם ברח מהעולם כי ידעת כי פתאום אדם ישבר ואיך לא תשמור אהבת אלוף נעורים לכן ראה העולם הקיים והכן לו׳ בן אדם כמה בני אדם רודפי כבוד גם אתה תרדוף כבוד כי מחר יושיבוך בין קטני ארץ זה תשיב ליצרך ברודפי הכבוד וכן ברודפי העושר תאמר לו כי הצדקה הלואה ברבית לבורא כי הוא נתן רשות שנאמר מלוה ה׳ חונן דל וגו׳. ולפי האמת הכל לעשות נחת רוח ליוצרך יתב׳ כתיב מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו כלומר לפי כוונתו בתפלתו דהיינו מהללו שאם באים לו מחשבות מהעולם נראה כי הוא כסף מלא סיגים לא יטהר לבבו ורחוק הוא לכן ישתדל באומץ להתרחק מהקליפות וליטהר ולידבק ביוצרו יתב׳. בן אדם ירדת ממדרגת אדם למדרגת בהמה בעשותך מעשה בהמה לכן תשפל בעיניך כמוה וסבול בעיניך כמוה ואל תתחנן לפני יוצרך אלא בפסוק אדם ובהמה תושיע ה׳ כאיל תערוג לבני עורב אשר יקראו נותן לבהמה לחמה ובפרק שירה במזמור הללו את ה׳ מן הארץ עד החיה והבהמה יהללוך בן אדם הלא ידעת כי מלאכי עליון נרתעים ומתרעשים בהללם לפניו וכן הגלגלים בתמוגגים ומתגעשים בשירם ואיך לא תשא ק״ו להיות כך בהללך לפניו יתברך ואתה עשית הרע בעיניו והכעסתו הכל עליך עמו אנכי בצרה פי׳ רמב״ם כשעמו אנכי בצרה וע״פ דרכו נפרש כשכל כך דבק בו שצרתו וחלאתו וצערו לא יטרידהו מלחשוב בו אין לך עבודה ודבקות גדול מזה לכן אחלצהו ואכבדהו תנן יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עוה״ב לכן שמחוהו שעה ההיא שמחה גדולה ומודה הודאה גדולה צריך אדם להיות עבד נאמן לאלהים ומאי נאמן שקוד ותדיר בעבודתו כמה דאת אמר יתד תקוע במקום נאמן רוצה לומר שלא ימוט לעולם וכתיב אל נמוטו פעמי הרשע שהתעיב עלילה ובן מות הוא למלך יתברך בצרת עניותו וביסוריו לא יתרעם אלא ידום וכל שמשיגו יראה לו חסד רב על דרך כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה ועוד בן אדם העניות במקום צרעת כדאיתא בתיקוני הזוהר והרי שגית ואתה שוגה בדברים שמביאים צרעת לכן סבול המלקות ועוד כיון שפחות משור וחמור היית שנאמר ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ואתה לא תבקש גדולה וטובה יותר מהם אלא כהם תסבול העול והמשוי ולא תמרוד ובהם תהיה נאלם אם יחרפך אדם חנם או יבכך או יגזלך מורא וחתת כל אדם יהיה עליך כי כלם אנשים ואתה לא תדמה להם כי בדד תשב ותידום כי אין נמצא באמת אלא ה׳ ולפניו תעמוד באימה והברואים כבעל חיים לפניו וממנו תבוש מפניו תבהל הלא תראה כי תשאל מרעך מאומה תהיה עליו למשא ויקוץ בך ולא גמלתו רעה וכ״ש בשאלך לאל כמה שאלות ואתה מורד בו חלילה לנו לעבוד אלוה מבלעדי ה׳ והרי המחשב בתפלתו בדברי העולם דומה למשתף אחר בעבודת אלהיו וכן כל מצוה שבה פניה גדולי עולם פסקו מצות צריכות כוונה ואם לא כיון כאלו לא עשה ולא יהא אלא ספק ספקא דאורייתא לחומרא אל תתן את פיך לחטוא את בשרך כמו ולא נתן סיחון אלא חסום פיך אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי שהוא היצר הרע שפירשו ז״ל צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו שעליו נאמר שהרי בקל מאד ישבר בן אדם תעסוק תמיד בתורה או במצוה כאשר כל מעשיך ואמריך יהיה לשם שמים ותכוון בתורה וא״ו שבשם ובמצוה ה״א שבשם וברחימו ודחילו יו״ד ה״א זהו מה שאמר דוד שויתי ה׳ לנגדי תמיד. הרואה את חבירו ומקנא בו משרה עליו עין הרע סמאל וכ״ש אם מדבר עליו כמה טוב יש לפלוני והוא חבירו של בלעם שראה את ישראל בעין הרע ואמר בפיו מה טובו אהליך יעקב כדפי׳ רשב״י ע״ה נמצא לשונו שליח לסמאל ועליו נאמר פיך שלחת ברעה הקליפה שנקראת נחש שדבר לשון הרע ומספר תמיד להזכיר עון, בשמעי כל מחרפי ומגדפי ברבים אשים נגדי כף מאזנים בכף א׳ אשמותי ובכף שניה החירופין והגידופין ואביט כי כף האשמות מטה מטה ואשתוק ואצדיק דיני וכן אעשה לכל מיני צער בדיבור ומעשה מאומה. כיון שנבדלת בדיבור מן הבהמה איך תוציאנו לבטלה או לרעה, הא למדת שלא ניתן אלא ל לעבודת ה׳ טפי מכל האברים שנאמר כי אדם לעמל יולד לעמל פה בעסק התורה, כיון דנשיאת עינים לשמים מוסיף דעת כדכתיב עיני לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתוב ראוי לישא עינינו תמיד למרום דכתיב דלו עיני למרום אין לך פגם הנפש כהרהור רע אע״פ שלא יעלה על לבו לעשות רע כלל כדאיתא בזוהר פרשת ויצא אלא יהיה לב טהור וזך והיינו רחצו הזכו, ויהיה אדם ל לעבודת ה׳ בלבבו דירה נאה פנויה מכל זבל ועפרורית ובמצעות נאות היינו מחשבות טהורות להבות אהבה עזה מים של עיניו להרביץ אשה נאה הנשמה הטהורה ע״י שתהא מקושטת מבושמת ברחימו בדחילו לפניו תעמוד כלים נאים הם רמ״ח אברים שיתודה על חטא שחטא בכל אבר ואבר וטהרו וקדשו כך פי׳ בתיקונים משז״ל דירה נאה אשה נאה כלים נאים מרחיבין ד דעתו של אדם יבחן האדם באמונתו ובה צריך לדקדק להזדרז וימצא נאמן וטהור וזך פעלו מבשאר דברים וכל מצוה אחרת כשיכנס אדם לב״ה יכוין שגופו נכנס לב״ה שלמטה ונשמתו לב״ה שלמעלה וכן כשיכנס לבה״מ ולכן שנכנס במקום מטונף ומטנף כל בגדיו הלא יבוש ליכנס לפני המלך ועל זה נאמר רחצו הזכו לב חושב בענייני גופו בעת תפלה או חזרת ש״ץ גדול עונו מנשוא ועליו נאמר ובחי יקלו כדאיתא בזוהר שאין לך ביזוי שמו גדול מזה שהרי לפני מלך ואפילו לפני אחד ממשרתיו ברעש ורעד אדם עומד וירא פן ילכד בדבריו כי חמת מלך מלאכי מות וכ״ש חמת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאפי׳ משה רבינו ע״ה היה ירא שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה ועוד עונו גדול שהרי העיד עדות שקר בעצמו שאמר בק״ש ולעבדו בכל לבבכם שהיא העבודה שבלב התפלה והרי לבבו פונה מעם ה׳ לתעתועי מחשבות עליו יאמר ה׳ אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים וגו׳. וכתוב קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם וכתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני וכתיב ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי שקראנו בתפלה אב הרחמן שמע קולנו ובראש התפלה ה׳ שפתי תפתח לעובדו ברחימו כאב ובדחילו כאדון. כתיב ובשם אלהינו נדגול שצריך שישא דגל ה׳ בימינו ושם ה׳ חקוק עליו כי מלחמת היצר היא מלחמת ה׳ והרשעים וכסילים מרים קלון דגל הטומאה החיצוני ואז גורם לשלוט הבאים לסיטרא דיליה שהם העכו״ם והצדיקים הקדושים מרימין דגלו יתברך באותיותיו ואז אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר המה כרעו ואנחנו קמנו ונתעודד ה׳ הושיעה המלך הנלחם את מלחמותינו הוא יעננו כתב ה״ר עובדיה בריש מס׳ פאה מיחייב אינש לאפרושי חמישית הריוח לצדקה כו׳ וסימניך ונתתם החמישית לפרעה לפרעון חובות הבורא יתברך אם ירגיל אדם לדון לכף זכות ולדבד תמיד טוב ולא רע כלל יהיה כלי וצנור אל הקדושה ואם להיפוך להיפוך בר מינן וכן העין בראותו חבירו בטוב עין הוא יברך וישפיע טוב לחבירו וגם יבורך ולהיפך להיפך ב״מ דכ׳ טוב עין הוא יבורך וקרי יברך וכתיב עיניך בשדה וגו׳ כדאיתא בזוהר. תקע יתד חזקה אצל כותל מערבי ויתד בלבבך אחוזות קשורות יפה בחבל קלוע בג׳ קליעות א׳ אהבתו בלי פירוד בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ב׳ עסוק בתורה ג׳ עבודת המצות המתיר אסורי המלך חייב מיתה והרי המלך ית׳ אסור הלשון בב׳ חומות א׳ של עצם וא׳ של בשר איך לא תתבודד עמו יתברך והנה אתה רוב זמנך יחיד בבטן אמך יחידי בעת תישן הגוף יחידי והנשמה יחידית הגוף בקבר בדד והנשמה בדד בג״ע כל צדיק מדור לפי כבודו ובגיהנם ודאי כיון דרשעים בחשך ידמו נמצאו לבדם לכן שמע בקולי לך עמו תמיד ולא תפרד רגע כי אם תדרשנו ידרש לך לא יפרוש ממך מה נאה ונעימה לוייתו יתברך כי הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. באכלך יותר על שובעך הפסדת ובטלת זמן האכילה וזמן היציאה ואם יזיק האצטומכא ותהיה טרוד בצערה הרי שלשה זמנים ואם יגרום חולי כמאמר רמב״ם הרי עברת על האזהרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם ואפשר לגרום מות על שונאך ודמך מידך יוצרך יבקש וכל המצות שבתורה שהיית עתיד לשמור ולעשות תבטל בר מינן. גדולה לגימא ואותו מותר אשר היית מותיר משובע אלו האכלת לעני זכית לחיי העה״ז והבא גם עברת על בל תשחית לכן דברי רמב״ם תשים עטרה על ראשך שכתב לא תאכל אלא כשאתה רעב ולא תשתה אלא כשאתה צמא ולא תאכל עד שתשבע לגמרי אלא פחות שליש ולדברי הראב״ד כתענית לפני יוצרך יחשב לך. לא תענה מהר כ״א במתון רק חשוב וראה הנולד שישיבך שכנגדך ואם תסגור עיניך ותמלך ביוצרך מה תשיב או אם טוב לשתוק מה טוב חלקך אני והו הושיעא נא ר״ל כי כשאני והוא לבדנו בהתבודד לעת מצוא כדכתב בספר חובת הלבבות. ד״א אפי׳ כשאני בין העם כיון שאין רואה סתר לבבי אלא הוא לבדו ועוד אין משגיח תמיד בי להיטיב לי רק הוא לבדו ואין מי שיוכל להציל אותי מצרתי זולתו לכן לא יפסיקו ביני לבינו הנבראים כי כלם כאין ננדו ואני והוא לבדי עומדים והיינו דכתיב חי השם אשר עמדתי לפניו וכתיב התהלך לפני כי תהיין לאיש שתי נשים הא׳ אוהבתו והאחת שונאתו הנכון שיהיו לבו ועיניו לאותה ששונאתו וישכח ויעזוב אותה שאוהבתו. הנה התורה הוא האשה אשר נתן לך ה׳ אלהיך להנאתך ולטובתך בהתהלכך תנחה אותך בימים להצילך מכל צרה ולפרנסך ולהדריכך בדרך הטוב בלילות בשכבך תשמור עליך מן המזיקין הגוף והנפש והקיצות היא תשיחך תלמד עליך סנגוריא לתחית המתים וכן בכל בקר שהרי אמר בזוהר שבכל לילה דנין אותו אם יקוץ משנתו או ישן שנת עולם וזהו שהתחילה תורה בראשית כלומר שהתורה שנקראת ראשית תועלת לאדם בב׳ עולמות והאשה השנית ששונאתו היא של בשר ודם ועליה אמר הנביא אויבי איש אנשי ביתו כמפורש בגמרא וצוה המלך יתברך לאהוב אותה אך עיקר אהבה תהיה בראשונה אשת נעורים מיום שלמדו אביו ללמדו תורה צוה לנו מיד היא באה להתייחד עמו ולשמרו לכן צריך אדם להיות יגע בה כפלי כפלים מהשניה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. עונה מן המוח וכל ששת ימי השבוע לקום להדבק נפשו בה ישקני מנשיקות פיהו כדאמר בזוהר כשעונת בני אדם בחצות לילה בשניה בה שעתא עונת תלמידי חכמים בראשונה ואף בשבת כשמקיימים מצות עונה בשניה כוונתם להוליד בן לראשונה שיהא ת״ח הרי העונה במחשבה. כסותה בדבור שנמשלו ישראל לתולעת שבפיהם עושים להם לבוש מלכות כתולעת המשי והיינו דכתיב כחוט השני שפתותיך ולא קורי עכביש שנעשים מדברים בטלים שארה שהם המזונות במעשה כי כמו שהלחם קיום הגוף כן המצות המעשיות קיום הנפש ובהעדרם רשעים בחייהם קרואים מתים ועל המעשים הטובים אמר בזוהר שאמר הקב״ה ועשה לי מטעמים זאת האשה כבודה בת מלך פנימה מלכו של עולם ואתה חתן המלך מה נעים גורלך:
6
ז׳העה״ז ים סוער צריך לדמות האדם בדעתו כאלו הוא שט ירים ראשו למעלה ליוצרו ויזהר פן יכנסו בפיו המים הזדונים וישמר מן הגלים הבאים לטרדו ואם לאו דמו בראשו. בן אדם סכת שלום פרוס על ראשך וביתך בכל עוז ותוקף והלכת בדרכיו דכ׳ עושה שלום וגו׳ ופי׳ בזוהר מדכתיב עושה ולא עשה שתמיד עושה לכן גם אתה תמיד תעשה שלום כמותו הלשון חרב חדה לאנשי המלחמה הצדיקים נלחמים בה נגד יצרם הרע וחייליו והרשעים נגד יצרם הטוב וחייליו. כתיב סעפים שנאתי ותורתך אהבתי וכתיב אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ וכתיב השלך על ה׳ יהבך הכוונה כי כמה זמן אדם מאבד בידיו לריק בחושבו על׳ ענייני עולמו ופרנסתו וסוף אדם להבל דמה כלומר מהרהר ומחשב ומבטל זמנו ואינו משגיח כי ימיו כצל עובר ובעוד שהוא מחשב ומהרהר יעשה חבילה גדולה של תורה ומצות לעוה״ב ולכן נמי כתיב חזית איש מהיר במלאכתו כלומר בלא רוב מחשבות ל עה״ז אלא א מקצר ועולה ומשאו של עולם יניח להקב״ה והוא ישא משאו יתברך והיינו השלך על ה׳ יהבך יהבך מיעוט ולא יהבו אלא תשא יהבו והוא כביכול יכלכלך והיינו אשרי תמימי דרך שאינם מרבים מחשבות בענייני עולמם שגורם ביטול תורה והיינו דמסיים ההולכים בתורת ה׳ והיינו סעפים שנאתי לפי שתורתך אהבתי ואם אתמשך בהרהורים ומחשבות דהיינו סעפים נמצאתי מתבטל מתורתך שאהבתי כתיב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי לפי שאדם אוהב מאוד לשמוע חידושים ודברים בטלים וזה פגם האדם הילל דוד עצמו כי רבה אהבתו בתורתו יתברך והיא שיחתו ובחידושים שלה הוא מתענג ומשיח לא בשיחות ובחידושי העה״ז יש לאדם ליכנס במחשבתו ברוח בהיכלין קדישין מיום הראשון עד יום השביעי וגם יכוין בלילו ויומו בשם של מ״ב אבגות״ץ ביום אחד וקר״ע שטן ביום שני ועל דר״ז שבעת הימים ויהיה מהרהר בשם תדיר ביראה יש לאדם להיות מרכבה לסיטרא דטוב בהרהורים טובים ולא רעים ולא בטלים שבבטולו ידבק ברוח הטומאה אל תט לבי לדבר רע בשיחים הבטלים כדאמר במסכת אבות ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך דוקא דלא אמר בטולים אלא בטלים כנגדך להרע לך אלא תעסוק בדבורים טובים ולא רעים ולא בטלים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה תנן ותנן המרבה שיחה עם האשה גורם רעה ל לעצמו ובכעס ידבק ברעה דכתיב הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ולא יגנה שום דבר כדאמר החכם כמה לבנים שניה וידון לכף זכות תדיר בפה ובלב וירגיל אדם ל לעצמו לומר תדיר גם זו לטובה בכל דבר ויאמר שעה זו טובה ואם יאמר שעה רעה תדבקוהו הרעה בר מינן. ידבר טוב וירחם על כל הבריות בפיו ובלבבו ויתפלל על הרשעים שישובו ולא יראה בעיניו שיש רשע גדול ממנו בעולם. במעשים טובים להטיב לבריות בגופו ובממונו אם אפשר לו בכל יום ואם יהיו עיניו תלויות מתי יוכל להטיב וייטיב כשיוכל אפי׳ אם הוא עני יתחזק באלהיו וייטיב. אם יאכל דברים רעים או אכילה גסה אפי׳ מדברים טובים הרי גורם לעצמו חולאים רעים ובאה לידי ביטול תורה וכן ישמור כל אבריו דכתיב עוצם עיניו מראות ברע מנע רגלך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו כמה קשה עונש המסיג גבול חבירו בונה ביתו בלא צדק ואוי ואבוי למסיג גבול המלך השם צבאות להרהר בבֿית תפלתו או מדרשו׳ בדברי העולם או לדבר בעניניו הגם לכבוש את המלכה עמו בבית ואסרו אפי׳ לומר אסותא למתעטש בבית המדרש ק״ו שאר דבור ואם הדבר צורך יצא לחוץ ידבר וכתיב ומקדשי תיראו וכדי ביזיון וקצף אם באומר דברי קדושה ותפלה ולבו בל עמו עליו נאמר אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים הרוצה להדבק במדת הטוב צריך שפעם יעשה עצמו חרש כאלו לא שמע חרפתו ופעם כפתי שלא הבין החירוף. ופעם כשבהדיא ניכר החירוף ישתק וייטיב לבו בכוונת דביקתו בטוב העליון ופעם יאמר חטאתי עויתי פשעתי וסר עונו בבושתו. כיון שצוונו בוראנו ומקדשי תיראו ואפילו מקדש מעט משמע כדכתב סמ״ג ראוי לעמו בו בלי סמיכה וכן במורא ת״ח וכן במורא אב ואם נראה דלכך הוכפלו שמות הצדיקים נח נח אברהם אברהם וכדומה. לומר שאין מערבין גוף ונפש בחייהם לנפש שם העיקר והגוף טפלה לו כסוס לרכוב והנפש תמשול וינהיג הסוס ברצונו לעבודת הבורא יתברך. כשזוכר אדם צרותיו יעלה על לבו כי עבד ה׳ הוא מכלל העם בחר לנחלה לו אז ישמח ויעלוז כמוצא שלל רב וזהו שאמר דהמע״ה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ופי׳ אמרתך כמו את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך לשון רוממות ועל זה תיקנו אבותינו ז״ל בתפלה אתה בחרתנו ורוממתנו מכל הלשונות וכל אמרתך אפשר לפרש האמרת והאמירך. כתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו׳ כמו ענין המרגליות בארץ כשיש הכנה למטה מאיר נגדו הככב מלמעלה ונעשית מרגליות מאירה כגון ככב. כך האדם המכין עצמו נגד יוצרו יתברך הככבים העליונים שבאצילת יתברך מאירים בו ויאיר כמותם לכן המשכיל תמיד תהי׳ נפשו נגדו יתברך עומדת. דכתיב שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ והנה ה׳ נצב עליו:
7
ח׳ראוי למשכיל לשים בשני חדרי לבו יראה בשמאל ואהבה בימין וממוח כבוד דכתיב תנו לה׳ אלהיכם כבוד וסימן כובד ראש וישפיל קומתו כבהמה כאלו נתגלגל בבהמה לפי עיניו ואולי יחשב לו לגלגול. יזדמן לכבד כל ת״ח וכל אדם ויברח הוא מהכבוד וישנאהו כי כבהמה הוא וישתוק כבהמה וישמח ביוצרו ובמצותיו בזירוז וריצה:
8
ט׳כתיב הלא צבא לאנוש עלי ארץ ובימי שכיר ימיו הרי שקצב לו המלך זמן ועידן שיחיה ויהיה שכיר יום יום עד סוף הזמן שקצב לו והוא יתברך עומד על פועליו איך לא יבושו ויבהלו מפניו מק״ו מפועל העומד לפני בע״ה ואין חייו שלו לכן רגע אל יתבטל ידבר עם חבירו וכוונתו לדבר ליוצרו כשישתוק יכוין לבו לו כשישכב ישכב באהבתו ויתחנן לו שלא יסיר לבו ממנו בשינה וייקץ בשמחתו והארותו ותחלת דברי פיו לעבודתו ותכף הערתו לנער רוח רעה מידיו ויסור מרע וידבק בטוב וישכים ויעריב למלאכתו ית׳ ברעדה ולא יתכן לעבד להתנהג באדנות אלא תדיר זריז ולא ישלח לעשות ע״י אחרים כי אין זה כבוד המלך גם לא יהיה עצל במלאכתו כי חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב לא כן העצל וכל המתנהג באדנות או עצלות הרי פרק עול מלכות שמים מעליו ועבר על מקרא שכתוב כי לי בני ישראל עבדים וע״ז צוה התנא הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים בן אדם שאי עיניך השמימה לנוטה שמים כיריעה ומאיר לארץ ולדרים עליה הוא הבורא יתברך ולא תזוז מלפניו, בדרך בשבתך ובקומך כי הכל צופה לכן תדיר מפניו תבהל ורתע לפתוח פיך נגדו יתב׳. בן אדם דבר גדול דבר התנא רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי כי ההפך דומה למי שאינו משוה כבוד המקום ככבוד הבריות כרשעים שהיה במחשך מעשיהם אמר מי רואנו ומי ידענו בן אדם כשתסבול ולא תבוש ותאמר חטאתי בין למי שמבזך ומקטנך ובין לקרוביך או רעך המרחיקך תשמח כאלו הרווחת מאה זהובים שהרי אלו יסורין ממרקין עונך שהרי אמרו אגרא דיסורין שתיקותא וכשתכעוס לא די שלא הרוחת אלא שהפסדת והוספת פשע על חטאתיך היינו דאמרו ז״ל שמחים ביסורין כי ודאי יש לשמוח בהם יותר ממוצא שלל רב ודוק שהזכירו זה גבי עלובין ואינן עולבין שנקרא הסבלנות יסורין וכן פירש החסיד ר׳ יוסף יעבץ. בן אדם לא תענה בריב בדבור או במעשה גם במחשבה לא תדינהו לכף חובה. בן אדם עשה חסד וצדקה תמיד אפי׳ כשתאכל או תשתה או תישן או תלך למרחץ תכוין לגמול חסד כמו שהיה הלל הזקן עושה והיינו דכתיב גומל נפשו איש חסד כלומר מי שהוא איש חסד אפי׳ כשמטיב לעצמו מכוין לגמילת הסדי׳. והמכוין לזה ראוי להזהר שלא יריע לגופו במאכלו שהרי אסור להרע לאחד כדי להטיב לאחר יחיד כ״ש רבים ולהנאת תענוג הגרון איך יריע לכל רמ״ח איבריו כ״ש שגם מריע לנפשו הן בביטול עבודה להכניס ולהוציא בלי צורך הן כי ירום לבבו וסר מאחרי ה׳ כדכתיב פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך ונקרא אכזר על עצמו היינו דמסיים קרא ועוכר שארו אכזרי שעוכר מעיו ומזיק לכל גופו הוא שארו הקרוב אליו. תנן במסכת אבות שמאי אומר עשה תורתך קבע כך פרקים בכל יום כך הלכות בכל יום כחוק העבד לרבו כי עבדים היינו לפרעה במצרים והיה כל אחד עושה לבנים סך ד׳ מאות ביום ובלילה כדכתב הרב ר׳ אליעזר מגרמי״ה זלה״ה שזהו שאמר הכתוב מתכונת הלבנים שהיה די שיאמר מתכון אלא קרי ביה מתכון ת׳ של ד׳ מאות ולא תהי׳ תורתך עראי שתקרא כדי ההזדמן רוה הוי פריקת עול אמור מעט דהאומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי לישראל ועשה הרבה עקימות שפתיו הוי מעשה והוי מקבל וכו׳ דאי אין דבורו בנחת עם הבריות היו חלול ה׳ דמה הבריות אומרות עליו אוי לפלוני שלמד וצרה או לאביו או לרבו כדאיתא במסכת יומא ומה יקר הדבר שיהיה ער ומזומן לראות המלך השוכן עליו יתברך וכל רגע יקבל פניו בפנים צהובות שהרי אנו שואלין מלפניו יאר פניו אלינו ק״ו העבד לאדוניו ורשם המלך יתברך שד״י באדם שי״ן חוטם דלי״ת בפשיטות הזרוע עם הגוף יו״ד בברית קדש רמז לאדם שיאמר די ויסתפק באכילה ושתיה ומשגל ושינה ודבור ההכרחי ואת היותר יחרים ורשם נמי שד״י במזוזות הבית להסתפק ולומר די בהכרחי, מכסף וזהב ובתים וכלי בית כמה דאת אמר אל תיגע להעשיר ורשם נמי שד״י בתפילין לומר די במחשבות העולם ועניניו ויפנה לבו לשי״ת ולא יסיח דעתו מיראתו יתברך. ה׳ יתברך קדוש תורתו קדושה לשונו קדוש עמו קדוש ארצו קדושה והישראלי הדבק בו איך יעשה עצמו חולין וכ״ש הדר בא״י דקודש לעילא וקודש לתתא והוא באמצעיתא והשמים שעל גבול א״י קדושים דוגמת הארץ נמצא צדיק תחתון דוגמת צדיק עליון בין השמים ובין הארץ וקדוש יאמר לו תמיד במורת לבו למעלה לקבל שפע ועיניו למטה להשפיע ולהטיב לכל מה הוא רחום אף אתה רחום וכו׳:
9
י׳האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו. ר״ל כי גם אתם ראוי לכם לבלתי עבור גבולכם בגזל ועריות דכתיב ראה חיים עם האשה אשר אהבת כי הוא הלקך וכן בנדה לפרוש סמוך לוסתה ולא יפשוט אבר מאיבריו ליגע במה שאינו שלו. בן אדם אתה ידעת שחטאת וכבהמה נמשלת כי נטית אל החומר ולא אצל השכל לכן אל תתעלה ממדרגתך בעיניך ובדברך לכל בר ישראל הוי לפניו בעיניך כבהמה לפני אדם ותסבול דבריו ולא תחזיק טובה לעצמך ותמחול ואתה לא תז תדבר. ובענין מעות יהיה נסיון שלך ולא תצא מד מדעתך בעבורו שגם זה בכלל ובכל מאוד ואם ירצו לגוזלך דון דינך בלא חירוף וגידוף חלילה ודון לכף זכות לבעל דין ולדיין ושמח ביסורין עם דבקות ה׳ אלהיך ולא יהיו המעות חביבין עליך יותר מעבודת ה׳ אלהיך ח״ו שנאמר ובכל מאודך. בן אדם הלא ידעת כי המים מעלין את האדם בטבילה מטומאה לטהרה והתורה נקראת מים בהם ירחץ ויטבול ויטהר שנאמר רחצו הזכו ולא יהיה דבר חוצץ בינו לבין המים שנאמר ותהי עונותם על עצמותם אלא יתחרט ויקבל שלא לעשות הרע עוד ויהיה עמל ויגע בתורה לשמור לעשות ככל אשר צונו ה׳ ויטהר. בן אדם הלא ידעת כי הש״י רועה ישראל כרועה עדרו לכן הוי צופה והמסר לו בכל דבריך. ותקרא בכל יום מזמור לדוד ה׳ רועי והוא יודע הטוב לך ויעשה. בן אדם אל תזוז מביתו במחשבתך שנאמר ויהיו עיני ולבי שם כל הימים סימן טוב לך מה ששנינו במסכת פאה בשמו ובמעשיו ובמקומו שידבק אדם בשמו הגדול של ד׳ אותיות ובמעשיו והלכת בדרכיו ובמקומו שהוא עומד בצד הגת שנאמר גת דרך ה׳ או בצד הפרצה שנפרץ המקדש המעוז בעונותינו ושם לב ונפש ופני כל ישראל בתפלתם והחרדים החרדים תמיד יהיו שם בלבבם ונפשם סובב סובב הולך הרוח כתיב אחרי ה׳ אלהיכם תלכו וכתיב וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וכתיב ה׳ אלהיך הוא ההולך לפניך לכן דע שהוא יתברך נקרא המלך הקדוש יתברך וסטרא מסאבא יצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל ומדכתיב והלכת בדרכיו אתה למד שהשם יתברך וחייליו בדרך הטוב לפניך והזקן הכסיל בדרך הרע לפניך כשאתה מקיים התורה והמצות הרי אתה הולך בדרך ה׳ כדכתיב ושמרו דרך ה׳. ולכן נקרא דרך ה׳ לפי שדרך בו השי״ת כדכתיב את משפטי תעשו וכתיב כח מעשיו הגיד לעמו שר״ל המשפטים שהוא מקיים והמעשים שהוא עושה כדפי׳ ראב״ע בחומש והחסיד ר׳ יעקב בפירוש פרקי האבות לכן פקח עיני שכלך וראה המלך הגדול יתברך בדגליו וד׳ אותיותיו כדכתיב איש על דגלו באותות לפניך ולך אחריו באימת וברתת ובזיע ובקדושה כי הוא יתברך קדוש ומשרתיו קדושים ואל תלך בדרך יצה״ר המורד במלכות ואחרי חייליו כי סוף יפול והקב״ה מביאו לעתיד לבא ושוחטו וכל הנמשכים אחריו מורדים במלכות וישפוט במשפטים גדולים ורעים ודע שהזקן וכסיל ניתן לו רשות להטות מדרך כדי לבחון ולצרוף מי המורד במלכות ועל פיו הש״י עושה הכל משל למלך שרצה לנסות מי מעבדיו נאמנים וצוה לאחד השרים עשה כאלו אתה מורד במלכות ופתה העם מאחרי לדעת מי הם נאמני ואע״פ שהכל גלוי לפניו יתברך עשה כן להראות לכל ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. בן אדם ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך כי ה׳ משמים השקיף על ב״א לראות היש משכיל דורש אלהים היינו שבעיני שכלו דורשו ובראייתך תעשה רושם כמו הנעמה שבהסתכלה בביצתה היטב נוצרת ומתרקמת בתוך הביצה הנעמה ומתבקעת ויוצאת וכן ה׳ בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה וע״ז כתיב יראה כל זכורך וארז״ל יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות ולהמון עם הוא ג׳ רגלים בשנה בזמן המקדש אבל למשכילים כל יום תמיד בכל שעה בכ״מ בהסתכלך כלפי מעלה ברעותא דלבא יתעורר עלך אתערותא מרעווא דכל רעוין בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא, הלב שאינו מכוין בתפלה דמי לעבד שמורד ברבו כדאז״ל אלא כ״ז שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים לאביהם שבשמים היו מתגברים הרי כשאין מסתכל אינו משעבר אלא כעבד שפרק עול. הואיל ואדם נידון בכל יום ראו שיחרד כמו ביום הכפורים לסור מרע וליקח מצות. ד יסודות כנגד ד׳ אותיות השם לכן יהיו על ראשך ונגד פניך כמה מתפאר וזריז ונכבד ויקר בעיניו עבודת מלך ממלכי האדמה ק״ו לעבודת הש״י. כיון שהתפלה קרויה עבודה כמה ראוי לכוין בה גם להיות ממלאכת נאה ויפה בדקדוק כשתעלה ותראה לפני הש״י ע״י מלאכים קדושים המשרתים את המלך באימה ופחד. המורא לא תזוז ממך כי היא רמוז אל השכינה והנסיון במיעוט הדבור ובעת אכילה ומשגל בהיתר ובקדש עצמו במותר לו וה׳ לפניו. התורה אור גדול נאצל מזיוו יתברך לכן בעמדך לעסוק בה תכוין כי יאיר עליך אורו יתברך ותגל ותשמח בו יתברך. ה׳ בם סיני בקדש שהיה השם חקוק בלבבם כדאיתא במדרש וכתיב [ירמי׳ י״ז ע״ש] חטאת יהודה כתובה בעט ברזל חטאת הוא היצר כדפי׳ בזוהר על לפתח חטאת רובץ נמצא שאין הלב פנוי או מ השכינה או מרוח הטומאה ח״ו. כתיב נבזה בעיניו נמאס אחר ש שישבח את החסיד מי יגור באהליך הולך תמים וגו׳ עם כל אלו המדות הטובות אמר שיהיו בעיניו נמאס כל שכן הרשע המאוס בעיני ה׳ שהמה כנבלה סרוחה יתחשב, כתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט פירשו רז״ל עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט רמז לאברים לכן בן אדם תהיה חכם קהליך לדרוש אליהם בחכמה כי אם לא ישמעו אליך לא ישמעו לזולתך ולא יתכן לך להשמיע תוכחתך לאחרים אם אנשיך מרדו בך כי מהם יראו וכן יעשו. בן אדם אזר נא כגבר חלציך ולבוש קנאה כאשר עושק בעיר תראה הלא קרית כי משה הרג המצרי מקנאתו ואח״כ ראה ב׳ אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך והוכרח לברוח וילך אל ארץ מדין ובראותו שגרשו הרועים את בנות כהן מדין והוא גר בורח לא עזב מדתו הטובה להושיע ולהציל עשוקים מיד עושקיהם ויקם משה ויושיען ושם נפשו בכפו כן מדת היהודים הרחמנים ומיצר ומצטער כי יעשו עול ויציל בכל עוז. השכינה נק׳ אהבה כאשר ישראל באהבה זה עם זה הרי שכינה ביניהם ואם לאו הרי השנאה שהיא קליפה ביניהם בר מינן ולכך חבור עצבים אפרים הנח לו ואם חלק לבם עתה יאשמו ד׳ אותיות ה׳ מאירים על ראשך מצויירים בפניך האוזן רמז ליו״ד דהויה והלחי לה״א והחוטם לוי״ו והלחי הב׳ לה״א בין כשתאהב לת״ח בין לכל ישראל שנאמר ואהבת לרעך כמוך תאיר לפניך היו״ד וכל השם כשתירא מהם תאיר הה״א וכל השם כשתעסוק בתורה תאיר הוי״ו וכל השם כשתעסוק במצות תאיר הד״א וכל השם. הלשון כלשון המשקל לימינד חיים וטוב לשמאלך מות ורע וצריך להטות אל הטוב כלפי חסד והיינו דכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת דרע ובחרת בחיים ואפי׳ מלה א׳ של כעס ול״ה וביטול לא יוציא מפיו ויהיה לבו תמיד רואה צד ימין דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו קשור בחבלי תפילין אפשר שהאדון בצער והעבד בנחת לכן תמיד היה בצער או גולה. יראה כל זכורך הבורא יצר האדם בצלמו ותחלת ברייתו יצרו בבטן אמו קטן ככמות זית והנה כאשר יגדל ראוי שיבא להשתחות לפניו ולהראות לו כי הכיר טובתו יתברך והנלבב מעשה ידיו להתפאר יכון לקראתו וראהו ושמה בלבו כתיב וחטאתי נגדי תמיד לשון ניגוד הם רצועות ההלקאה המכים הלב ומכאיבים אותו בזוכרו כמה התעיב עלילה לכן יהיו תלויות תמיד נגדו ואז יכנע ויסבול יסורין ולא ישיב למחרפיו דבר ויברח מן השררה אדם נתן לחבירו אלף עבדים במתנה כי מצא חן בעיניו אח״כ אמר למקבל המתנה תן לי שנים מהם אם יסרב מליתנם היש בליעל ממנו בעולם והנה הש״י נתן רמ״ח אברים לאדם להשתמש בהם אחר כך שאל לו שנים מהם והם הלב והעינים שנאמר תנה בני לבך לי עיניך דרכי תצורנה ועיניך קאי למעלה ולמטה. בזאת תדעו כי א׳ חי בקרבכם שצמצמו בין בדי הארון רמז להם שיהיה תמיד רשות בלב וכאלו הם בין שני הבדים יסד ארץ על מכוניה על נמוכיה לכן השפל יחזיק תמיד במדתו בל תמוט עולם ועד אחר אשר בשכל אתה מובדל מבעלי חי ומבני אדם הדומין להם ראוי לך להחשובו חשיבות גדולה על פיו תצא ועל פיו תבא בכל ענייניך כי מבלי עצתו תפול תמיד בא בא החדרה והועץ עמו אל תיקון גופך ונפשך אז לא תהיה לבוז בעיני אלהים ואדם בעה״ז ובעה״ב ולא תפול מכל דבריו ארצה. והבור רק אין בו מים ארז״ל מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו תימה למה אפקיה קרא בהאי לישנא לימא והבור רק יש בו נחשים ועקרבים ועוד מנא להו לרבנן לומר אבל נחשים ועקרבים יש בו דלמא אבל אבנים יש בו ונראה דהכי רמזו כשאדם בטל מהתורה מיד הנחש שהוא היצר הרע כד״א והנחש היה ערום היה מזדמן ונושך וממית שאינו מתבטל אלא בעסוק אדם בתורה לכך אמרו אם מגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן היא נימוח ולרמז בהדיא על יצה״ר אמר אין בו ר״ת אבל נחשים ועקרבים יש בו. ארז״ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והדבר קשה מאד אלא י״ל על דרך שאמר כי בתחלה יצה״ר כעני בפתח ואם אדם מסביר לו פנים נעשה אורח ואח״כ נעשה בעל הבית כשנצחו ואין עוד תקנה להוציאו אלא אם ימיתנו וישחטנו ועל זה אמר דוד ולבי חלל בקרבי ואמר זובח תודה יכבדני זה הזובח יצרו ומתודה עליו לכן יגדל שכר הנלחם עמו והרגו לעיני המלך יתברך והשרים אשר אתו ואתי שפיר הא דפסח שני מצה וחמץ עמו בבית פסח ראשון רמז לצדיק לכך לא יראה חמץ כלל מי שהיה טמא לנפש ובדרך רחוקה היינו רשע גמור ופסח שני רמז לתשובה כדאיתא פרשת בהעלותך בזוהר ניחא דפסח שני מדרגה למעלה מראשון ואין צריך לדחוק כמו שדחק שם למ״ד צדיק עדיף מבעל תשובה. יש לאדם לאחוז במדת אברהם להיות מעוטר במדת חסד ויהיה טוב עין לברך את כל ישראל בכל לב ישמח בלבו בראייתם ויברכם וייטיבם ויחון לרעים ולטובים זקנים עם נערים. האדם כסא הכבוד ד׳ יסודות ד׳ עמודי הכסא הנפש רוח נשמה מושב אלהים וארצו המים ורוח אלהים מרחפת על פני המים כדאיתא בזוהר ב׳ לבבות ימין הכסא ושמאלו והשכל סומכו והוא שאמרו האבות הן הן המרכבה. דרך ארץ כסא לתורה עני חשוב כמת לכן ישמח כי המיתה מכפרת על כל העונות וכן מי שחרפוהו וגדפוהו הרבה דאזיל סומקא ואתי חיורא ושתק ישמח ישתחוה ומודה כי כאלו נהרג מוחלין לו ויתודה כי כל המומתין מתודין סי׳ לדבר כל המתבייש מוחלין לו על כל עונותיו. אם תרצה סייעתא דשמיא שפל עד עפר בפיך ובלבבך ובעיניך ומעשיך שנאמר כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו כי האדם עץ השדה הוא ומכל האילנות לא בחר להשרות שכינתו יתברך כי אם בסנה שהוא השפל היינו מרום וקדוש ש אשכון ואת דכא ושפל רוח ואל זה אביט אל עני ונכה רוח ומיורי אפי׳ בעשיר שמשפיל לבו כעני כי עני ואביון אני אמר דוד ע״ה. תן לו משלו מהדעת שחננך יכוין בתפלתו וכל ברכותיו לכן תקנו בתפלת י״ח אתה חונן לאדם דעת. שפוך נפשך בתפלה כדכתיב ואשפוך את נפשי לפני ה׳ היינו שתטרח לכוין בהזכרת ה׳ בדבקות והיינו ואשפוך את נפשי ולהסיר המסכים היינו לפני ה׳ ראוי לנו לפשוט הגוף מהנפש בעת התפלה כדכתב רבי יונה וללבוש מעטה תפילין וציצית וק״ש ותפלה כשתשתוק תהיה עמו דשמו עולה ה״ס ובו תדבק כשתדבר עמו תהיה. יש לנו לתת הודאה על מזון הנפש מק״ו דמבדכין על מזון הגוף היינו דיברך ברכת התורה וצריך לברך ברכת התורה וברכות המצות בלב טוב ושמחה גדולה ועל כלן יכנע הכנעה גדולה לפניו יתברך כי הוא מחיה המתים ומחיה הגוף והנפש בריך הוא ובריך שמיה לעלם אמן. לכל הדברים אם אין יסוד אין בנין לכן תעשה היסוד תחלה קבוע שלא ימוט לעולם ואח״כ בנר כל בניניך לש״ש ולכן בעונותינו נתעכב בנין המקדש שהרי אומר אלהינו בנו היסוד ואני אבנה הבנין והנה אין שלום כי אם שנאת חנם לכן בן אדם בקש שלום ורדפהו אל המקדש המעוז בכל עוז והתחנן עליה בלילה תשב על הארץ מצטער בפיך ובלבבך וברדיפת השלום לעשותו כן תעשה כל ימי חייך ובו תדבק בראש ובסוף. לך בכחך זו והושעת את ישראל מיד מדין בכח דילך דבעי בר נש לשווא ארישיה תדיר כ״ח אתוון דשמא קדישא מילוי דמילוי. יצא אדם לפעלו וגו׳ כמו צא מאצטגנינות שלך כלומר תפרוש מדרכי העולם ותתבודד לפעלו התורה והמצוה לעבודתו שהיא התפלה עדי ערב הוא היום המיתה כדכתיב עד אשר לא תחשך השמש. אשרי העם יודעי תרועה כמו תרועס לשון שברון שישבר הקליפה שלא תהא חוצץ בינו לבין קונו ודאי מיד ה׳ באור פניך יהלכון כי אין מבדיל. בשמך יגולון כל שהרי השמחה במעונו. הבועט ביסורין ענשו גדול ומי ששומע חרפתו יסורין גדולים הם והמשיב היינו בועט אלא יצדיק עליו הדין ויאמר חטאתי. כיון דאיתא בזוהר דהצדיק אחד מכל כתרין דמלכא והוא השלום ראוי להחזיק במדה זו וכ״ש מי שפגמו. ומי העינים יזיל שיכפרו על מז״ל. ועוד ישתדל להשיב נערים שיהיו טיפות קדש ועוד לרוץ ברגלים למצות ועוד להיות סנדק לברית מילה וברית הלשון יכפר על ברית המעור. ועוד תקוני הצדיק עשרה הנקרא שלום. א׳ ישתדל לשים שלום בכל שכוניא הנקראת מהל״א בלעז להשלים העם ולשונו מתוק מדבש חלק מחמאה בלב שלם לשם השם. ב׳ יקיים בכל יום מספר צדי״ק כדאיתא בתיקונים צ׳ תשעים אמנים ד׳ ארבע קדושות י׳ עשרה קדישים ק׳ מאה ברכות. ג׳ ישתדל להיות ראשון בבית הכנסת שחרית וערבית. ד׳ לקנא על זנות כפנחס בכל כחו ולהפריש איסור במתק שפתים או בכל השתדלות וכ״ש שיהא הוא טהור זך המחשבות ודבק ביוצרו. ה׳ שירבה מצות ויתרחק מכל חטא כדי לזכות שיהיה רובו זכיות ויקרא צדיק גמור. ו׳ שישפיל כאזוב שהוא וי״ו זעירא. ז׳ שיאהב צדקות כלומר שישתדל שיתן ויתנו אחרים בשמחה שנאמר כי צדיק ה׳ צדקות אהב. ח׳, שיצדיק את זרע ישראל ללמד סניגוריא עליהם ולדונם לכף זכות. ט׳ להיות תמים כלומר בר לבב בלי תחבולה שנאמר מתהלך בתומו צדיק, י׳ לרוץ למצות שנאמר בו ירוץ צדיק ונשגב:
10